הירושלמי שרצח את קנדי
רוברט קנדי שאף לחזור לבית הלבן במקום אחיו שנרצח, אבל במסע הבחירות ספג גם הוא ירי קטלני. אחרי שהמתנקש ניצל מלינץ' בזירה, ניסו בעולם להבין מיהו אותו יליד מזרח ירושלים שדיבר על מלחמת ששת הימים כמניע. השבוע לפני חוזר 47 שנים לאחור
לכל הכתבות של השבוע לפני
רוברט קנדי נולד במדינת מסצ'וסטס, ילדם השביעי של הזוג הקתולי ג'וזף פטריק ורוז פיצג'רלד קנדי. בזמן שאחיו כיהן כנשיא היה רוברט התובע הכללי.
ב-5 ביוני 1968, מעט לאחר חצות (שעון מקומי), סיים הסנאטור קנדי את נאום הניצחון שלו בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית בקליפורניה. קנדי אמר לתומכיו במלון "אמבסדור" כי "הניצחון בקליפורניה כבר מובטח לנו" וסימן V באצבעותיו. הוא ירד מהבמה והספיק לצעוד רק כמה צעדים כשהדי יריות נשמעו באולם. קנדי נורה פעמיים בראשו.
בהלה עצומה פרצה באולם הגדול של המלון. לאחר שהתברר כי קנדי נפגע, נשמעו צעקות היסטוריות והמונים פרצו בבכי. "לא, לא, לא", צעקו אוהדיו הנאמנים. כמה מהם תפסו את המתנקש – בהם רייפר ג'ונסון, האלוף האולימפי בקרב 10 באולימפיאדת רומא.
עדי ראייה אמרו כי סרחאן, שנולד במזרח ירושלים תחת השלטון הירדני, צעק: "עשיתי זאת למען מולדתי. אני אוהב את מולדתי".
בזמן שקנדי הובהל לבית חולים בלוס אנג'לס ניסו אנשים בבית המלון לבצע לינץ' בסרחאן. "לתלות אותו, לתלות אותו מיד", צעקו אחדים. אחרים קראו: "לינץ', לינץ', לחנוק אותו". שוטרים הגיעו ממש ברגע האחרון כשהמונים בעטו במתנקש. עדי ראייה סיפרו כי אתל קנדי החזיקה בזרועותיה את ראשו של בעלה בדרך לבת החולים, בדיוק כפי שעשתה ג'קלין (ג'קי) קנדי, כשבעלה הנשיא נרצח בדאלאס.
בינתיים, יריבו של קנדי בבחירות, הסנאטור יוג'ין מקארתי, שמע על ההתנקשות כשיהיה עם תומכיו במלון אחר. הוא מיהר לעלות על הבמה וצעק: "זהו אסון לאומי ואישי. בובי נפל מכדורי מרצח". מקארתי ביקש להתפלל להחלמתו של קנדי.
לאחר ההתנקשות הזעם האמריקני התפרץ ושגרירויות המדינות הערביות בוושינגטון קיבלו איומים טלפונים רבים. גם לנציגויות הערבים באו"ם התקשרו בלילה פעמים רבות אלמונים, שאיימו "לחסל את הרוצחים" ו"לפוצץ את הבניין". משטרת ניו יורק הציבה אמצעי ביטחון מיוחדים מסביב לכל הנציגויות בעיר. בוושינגטון הוגברה השמירה על הנציגים הערבים, אפילו לפני שהחלו להתקבל איומים. כל התריסים הוגפו בנציגויות הערביות בבירת ארצות הברית והדיפלומטים התבצרו בבתיהם "לקראת כל צרה שלא תבוא".
ב-6 ביוני מת קנדי מפצעיו. דובר המשטרה בלוס אנג'לס אמר: "הסנאטור רוברט קנדי נהרג בידי רוצח בודד, כפי שנהרג גם אחיו, הנשיא ג'ון קנדי". הדובר אמר כי לרוצח לא היו שותפים.
