בחזרה לגוש קטיף: עשר שנים אחרי

לונה פארק לילדי עזה(צילום: מאוריציו מולינרי)

עשר שנים אחרי שהתושבים הישראלים פונו וצה"ל עזב את רצועת עזה, מה שהיה פעם מושב גני טל הוא היום אטרקציה לילדים ולמשפחות. לא רחוק מהמקום שבו ישבה עד קיץ 2005 מפקדת אוגדת עזה הקימו הפלסטינים את "אסדה סיטי", מתחם המשתרע על רוב שטחו של היישוב הישראלי לשעבר, ובו שלוש אטרקציות מרכזיות: לונה פארק, מגלשות מים וגן חיות קטן.

כרטיס כניסה לפארק עולה רק שלושה שקלים. בפנים יש גלגל ענק, ספינת פיראטים וקרוסלה עם דמותה של דורה מסדרת הילדים, וגם רכבת קטנה שהקטר שלה – טרקטור שעבר הסבה – מעוטר בציורים של מיקי מאוס. הכוכב של גן החיות הוא אריה צעיר שהוברח ממצרים דרך המנהרות שמתחת לציר פילדלפי.

למרבה ההפתעה, אין זה הלונה פארק היחיד שבו נתקלתי במהלך הסיור שערכתי בהריסות גוש קטיף ונצרים במלאות עשר שנים להתנתקות. גם על הריסות היישוב נצרים, שבו התגוררו ערב ההתנתקות כ-60 משפחות ישראליות, הקימו הפלסטינים לונה פארק, ואוטובוסים של תלמידים מעזה מגיעים לכאן לימי כיף. לידו, במקום שבו הייתה הכיכר המרכזית של נצרים, הולך ונבנה בימים אלה בית חולים אוניברסיטאי במימון טורקי. על שער הכניסה לאתר הבנייה מתנוסס דגל טורקיה לצד הדגל הפלסטיני.

(צילום: מאוריציו מולינרי)

בית הכנסת לפני ההריסות (צילום: גדי קבלו)

בניין המועצה בטרם הוסב לאוניברסיטת אל-אקצה (צילום: גדי קבלו)

חוף התמרים, הנמצא במרחק של כמה דקות נסיעה מגני טל, הפך לריביירה של רצועת עזה. נכון, זו לא הריביירה הצרפתית או האיטלקית, אבל יש כאן שורה של בתי קפה ומסעדות שפתוחים כמעט כל שעות היממה, עם מדשאות וסככות קש ואוהלים צבעוניים. כשיושבים מול הים, שותים כוס תה או קולה (אבל לא אלכוהול, שאסור על פי האיסלאם) ושומעים את איוושת הרוח ואת רחש הגלים, אפשר לשכוח לרגע שאנחנו נמצאים ברצועת עזה - ולפני פחות משנה היתה כאן מלחמה.

מבית הכנסת של נצרים לא נותר זכר. הפלסטינים הרסו אותו עד היסוד. כך גם את שאר בתי הכנסת שפונו. אבל את מבני הציבור שישראל השאירה אחרי הפינוי הם ניצלו עד תום. כך, למשל, בניין המועצה האזורית חוף עזה שבכניסה לנווה דקלים, המרכז המסחרי של היישוב ובית הספר האזורי משמשים כיום את אוניברסיטת אל-אקצה. גם הכיכר המרכזית של נווה דקלים נותרה כפי שהייתה, אך מעל המדשאות וערוגות הפרחים המטופחות תלויים דגלי פלסטין.  

בכניסה לקמפוס הקימו הפלסטינים שער גדול ומצועצע עם עמודים בסגנון יווני ועליו הכתובת "אוניברסיטת אל-אקצה". בלב הקמפוס מתנוסס מסגד חדש שהצריח שלו נשקף למרחוק. זוהי כנראה התשובה הפלסטינית לבניין ישיבת ההסדר שהיה בצורת מגן דוד ונהרס גם הוא. מבנה הש"ג המקורי של נווה דקלים עדיין קיים, אך הוא נטוש ומתפורר, ועל קירותיו כתובות גרפיטי בערבית.

"אנחנו לא קיצוניים", אומר לי סגן נשיא האוניברסיטה, פרופ' שבאן אלוואן, "ואנחנו רוצים לחיות בשלום עם האויבים שלנו לשעבר". אבל אז אני מבחין במפה שתלויה על קיר משרדו בבניין המועצה לשעבר. רואים בה את פלסטין השלמה, מהים עד הירדן. שום אזכור לקיומה של מדינת ישראל.

הסיפור המלא ותמונות נוספות יפורסמו ביום שישי במוסף "7 ימים" ב"ידיעות אחרונות"