תפסיקי לשתוק: למה את נותנת לו לצעוק עלייך?

שוב הוא צועק. איך את מאפשרת לו לדבר אלייך ככה, לעשות ממך כזאת קטנה, לאיים עלייך? הוא פולט לעברך מלים כמו "פרה", "סמרטוט", או "כלבה". מי הוא בכלל - החבר, הבעל, הבוס, אבא, הבן שלך. מה זה חשוב. איך יכול להיות שמישהו מעז לפתוח עלייך פה כזה, להשפיל אותך, לזלזל בך, לפגוע בך, ואת שותקת? את ממשיכה לשתוק כל כך הרבה זמן.

הכתבות הקודמות בסידרה:

עכשיו את: הגיע הזמן שלך להיות מאושרת

תפסיקו להיות חברים של הילדים שלכם

מה זה אומר עלייך, שהוא צודק, שהוא שכנע אותך? אולי בתוך תוכך את מאמינה לו, או שאת פשוט פוחדת נורא ממה שיקרה אם תגיבי, אם תעני לו, אם תלכי ממנו. זה אפילו לא משנה למה, את האלימות הזאת, את האלימות המילולית הזאת, עלייך לעצור עכשיו ומיד.

הגיע הזמן שתפנימי: לאף אחד, אבל לאף אחד, אין רשות לדבר אלייך בגסות, בפראות, לכבות אותך, למעוך אותך, לדרוס אותך, לבעוט בך מילולית, לתת לך את התחושה שאת אפס, שאין לך שום זכות קיום, להפעיל עלייך טרור רגשי, לשחק ברגשותייך, לבטל את מי שאת, ולשמוט את הקרקע מתחת לרגלייך.

אלימות מילולית לא פחות קשה מאלימות פיזית

כמה פעמים הרגשת כך בשבוע האחרון, בחודש האחרון, בשנה האחרונה? אפשרת לו להיכנס לתוך חייך ולשחק בהם כאילו היו פלסטלינה. אולי זה התחיל בהתאהבות מחשמלת ומשם רק הלך והידרדר.

כל כך רצית בו והתלהבת ממנו, שהיית מוכנה להתעלם ולהדחיק שזה לא עובד, שלא נעים לך בחברתו, ושהוא גס רוח, מעליב, פוגעני, אטום, שהוא קפריזי, ושאת כל האשפה הרגשית שלו הוא שופך עלייך. את שק החבטות שלו, את זו שמאפשרת לו לחבוט בך, את זו שהוא מתעלל בה רגשית. עד מתי?

הוא יכול להיות האהוב לשעבר, הבעל בהווה או הבן שעוד יהיה לך. הוא יכול להיות גם האבא שנהג להטיח בך ביקורת, לרדת עלייך, ללעוג לך, לבטל את מי שאת. זה לא באמת חשוב בת כמה את, מי שחוותה טרור יומיומי חשה בדיוק אותם רגשות ומשלמת את אותו מחיר כבד. זה קורה בכל בניין, בכל שכונה, בכל מושב, קיבוץ, או עיר בישראל. אלפי נשים חוות אלימות מילולית ושום דבר לא משתנה. מדוע?

אנחנו עדיין מדינה גברית, מאצ'ואיסטית ויש פה המון אלימות פיזית בכלל, ואלימות פיזית כלפי נשים בפרט. אז אלימות מילולית נראית לכאורה פעוטת ערך, מובנת מאליה. גרוע מכך, נראה כאילו אנחנו, משני המינים, כבר השלמנו עם זה שכך מתנהגים כאן אצלנו לנשים, שלא מכבדים אותן, לא מעריכים אותן ולא מקשיבים להן.

כשהן דורשות את מה שמגיע להן, הן חוטפות. אבל האמת היא, שהן, כלומר אתן, סופגות כל כך הרבה אלימות מילולית, מכל כך הרבה גברים, לאורך כל כך הרבה זמן, רק מפני שאתן מאפשרות את זה.

רעייתי אמרה לי שהמילים שהטחתי בה, פצעו אותה

השבוע התביישתי בעצמי. רעייתי אמרה לי שהמילים שהטחתי בה, פצעו אותה. זה היה משפט נוקב, כואב, מדויק וחד. החלק שלי בעסקה בינינו הוא לעשות עבודה רגשית עם עצמי, לנקות את הכעסים שלי, לבדוק היטב מה אני מוציא מהפה ולבקש סליחה בכל פעם שזה קורה לי.

החלק שלה הוא לא לאפשר לי להתייחס אליה בצורה כזאת. לומר זאת מיד, בזמן אמת, לבטא את עצמה במלוא כוחה, נשיותה ועוצמתה ולהבהיר לי, במלים ברורות, ובצורה נחרצת, שזה לא מקובל עליה, שהיא לא מוכנה לעבור על כך לסדר היום.

אתן, חברות יקרות, נהגו בדיוק כך. אל תתנו לאף גבר לפגוע בכן. אל תאפשרו לאף זכר לפרוק עליכן את תסכוליו. אם המסר לא יעבור, ואם המלים שלכן לא יופנמו, פשוט תלכו משם, תעזבו. אל תישארו במקום שלא נוח לכן להיות בו. ואל תישארו עם גבר שלא מסוגל להעריך, ולכבד, ולאהוב אתכן, את מי שאתן. כי מה שמגיע לכן, קודם כל, זו אהבה.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת