בעצב תלדי, ורק בבית חולים
רשויות הבריאות בישראל נאבקות בשיניים נגד ההוצאה מבתי החולים של אותן יולדות שהכי מתאימות לא להיות שם. זה פשוט לא משתלם להן
הנושא של ניהול הלידה עלה לכותרות באחרונה ולא בכדי. אמנם לאורך שנים גילה משרד הבריאות יחס שלילי ללידת בית, אך לאחרונה ניכרת החמרה במדיניות. כוונתי לצעדים שננקטים על-מנת למנוע ממיילדות הבית לקבל יולדות בבתיהן של המיילדות.
צעד זה בא להשלים הוראה אחרת מטעם משרד הבריאות שמגבילה לידת בית ליולדות הגרות במרחק מצומצם מבית חולים. את התנאי ניתן להבין מטעמי בטיחות ומכאן הפתרון המושלם: שיולדת בית שגרה "רחוק מדי" תלד בבית (בדרך כלל, צימר) של מיילדת שממוקם בקרבת בית חולים. מדוע, אם כן, משרד הבריאות מונע את הדבר?
האם היולדות הפכו לקופת המזומנים של בתי החולים? (צילום: שאטרסטוק)
לאור המחקרים האמורים, מתחילות רשויות ברחבי העולם להבין את הצורך לספק לנשים גם אפשרויות חוץ-אשפוזיות ללידה בטוחה אך בארץ זה לא קורה והסיבה לכך כלל אינה בריאותית - למרות הניסיונות להציג את הדברים כך - אלא כלכלית. כידוע, עבור כל יולדת מאושפזת מקבל המוסד המאשפז מענק המסתכם כיום בכ-13 אלף שקלים. הסכום ניתן ללא התחשבות בטיפול שקיבלה היולדת בפועל אלא בהתאם לשיטת הממוצעים המקובלת בתחום תשלומי רווחה. במקום לערוך חישוב נפרד לכל יולדת, בית החולים מקבל סכום אחיד עבור כל אחת ובעצמו מחלק את הכספים בהתאם לטיפול שניתן.
מכאן, ככל שיולדת נזקקת לפחות התערבות רפואית, כך נשאר ממנה יותר "עודף" לכיסוי לידות יקרות יותר ואלה הן, בראש ובראשונה, ניתוחים קיסריים, שרבים מהם מתבצעים (בהתאם לדברי הרופאים עצמם) ככסת"ח, כלומר, על-מנת לבטח מפני תשלום פיצויים. גם לידה מוקדמת יקרה, כלומר, לידת פג, לעתים קרובות כתוצאה מטיפולי פוריות, על כל האינפלציה וחוסר הזהירות שלא לומר חוסר האכפתיות המאפיינים תחום רפואי זה. אכן, ניהול לידה מהווה רק ענף אחד בתעשיית ענק בישראל של "כריית נשים".
במציאות הקיימת, ניתן להבין מדוע רשויות הבריאות בישראל נאבקות בשיניים נגד ההוצאה מבתי החולים של אותן יולדות שהכי מתאימות לא להיות שם. גם האוצר תומך בסטטוס קוו, מכיוון שעל-פיו מי שנושא בנטל מימון הטיפול ביולדות הוא המוסד לביטוח לאומי. כלומר, במסווה של מדינת רווחה, מי שמשלם על הטיפול ביולדות בישראל הן בעיקר היולדות עצמן. עובדה זו הופכת לעוול של ממש, והנשים נותרות חסרות בחירה על אופי ניהול הלידה שלהן עצמן.
ואיך הדברים נראים מבחינתם של בתי החולים? אלה מזמן השכילו להבין שלידות בסיכון נמוך משתלמות עבורם, לא רק עקב שיטת הממוצעים שתוארה לעיל אלא גם מן הסיבה שיותר ויותר יולדות רוצות כמה שפחות התערבות בלידה, ומוכנות גם לשלם על כך. מכאן פתיחת מרכזי הלידה למיניהם. על-מנת ליהנות מן השירותים הניתנים שם, חייבות היולדות לשלם הון תועפות, וזאת בנוסף לאלפים שמקבל בית החולים מן המוסד לביטוח לאומי על חשבונן.
לאחרונה, סגר משרד הבריאות מרכזים אלה בבתי חולים ציבוריים, אך לא השכיל לדרוש מבתי החולים להפעיל את השירותים ללידה טבעית ללא תשלום נוסף מטעם היולדות. ומדוע בתי החולים נמנעים מלקיים שירותים ללידה טבעית מבלי לדרוש תשלום נוסף כאמור? כי אז הם היו צריכים לממן יותר מיילדות - על חשבון רופאים, מן הסתם. בשורה התחתונה: בישראל אין ללדת אלא בכרייה.
ד"ר אומי לייסנר, חוקרת ומרצה בנושא זכויות נשים
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
אומי לייסנר
מומלצים