ילדתו ה-11 נולדה חודשיים אחרי הרצח
ארונו של קנדי הועבר לניו יורק במטוס של הנשיא לינדון ג'ונסון. למרות השעה המוקדמת התקהלו אלפים לאורך כל הדרכים מנמל התעופה ועד לכנסיית פטרוס הקדוש, במרכז מנהטן. הארון הונח באולם הגדול של הכנסייה המפוארת.
יומיים לאחר מכן נערכה ההלוויה. בטקס האשכבה השתתף גם הנשיא ג'ונסון. משפחת קנדי נכנסה לקתדרלה וישבה לפני הארון. האלמנה אתל נשענה על זרעותיו של הסנאטור אדוארד קנדי, אחיו של הנרצח, ומאחוריהם צעדו שניים מעשרת בניה. הילדה ה-11 נולדה כחודשיים לאחר הרצח.
לפני תחילת הטקס הספיד אדוארד קנדי את אחיו: "הוא היה איש שהעניק לנו מכוחו בתקופת תהפוכות, וחלק עמנו מתבונתו בתקופה של חוסר ודעות. הוא אהב את החיים בשלמותם וחי אותם באורח אינטנסיבי".
לקראת סוף ההספד, אדוארד בקושי שלט על קולו כשאמר: "הוא היה אדם שראה סבל רב ורצה לרפאו, אשר ראה מלחמה וביקש לבולמה". משם הועבר הארון לארלינגטון, שם נקבר רוברט קנדי לצד אחיו ג'ון. בארצות הברית הוכרז יום אבל לאומי.
הרוצח שאהב חתולים
בינתיים התמקד העניין העולמי גם בישראל, ובמיוחד בכפר קטן ליד רמאללה. אביו של סרחאן, שהתגורר באותה תקופה בכפר טייבה, הגיב למעשה: "כיצד ייתכן הדבר? הרי חינכתי את ילדיי לאהבה". האב בסארה סלמאן סרחאן סיפר כי המשפחה התגוררה במזרח ירושלים.
האב הוסיף: "גידלתי את כל בניי, וגם את סרחאן, בבית נוצרי טוב. סרחאן היה בחור רציני, מאוד אינטליגנטי. היה תלמיד טוב במתמטיקה. תמיד היו לו ציונים טובים. תמיד היה בודד. הוא היה קורא הרבה תנ"ך והולך בכל יום ראשון לכנסייה. סרחאן לא ידע כלום על פוליטיקה. הוא אהב חתולים וחיות בית ולא ידע כלום על נשק. אצלנו בבית לא החזקנו אף פעם נשק. מדוע הוא עשה את זה, בני שלי? מדוע, מדוע, מדוע?"
לדברי אביו של הרוצח, בשנת 1957 היגרה המשפחה לארצות הברית, אבל בשל מריבות בלתי פוסקות בנוגע לאורח חייהם של ילדיו – חזר לגדה המערבית. בינתיים פורסם כי סרחאן "במצב רוח מבודח", הוא מתלוצץ במקום להשיג על שאלות, "באנגלית טובה למדי, אף כי במבטא זר".
בביתו של סרחאן נמצא יומן שבו כתב: "קנדי חייב למות לפני 5 ביוני". הוא האשים את הסנאטור האמריקני בכך שהיה אחראי לכך שלא נשלח נשק למדינות ערב במלחמת ששת הימים שפרצה בדיוק שנה קודם לכן. בקטע אחר מהיומן נכתבה הקריאה: "יחי נאצר". במשטרה אמרו כי יומנו הוא "סיפור רצוף מרירות על מה שקרה לערבים במלחמת יוני אשתקד".
"התאים למטבח"
מכריו ושכניו של סרחאן בארצות הברית תיארו אותו כשונא יהודים מושבע ש"גילה חיבה מיוחדת לכסף, דאג לזכויותיו האישיות ולענייניהם של ערבים".
