רוצים לדעת איך היה לילד בגן? ספרו איך היה לכם בעבודה

הילד חוזר הביתה, ומיד אחרי חיבוק חם, אתם שואלים אותו איך היה בגן. "כיף", הוא מפטיר ורץ לעיסוקיו. הייתם רוצים לדעת יותר, שהוא באמת יספר לכם חוויות, שיתאר לכם מה העסיק אותו במהלך היום. בואו נודה על האמת, "כיף", כבר מזמן היא לא תשובה מספקת.

עוד בנושא:

אמא, אין לי חברים! איך נעזור לילד להשתלב?

ילד דווקא: מאבקי כוח בין הורים לילדים

הילד לא מוכן לשתף בצעצועים. מה עושים?

לפני שאתם פותחים חדר חקירות ומתחילים לבנות לעצמכם קריירה שניה כחוקרי ילדים, עיצרו רגע וחישבו האם אתם באמת מזמינים את הילד שלכם לשתף אתכם. מערכות יחסים בין בני אדם בכלל ובין הורים וילדים בפרט בנויות על תקשורת. ולכן כדי שהתקשורת ביננו תתקיים, עלינו לדעת גם להקשיב וגם לשתף.

כהורים עלינו להשקיע בבניית תשתית איתנה של תקשורת פתוחה מהגיל הרך, תשתית אשר תאפשר מקום בו ידע הילד כי יש מי שמקשיב לו ומי שרואה אותו כאדם שווה ערך: שווה בין שווים.

(צילום: שאטרסטוק)

מילת המפתח היא הדדיות

הדרך להגיע אל עולמם של הילד או הילדה, היא באמצעות שיתוף הדדי ויצירת יחסים טובים, תוך השקעה מתמדת ולא באמצעות חקירות בנוסח איך היה בגן? איך היה המבחן?

השקעה בתחילת הדרך, כשהם עדיין צעירים, תאפשר יצירת נתיבים של תקשורת ושל פתיחות במשפחה, ותתרום להיווצרותה של אוירה משפחתית, שבה מותר לדבר על הכל.

רוב ההורים אינם מרבים לשתף את ילדיהם בחוויות היומיות שלהם, בסיפורים מילדותם ובשאיפותיהם. עם זאת, הם היו רוצים שהילדים יפנו אליהם ויספרו להם על חוויותיהם הטובות והרעות ועל חלומותיהם לעתיד.

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

לרוב אנחנו מספרים על עצמנו לאנשים אותם אנחנו מעריכים ומכבדים, שדעתם חשובה לנו. גם ילדינו יכולים להיות חלק מקבוצה נבחרת זו. כאשר הורה משתף, הוא בעצם מזמין את הילד להיכנס אל תוך עולמו, הוא מזמין את הילד להכיר אותו טוב יותר. בכל גיל אפשר לשתף בהתאם לרמה של הילד ובהתאם לסגנון שלו.

ילדים שגדלים באווירה בה שיתוף היא דרך חיים והיחסים הם טובים, הם ילדים שיבחרו בסבירות גבוהה לאמץ את המודל ההורי: גם הם ישתפו את הוריהם בעת שמחה ובעת משבר.

איך עושים את זה?

אף אחד לא נולד עם טכניקת השיתוף מובנית באישיות. אנו לומדים זאת מהסביבה, תוך כדי התנסות, הקשבה וחוויות מתגמלות משיתופים שלנו. גם אם ההורה אינו משתף באופן אינטואיטיבי, ניתן לעשות זאת בצעדים קטנים: ספרו חוויות מהעבודה, מהסידורים, מהנסיעה. אחר כך אפשר להוסיף חוויות רגשיות: מחשבות, תחושות, רצונות.

ניתן להתחיל משיתופים פשוטים בארוחת הערב. למשל שכל אחד מבני המשפחה יספר: "משהו נחמד שקרה לי היום..."; "אני מקווה שמחר..."; "כיף לי שאנחנו אוכלים יחד כי...", אפשר לשתף בזמן נסיעה או בהליכה בפארק: "אני רואה... וזה מזכיר לי..."; "מחשבה שנעים לי לחשוב..."; "אני זוכר שכשהייתי קטן...".

כשהילד לומד לשתף מגיל ינקות, הוא גדל לתוך זה ויגדל להיות ילד משתף ומתבגר משתף. אנחנו לא אמורים לצפות שהילדים יספרו לנו ה-כ-ל, אבל אם האווירה המשפחתית מזמנת שיחה פתוחה, הם ידעו לפנות להוריהם ברגעים קריטיים או בצמתים משמעותיות. הם יבינו שבמשפחה הזו מדברים על הכל, לטוב ולרע. אין צורך להסתיר או לשקר, כי תמיד יש מי שיקשיב ויעזור. לא צריך לפחד.

לשיתוף משמעות רבה בבניית ה-DNA המשפחתי. באמצעותו אנו מעבירים את המסר שילדינו חשובים לנו, חלק מחיינו וכהורים אנו חלק מחייהם. השיתוף נותן לילדים הזדמנות להכיר את ההורה: שהוא אינו בלתי פגיע וגם לו יש ימים עצובים, קשים או מעצבנים, שגם ההורה שוגה לפעמים והוא אינו מושלם, אלא אנושי.

כללי יסוד לשיתוף נכון:

דברו עם הילד ולא אליו - תקשורת מכבדת, בגובה העיניים.

אל תבקשו דבר, מלבד הקשבה - המשמעות היא שאין הכוונה ל"שיתוף תמורת שיתוף", אלא להזמנה של כל בני הבית לשתף האחד את השני במידת הצורך ובזמן המתאים.

שתפו בהתאם ליכולות ההכלה של הילד - אנחנו מכניסים את הילד לעולם שלנו בהתאם לגילו ויכולותיו.

עזבו הכל והקשיבו לילד - הניחו את משימות היום בצד. כשההורה עסוק במקביל בנייד, במיילים, צופה בטלויזיה, או מכין אוכל, הילד מקבל מסר שהוא לא באמת מעניין את ההורה.

צרו חוויה חיובית -  הילד ישתף כשהדמות מולו היא "דמות עוטפת", מכילה, מקבלת, חומלת, הקשובה לצורך שאיתו הילד מגיע. הוא ימנע משיתוף כשהדמות היא "דמות מרחיקה" - ביקורתיות, שיפוטיות, אינה קשובה לצורך שאותו הוא מביא (למשל מייעצת במקום להקשיב).

שאלו שאלות פתוחות - כששאלות השיתוף הן סגורות, השיתוף הופך לחקירה. על ההורה לשאול שאלות מתוך התעניינות ובנסיון להבין את מה שעובר על הילד ומה הוא מביא איתו בשיתוף.