קטנה וחזקה: תינוקת במשקל 900 גרם
אחרי טיפולים קשים הדר רודרמן הצליחה להיכנס להריון עם תאומות, אך במהלכו אחת מהן לא שרדה. בשבוע 29 היא נאלצה לעבור לידה, ובמשך 52 יום התינוקת נשארה בפגיה בשניידר. "קיבלתי הלם מוחלט. אמרתי לעצמי שלא יכול להיות שזו הילדה שלי", היא מספרת
"לאחר ניסיונות חוזרים ונשנים ומספר רב של טיפולי פוריות, ידעתי שנקלטתי ויש לי תאומות", מספרת הדר רודרמן (32) מפתח-תקווה. "אבל בחודש החמישי קיבלתי דימום חזק ורק אחת מהן נשארה בחיים. היא נולדה בשבוע 29 כשהיא שוקלת קילו אחד בלבד, ומהר מאוד ירד משקלה ל900 גרם".
מה חדש בערוץ הורים?
מה לומר לילדים כדי שיאמינו בעצמם?
חלומות מפחידים: "אמא, יש מפלצת בחדר"
יש אנשים שהרבה דברים בחיים מסתדרים להם בקלות: הריון, ילדים, בית. אבל יש אנשים שנלחמים על כל אחד מאלו מלחמת חורמה. נלחמים בכל הכוח, ולא נשברים גם כשהמצב הופך לקשה עד מאוד.
התקפי חרדה
הסיפור של הדר התחיל מיד לאחר החתונה: "ניסיתי מספר טיפולים שלא צלחו, ביניהם הזרעות, הפריות והיו גם הפלות", היא מספרת. ההתמודדות הזאת לא הייתה פשוטה: "זה היה תהליך קשה הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. הגעתי למצב שסבלתי מהתקפי חרדה.
"הרגשתי שקשה לי לנשום, היה לי נימול בכל הגוף, ופחד נוראי שאני עומדת למות. בבית חולים הסבירו לי שאלו התקפי חרדה שנובעים מהלחץ של הטיפולים. מבחינתי הרגשתי שהטיפולים האלו משבשים לי את כל הגוף".
- ועם זאת היה לך ברור שאת ממשיכה בתהליך ההפריות?
"בהחלט. מאז שהייתי ילדה קטנה יש לי תכונה שבה אני רואה מטרה ומסמנת אותה. היה לי ברור שאני רוצה ילדים, ולא התכוונתי לוותר. האמת היא שכל מה שאני משיגה בחיים מגיע בדרך קשה. אין משהו אחד שחוויתי בחיים, והגיע לי בכיף ובקלות".
בסופו של דבר, לאחר שמונה חודשים, הדר נקלטה וידעה שיש לה תאומות. אבל אם היא חשבה שבכך הסיפור הסתיים הרי שחיכתה לה הפתעה לא נעימה. כשהייתה בשבוע 18 היא קיבלה בשורה מרה: "הלכתי לבדיקה שגרתית", היא מספרת.
"ידעתי שאני מרגישה את העובר בצד אחד ולא כל כך בצד השני אבל לא ציפיתי למה שעמד להגיע. הרופא בישר לי שאחת מהתאומות נמצאה ללא דופק".
הדר יצאה מהבדיקה המומה לגמרי: "בכיתי, הרגשתי נורא, צלצלתי לבעלי וסיפרתי לו. גם הוא היה המום, פשוט לא האמין. לא הייתי מסוגלת לצלצל ולספר דבר כזה לאמא שלי, לכן צלצלתי לאחותי וסיפרתי לה את הבשורה, וגם היא לקחה את זה מאוד קשה. כולם ידעו שתמיד התפללתי שיהיו לי תאומות. זה מה שביקשתי מגיל קטן".