בתנועת הפתח מיהרו להכחיש כי סרחאן קשור אליהם. בהודעת הארגון הפלסטיני נאמר: "כל הנסיונות לקשר את רוצח רוברט קנדי עם המחתרה הערבית הפלסטינית, אינם אלא תכסיסים מאקיאווליאניים. האיש הזה פעל על דעת עצמו, מתוך דחף ערבי טהור". בתחנת השידור של הזרוע הצבאית של הפתח הגדילו לעשות ואמרו כי "רצח קנדי אינו אלא מזימה ציונית בינלאומית, שנועדה להכתים את שמם של הערבים".
בהמשך התברר כי הרוצח עורר חשדות לפני ההתנקשות. צעירות ביקשו ממנו כמה פעמים לעזוב את האולם מפני שהיה ברור כי "הוא לא שייך למקום הזה". הן אמרו כי לבושו היה מרושל מאוד. הוא לבש ג'ינס כחולים לא מגוהצים וחולצת מגבת עם רוכסן. הן תיארו כי שערו היה פרוע ועיניו נראו "יוקדות בצורה מבהילה".
סרחאן עזב את המקום, אולם הצליח להסתנן לאולם פעם נוספת. לאחר מכן הוא שהה באזור המטבח ועדי ראייה אמרו כי "לא ביקשו ממנו להסתלק, מפני שהוא התאים, פחות או יותר, למטבח – שכן הוא נראה כסבל או כמדיח כלים".
בהמשך אותו שבוע שינה האב את טון הדיבור והפך לתקיף. במסיבת עיתונאים שכינס במזרח ירושלים אמר בסארה סלמאן סרחאן: "הסנאטור העליב את הערבים די ויותר".
האב האשים את ישראל: "בני היה עדין וצנוע, אולם במלחמת 1948, כשנישלו אותנו הישראלים, עברו על בני תמורות נפשיות קשות. תמורות אלו הותירו פצעים באופיו". זאת חרף העובדה כי רוצחו של רוברט קנדי היה בן שלוש בלבד במלחמת העצמאות.
עדיין בכלא
סוכנות הידיעות המצרית דיווחה כי אחד מאחיו של סרחאן נעצר בעיראק כמה חודשים קודם לכן בחשד שריגל לטובת ישראל. לדברי הסוכנות המצרית, האח סוליימן בשארה סרחאן נתפס בגבול עיראק-ירדן שברשותו מפות של שדות תעופה עיראקיים. לאחר מכן, כך על-פי הדיווח, הוברר בחקירה כי הוא היה חבר ברשת ריגול ישראלית שמרכזה היה בלונדון ואשר פעלה בעיקר בירדן.
בישראל אמרו כי פרסום ידיעה זו על-ידי קהיר דווקא בתזמון זה מעידה
על מגמתיות ברורה ובאה להוכיח כי קיימים קשרים בין ישראל למשפחת סרחאן.
בתחילה נגזר על הרוצח עונש מוות, אך ב-1972 המתיק בית המשפט העליון של קליפורניה את עונשו למאסר עולם בנימוק שעונש המוות שהוטל עליו מנוגד לחוקה. מאז הוא ניסה כמה פעמים לבקש שחרור מוקדם, אך נדחה.
במרס 2011 הביע צער על מעשהו בפני ועדה בקליפורניה, שדחתה שוב את בקשתו להשתחרר, מפני שלא הביע מספיק חרטה או הבין את חומרת הפשע שביצע. אגב, גם שמו של המחבל שרצח חמישה בני-אדם בשנת 2002 בקיבוץ מצר - ביניהם אם ושני ילדיה - הוא סרחאן סרחאן. אותו מחבל חוסל באוקטובר 2003 בטול כרם.
לפנייה לכתב/ת 
