"בלש אמיתי 2": טובה אבל פחות

משעממת או מהפנטת? גאונית או קלישאתית? יומרנית או חד פעמית? העונה השניה של "בלש אמיתי" עלתה שלשום בארה"ב (ואצלנו אתמול, 4:00 ו-22:00, בערוץ yes Oh) כשהדעות עדיין חלוקות לגבי העונה הראשונה. מכיוון שכל עונה במותחן המשטרה הפואטי עומדת בפני עצמה מבחינת עלילה ודמויות, לא בטוח שהעונה החדשה תעזור לכם להחליט וממילא רוב הסיכויים, אגב, שכל התשובות נכונות.

קולין פארל: "לא יצאתי לדייט 4 שנים"

קולין פארל הוא חוקר משטרה בעיר הדמיונית הקליפורנית וינסי. מקרה מצער בעבר שלו – אשתו נאנסה ואז נפרדה ממנו - דרדר אותו למצב השתייני והמושחת שמוכר כל כך מסרטי חקירה משטרתיים. הוא מנווט את עצמו תוך הכאה ספוראדית של כל מי שמציק לו, לבן שלו או לבוסים שלו.

אחד הבוסים הוא וינס ווהן, גנגסטר לשעבר שפעם עזר לו למצוא את האיש שאנס את אישתו ועכשיו פארל עובד בשבילו בקו קופות, כלומר גורם לאנשים לשלם ביוקר. ווהן נמצא כרגע בבעיה. הוא מנסה להתקדם בחיים מסתם גנגסטר מהפריפריה לאיש עסקים רציני שעובד עם מושחתים בדרגים הגבוהים בעירייה. הבעיה היא שאחד מהשותפים העסקיים שלו נעלם עם חמישה מיליון דולר, והעסקה העיקרית שעל הפרק בסכנה.

רייצ'ל מק'אדאמס היא חוקרת במשרד השריף בעיירה הסמוכה, ונטורה. היא הבנאדם הכי מוסרי במשטרה אבר, וגם יש לה כל מיני אישיוז עם סקס. טיילור קיטש הוא שוטר תנועה פסיכוטי שהושעה מתפקידו שלא באשמתו, ועכשיו הוא מוכן לעשות הכל כדי לחזור לאופנוע שלו. למזלו הוא זה שמוצא את הגופה של קספר, השותף העסקי מהפסקה הקודמת. כשהגופה נמצאת עטים על החקירה שלושה גורמים, שעומדים מאחורי שלושת השוטרים וכמו בסנריום המוכר מסדרות וסרטים מהסוג הזה, מתעקשים שהם ינהלו אותה. בסוף מושגת פשרה לפיה יוקם צוות שיורכב משלושתם, וינסה לפתור את הקייס החלקלק הזה.

כמו בעונה הראשונה, סביר להניח שעלילת החקירה היא לא העניין שלשמו התכנסנו. למעשה העונה הראשונה הצטיינה בכל דבר פרט לעלילה. וודי הארלסון ומתיו מקונוהיי התעלו על עצמם בתצוגת משחק אלמותית, אפילו כשהטקסטים נשקו לשיממון. הנופים הירוקים והפסטורליים של לואיזיאנה הצטלמו נפלא על רקע ההתפתחויות האפלות והפסימיות בסדרה, ודווקא הקצב האיטי בעידן הפאסט פורוורד העניק לסדרה מן זרוּת, שהפכה את הצפייה לחוויה יוצאת דופן.

אלא שפארל, מק'אדאמס, ווהן וקיטש הם לא מקונוהיי והארלסון, הצילום עדיין יפהפה אבל הנוף התעשייתי האפור של עיירה קליפורנית מוכר לנו מאינספור סדרות אחרות. כך שאותה נבדלות שהפכה את "בלש אמיתי" לשירה מצולמת, כמעט לא מורגשת פה. מה שנשאר הוא שוב הטקסטים הכבדים, הנפוחים לעיתים, חזרות משומשות משהו לסיפורי התעללות בילדות, סצנות שסובלות מאובר-דרמה ופרק שלם (מתוך שמונה) עד שנבין את מה לעזאזל חוקרים פה ומי הולך לעשות את העבודה.

"בלש אמיתי" היא מן הסתם עדיין סדרה טובה, אבל היא נמדדת יחסית לעונה הראשונה שלה, ובמקרה הזה היא טובה, אבל הרבה פחות. כשהקסם מתנדף אנחנו נשארים DNA מנוכר, המון הגיגים והידיעה שמתישהו בעתיד מחכה לכולנו שפם.