"לא רציתי שירחמו עלי"
לאחר המשבר הזה הדר החליטה שהיא משקיעה את עצמה בעבודה: "עבדתי במשך 13 שעות ביום", היא מספרת, "וחוץ מיומיים חופש לאחר המקרה הזה הרי שלא החסרתי במשך כל ההריון אפילו יום עבודה אחד. לא רציתי לרחם על עצמי, ולא רציתי שירחמו עלי. לכן בהתחלה גם לא סיפרתי שום דבר לעובדים שלי. לקח לי חודש וחצי עד שהייתי מסוגלת לספר להם מה קרה".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
הדר ניסתה בכל כוחה לייצר שיגרה אך שכשהייתה בשבוע ה-29 להריון, הכול השתבש: "נכנסתי לשירותים וראיתי שיש לי דימום חזק מאוד", היא מספרת. "השירותים היו מלאי דם וגם הרצפה. הייתי כל כך המומה שאפילו לא חשבתי להזמין אמבולנס. קראתי לבעלי ונסענו לבית החולים באוטו".
"הגענו לבית חולים ולא מצאנו חניה", היא אומרת. "ירדתי מהאוטו ולמרבה המזל פגשתי אח ואחות שלקחו אותי בעגלה למיון נשים, ושם מיד טיפלו בי".
הלם מוחלט
הרופאים ניסו למנוע את הלידה המתקרבת, אך בשלב כלשהו הדר איבדה את הדופק, והוכנסה מיד לניתוח חירום: "בתוך חמש דקות הם שלפו את הילדה", מספרת הדר, "זה היה פשוט לא יאמן. זמן קצר לאחר מכן כבר הייתי בהתאוששות, ופשוט לא הצלחתי לעכל שילדתי".
למחרת בבוקר הדר הלכה לראות את הילדה: "קיבלתי הלם מוחלט", היא אומרת. "הייתי בשוק שהילדה שלי נולדה בשבוע 29 ושהיא שוקלת בסך הכול קילו וחצי. היא הייתה כל כך קטנה, שוכבת בתוך אינקובטור כשהיא מחוברת למכונת הנשמה, ויש לה צינורות בכל הגוף. אמרתי לעצמי שזו לא הילדה שלי. אין מצב".
לאחר מספר ימים ירד משקלה של התינוקת ל-900 גרם: "במצב הזה אתה נמחק לחלוטין", מנסה הדר לתאר את התחושה. "הייתי מרוכזת אך ורק בילדה שלי ולא בשום דבר אחר".
- איך בכל זאת מתפקדים שיש לך ילד בפגיה?
"היינו בפגייה במשך 52 ימים. הייתי באה מדי בוקר ונשארת עד הערב. בעלי היה מגיע כדי להחליף אותי. לפעמים הייתי נשארת יחד איתו. ככה אתה מפתח מעין שגרה. הייתי חוזרת הביתה מתקלחת ומיד הולכת לישון. כשהתחלתי להניק זה השתנה. בשלב הזה כבר לא חזרתי הביתה".
- איך מתמודדים מבחינה נפשית?
"צוות הפגייה חיזק אותי. זה פשוט בית ספר להורות. כשאתה נמצא שם וחווה את האווירה וההתנהלות שם, זה מאוד משמעותי. למדתי המון על טיפול בתינוק: למדתי כיצד להרים את התינוקת, כיצד לרחוץ אותה, כיצד לדבר עימה ולהקשיב לה.
"האחיות היו מקסימות. התחברנו לכל אחת ואחת מהן, והייתה תחושה חזקה שהן אוהבות אותנו ואת הילדה. הן חיבקו, נישקו ומהר מאוד הייתה תחושה של משפחה. בנוסף לכך, מיום ליום ראינו שהילדה הולכת ומתחזקת, ושמצבה משתפר, וזה נותן המון כוח".
- ואיך שומרים על הזוגיות בתקופה כזאת?
"בעלי כל הזמן חיזק אותי. כבר מההתחלה, כשעברנו את הטיפולים, הוא תמך מאוד. הוא היה יושב איתי במשך שעות על גבי שעות אצל הרופא. הוא היה שותף מלא בכל התהליך. וגם כשהילדה הייתה בפגייה הוא היה אומר לי שאני צריכה לזכור שהילדה לא מסכנה. היא קטנה, והיא מתפתחת ותגדל. הוא פשוט חיזק אותי ללא הרף. אני מבחינתי ניסיתי לעבוד על עצמי באמצעות חשיבה חיובית".
