"היורו הפך את היוונים לעבדים של גרמניה"
הכלכלן שלמה מעוז אמר בעבר כי "יוון היא מדינה של רועי עיזים, שנכנסה בתרמית לאיחוד האירופי". היום הוא מודה ששני צדדים ליורו, וגרמניה אינה דווקא הצד המנוצל שבטרגדיה הכלכלית הנוכחית
השלושים ביוני (היום) הוא תאריך פריעת החוב היווני לקרן המטבע הבינלאומית. חוב של כ-1.7 מיליארד אירו, סכום שלא קיים בקופה של יוון. היוונים הודיעו שלא יוכלו לשלם את החוב ודרשו סיוע נוסף של 8 מליארד אירו. האיחוד האירופי מסרב להעביר את הסכום ללא צעדי צנע נוספים של היוונים.
תסכול הדדי
מדינות האיחוד האירופי, ובראשן גרמניה, העבירו ליוון בחמש השנים האחרונות 264 מיליארד אירו, בניסיון לצמצם את החוב האסטרונומי, שהגיע לכדי 370 מיליארד אירו. על אף הסיוע הענק, הסכום לא סייע למדינת הלן לצאת מהמשבר. התסכול גובר בשני הצדדים. היוונים נעים בין הצעות שונות שרובן ככולן יחייבו אותם לעבור למשטר צנע קפדני ומפוקח היטב על ידי מעצמות אירופה. מנגד, הגרמנים חשים כי היוונים אינם עושים די כדי לצאת מהקבר שכרו לעצמם וכל ההשקעות הגרמניות והאירופאיות ירדו לטימיון.
"הגרמנים ברחוב חושבים שהיוונים דופקים אותם" אומר הכלכלן שלמה מעוד "אבל, וזה דבר חשוב ביותר, הגרמנים כבשו את אירופה, הפעם ללא מלחמה". הכלכלה החזקה של גרמניה והיצוא שנסק אחרי האיחוד עם דרמניה המזרחית בראשית שנות התשעים, יצרו לגרמנים בעיה של מטבע מטבע חזק. הכלכלה היוונית אומנם דשדשה באותן שנים, אבל המטבע שלה (הדרכמה) היה חלש ועודד את התיירות ואת היצוא החקלאי. המציאות של מטבע אחיד לגוש היוריו כולו מאפשר לכלכלה הגרמנית להמשיך להתחזק ללא הבלם הטבעי של התחזקות המטבע. היוונים לעומתם משלמים את מחיר המטבע החזק, אך תקועים עם כלכלה חלשה. "גוש היורו הפך את הכלכלות הלא מתוחכמות לעבדים של גרמניה. וזה היה תרגיל מתוחכם של הגרמנים" אומר מעוז.
