אותיות ונרות
דבר תורה לפרשת בהעלותך
הנה סיפור:
האדמו"ר השישי של חב"ד, רבי יוסף יצחק שניאורסון, היה שולח את תלמידיו הצעירים לכפרים נידחים ברחבי רוסיה ואוקראינה. בכל כפר חיו כמה יהודים שנאבקו באומץ על שמירת אורח חיים יהודי, מאבק שהיה מאוד לא קל, בעיקר בשל העובדה שהאיכרים הגויים היו לחברה הצמודה שלהם בחיי היום-יום. השליחים הצעירים של הרבי, חדורי מוטיבציה ומלאי רוח חסידית, מצוידים בספרי קודש ובפיהם מנגינות חסידיות עליזות, היו מגיעים לכפרים אלו ומשמשים חבל הצלה רוחני לאותם יהודים צמאים. הם היו מגיעים לכפר אחד למספר ימים, וממשיכים בדרכם לכפר הבא כשמאחוריהם הם מותירים את יהודי הכפר עם ניצוץ של תקוה ורוח של התחדשות.
באחד ממסעותיהם, שניים מהשלוחים הצעירים הללו הגיעו לכפר נידח כלשהוא ופגשו שם יהודי. היהודי הסתכל עליהם מופתע. "מה אתם עושים כאן? מה מביא אתכם לעיירה קטנה ושוממה שכזו?"
כמענה לתמיהתו, נענה אחד הצעירים במשל: "בכל בית כנסת יהודי ישנו ספר תורה, הדבר הקדוש והיקר ביותר. מטבע הדברים, לפעמים קורה שאות אחת משתפשפת ומעט נמחקת. במצב כזה ספר התורה הופך להיות בלתי ראוי לשימוש עד שהאות תתוקן כהלכה. לשם כך, ישנה קבוצה מיוחדת של אנשים - סופרים המתמחים בכך - שנוסעים מכפר לכפר בכדי לתקן ספרי תורה שכאלה".
היהודי הקשיב בהתעניינות רבה, והשליח הצעיר המשיך בהתלהבות: "כל יהודי הוא אות בספר תורה, קדוש ויקר. אבל לפעמים, אתגרי החיים גורמים לשפשוף ודהייה בנשמתו של היהודי. אנחנו בעצם כמו אותם סופרים ניידים, הנוסעים מכפר לכפר בכדי לתקן את אותם ה'אותיות' - הנשמות היהודיות, שדהו"...
כאשר השליחים חזרו אל הרבי, הם דיווחו לו ממסעם, וסיפרו לו בין היתר על הדו-שיח המעניין עם אותו יהודי כפרי. נענה הרבי ואמר: "יפה אמרתם. אבל אני רוצה להבהיר: זהותו של יהודי לא יכולה להיות בהשוואה לאות שיכולה להימחק או לדהות. כי אכן כל יהודי הוא אות בתורתו של ה' - אבל הוא אות חקוקה, כמו שחוקקים באבן, וכמו עשרת הדיברות שהיו חקוקות על לוחות האבן. אות חקוקה לעולם לא יכולה להימחק או לדהות. הגרוע ביותר שיכול לקרות הוא שמעט אבק ובוץ יסתירו על צורתה האמיתית של האות. אך בל נשכח שעם כל האבק והבוץ, האות עדיין קיימת ובשלמות, ללא דופי. כל שצריך לעשות הוא - לטאטא ולנקות את האבק, כך שהאות, בכל היופי והשלמות שלה, תתגלה ותאיר".
בפרשת השבוע, בהעלותך, אנו קוראים על הדלקת המנורה במשכן. זה מזכיר לי דוגמה נוספת לנשמה היהודית - דוגמת הנר. כמו שכתוב בפסוק (משלי כ, כז) "נר ה' נשמת אדם". בכל אחד מאתנו ישנו ניצוץ אלוקי קדוש. בין אם אנו מדמיינים אותו כאות קדושה החקוקה בספר תורה או כלהבת נר מהבהבת, יש לנו אותו בתוכנו. כל שעלינו לעשות הוא לגלות את האור.
שבת שלום
מוקדש לישראל ונחמי מלכא, לרגל הולדת בנם במזל-טוב. שיזכו לגדלו להיות חסיד, ירא-שמים ולמדן מתוך הרחבה בגשמיות וברוחניות.
הדלקת נרות ניו יורק:
כניסת השבת: 8:08
יציאת השבת: 9:14
