דווקא לא להבין?!
דבר תורה לפרשת חוקת מאת הרב שלום שפירא
אבא מבקש מבנו לעשות דבר מסוים. הילד מיד שואל: "אבל למה?", ותשובת האב: "ככה, כי אמרתי".
לא כל כך נעים להיות בסיטואציה כזו. לא בין אב לבנו ולא בין מורה לתלמידו, ובטח לא כשמדובר ביחסי עובד ומעביד. אנחנו תמיד מעדיפים שיכבדו אותנו ויתנו לנו להבין מה נדרש מאתנו ומדוע. תמיד יותר נעים ויותר קל לעשות דברים מתוך הבנה מדוע לעשות.
לכאורה כך הוא גם בנוגע לקיום המצוות. הרבה יותר קל ויותר נעים לקיים את המצוות כאשר מבינים את הסיבה והרעיון העומד מאחורי כל מצוה או מנהג. אך, אכן כך הוא? האם באמת ניתנה לנו האפשרות להבין את הרעיון העומד מאחורי כל מצוה ומצוה?
פרשתנו פותחת במילים "וידבר ה' אל משה לאמור, זאת חוקת התורה". במצוות התורה ישנם באופן כללי שלושה סוגים: הסוג הראשון הוא 'משפטים', והם המצוות המובנות לנו בהיגיון פשוט. לדוגמא - האיסור לגנוב ולרצוח, או הציווי לכבד אב-ואם, אלו מצוות שגם אם לא היינו מצטווים עליהם, ההיגיון אומר שהיינו מקיימים אותם מתוך אנושיות בסיסית.
הסוג השני הוא 'עדות'. אלו הם מצוות שאמנם לא היינו חושבים לקיימם לולא נצטווינו עליהם, אך לאחר שנצטווינו – אנו מסוגלים גם להבין את סיבת קיומם. קחו לדוגמא את מצות ישיבה בסוכה או אכילת מצה בפסח. אדם נורמלי אמור לקבל בהיגיון את קיומם כזכר לניסים שנעשו לאבותינו לפני אלפי שנים.
אך הסוג השלישי הוא 'חוקים'. השם עצמו כבר מורה לנו שמדובר על ציוויים כאלו, שהם בבחינת 'חוק' וגזירה. ציוויים שהאדם מחויב לקיימם למרות שסיבתם אינה ידועה. דוגמא קלאסית למצווה כזו אנו מוצאים בתחילת פרשתנו. מצות 'פרה אדומה' נחשבת לחוק גמור, עד כדי כך שאפילו שלמה המלך – "החכם מכל האדם" - התבטא בהקשר למצווה הזו "אמרתי אחכמה, והיא רחוקה ממני". ואכן, לא פשוט להסביר בהיגיון את המצווה הזו. ועל שם המצווה הזו, ובכלל על סוג המצוות הללו, נקראת פרשתנו "חוקת".
מדוע ישנם מצוות שאיננו יכולים להבין את סיבתן? הרי זה בדיוק כמו אותו אבא שענה לבנו "תעשה כי אמרתי"..?!
לשם כך עלינו קודם להבין מהי המטרה של המצוות. בתורת החסידות מוסבר, שהמילה 'מצוה' היא מלשון 'צוותא' וחיבור, והמטרה של המצוות היא לקשר ולחבר את היהודי לאלוקיו, מצוה המצוות. כאשר היהודי מתמסר לקיים את רצון ה', בזה הוא מתחבר לה', כמו כל שני אוהבים נאמנים, שבזה שהאוהב מקיים את רצון חברו, הוא מתחבר אליו יותר.
לפי זה נוכל להבין את מעלתם של החוקים, אותו סוג מצוות שלא ניתן להבנת האדם. שהרי יכולת הבנתו ותפיסתו של האדם בבורא היא מוגבלת מאוד, ואם הקשר בין האדם לבורא היה בנוי רק על המצוות שניתנו להבנת האדם, הרי שהקשר היה מוגבל, לפי רמת הבנתו המוגבלת של האדם בבוראו. ולדוגמא, אדם שבונה את הקשר שלו עם ה' רק כפי המובן לו בשכלו, הרי שברגע שלא יהיה לו 'מוזה', מצב רוח לקיים מצוות, או שלא יבין דבר כלשהוא – התוצאה תהיה שלא יקיים.
לכן אנו זקוקים לסוג המצוות שנקראים 'חוקים'. דווקא על ידם אנו משיגים רמה עמוקה יותר בקשר בינינו לה', קשר שאינו מותנה בשום תנאי ואינו מוגבל באיזושהי הגבלה, אלא קשר עצמי.
אגב, רעיון זה מרומז במילה 'חוק' עצמה. 'חוק' גם מלשון חקיקה באבן. הסבר הדברים: כאשר אנו כותבים בדיו על נייר, הדיו אמנם נדבק בנייר, אך הם נשארים שני דברים נפרדים. שהרי תמיד נוכל למחוק את הדיו ולהסירו מהנייר. לעומת זאת, כאשר אנו חוקקים אותיות באבן, הרי האות והאבן הם מציאות אחת שלא ניתנת להפרדה.
מכך נבין שוב את מעלת המצוות שבסוג החוקים, שדווקא מצוות אלו הופכות להיות מציאות אחת החקוקה בנפשו של היהודי, לעומת כאשר הקיום תלוי בהבנה, שאז הרי האדם והמצווה נשארים שני דברים הניתנים לפירוד, חס ושלום.
המטרה היא שנגיע למצב שבו יחד עם ההבנה במצוות, נקיים אותן מתוך קשר עצמי, שההבנה לא מגבילה אותו כלל.. קשר כזה שייתן לנו להבין את אבותינו לאורך כל ההיסטוריה שבמצבים הכי קשים מסרו את נפשם על קידוש ה', ובזה גילו שהקשר שלהם לה' הוא עצמי, לא הגיוני ולא מוגבל בהיגיון.
שבת שלום
מוקדש לזכות הרב נחמן בן גוטע שי', לבריאות, הצלחה ונחת מכל צאצאיו.
כניסת שבת: 8:13
יציאת השבת: 9:22