עכשיו דריה התינוקת כבר נמצאת בבית. היא בת חודשיים וחצי ושוקלת 2.5 קילו. אמה מנסה לפתח שגרה כלשהי: "הפחד עדיין קיים", אומרת הדר, "היא עדיין מאד קטנה ואנחנו נמצאים איתה לבד, ללא מוניטור וללא צוות אחיות. זה מצב לא פשוט שבו אתה לא בטוח אם הילדה נושמת או לא, ובודקים שוב ושוב שהכול בסדר".
- איזה מסר יש לך להורים שעוברים תהליך כזה?
"המסר שלי הוא שיהיו אופטימיים. היום הטכנולוגיה כל כך מתקדמת, שזה פשוט לא יאמן איך מטפלים בתינוק כל כך קטן ואיך עוזרים לו לגדול ולהתפתח. הם צריכים להאמין בצוות הרפואי, ולסמוך על מקצועיותם. הם צריכים לדעת שהם לא לבד. הצוות ילמד אותם מה עושים בכל שלב ושלב. וחוץ מזה, צריך להיות חזקים, ולהגיד לעצמך שזאת תקופה קשה אבל היא עוברת, והכול יהיה בסדר".
מחלקה אופטימית
"הפגיה בבית חולים שניידר ייחודית בכך שהיא נמצאת בתוך בית חולים לילדים, ולכן כל השירותים הרפואיים שהילדים נזקקים להם מוצאים תשובה במחלקת פגים: מומי לב הזקוקים לניתוח, מומים במערכת העצבים שזקוקים לניתוח נוירו כירורגי, מומים בדרכי השתן", אומרת פרופ׳ לאה סירוטה, מנהלת פגיית שניידר.
"אלו הן תת התמחויות בילדים שקיימות במקום. בנוסף, ישנן העברות שנעשות מבתי חולים שונים בארץ שאינם מסוגלים לספק את הטיפול המתאים. כמו כן, מטפלים בשניידר גם בתינוקות הזקוקים להשגחה ולטיפול בשל בעיות שונות".
- כיצד נראה יום בחיי הפגייה עבור הצוות הרפואי?
"הצוות מתחיל את יומו בשעה שבע וחצי בבוקר, ביחידת הרנטגן בה עוברים על כל הצילומים והבדיקות. לאחר מכן עולים למחלקה, עושים ביקור עם כל התורנים ומקבלים אינפורמציה על הפגים שאושפזו בלילה. לכל פג או תינוק בונים תכנית טיפולית ליום הקרוב, ובסיום הביקור מתחיל ביקור פרטני לכל תינוק ופג. הביקור כולל בדיקה גופנית, אוכל וכל מה שצריך עבורו".
- כיצד הצוות מסייע להורים עם ההתמודדות היומיומית הלא פשוטה?
"במחלקה רואים את הפג והמשפחה כיחידה אחת ודואגים לספק להורים תמיכה. לכל אלה דואגים: רופאים, אחיות ועוזרים סוציאלים. הם מספקים את מירב ההסברים וההתמודדות.
"חשוב לי לציין כי מדובר במחלקה אופטימית, מחלקה שמייצגת חיים. הקשר עם ההורים והפגים נשמר לאורך שנים, זהו קשר עמוק. המשפחות חוגגות עם חברי הצוות גם ימי הולדת, וזה כיף גדול".
בינואר 2016 תחל הבנייה של האגף הדרומי לצד מרכז שניידר לרפואת ילדים. באגף החדש תוקם מחלקת פגים ייחודית שבה יבנו חדרי אשפוז נפרדים עבור הפגים ובני משפחותיהם.
לתרומות ניתן לפנות לעמותת נאמני מרכז שניידר או בטלפון: 03-9221748.
לפנייה לכתב/ת 
