קיצור תולדות מכונת הזמן: כל מה שרציתם לדעת על דלוריאן
היום לפני 30 שנה בדיוק עלה לאקרנים הסרט הראשון בסדרת "בחזרה לעתיד", עם הכוכבת הבלתי מעורערת - מכונת הזמן מסוג דלוריאן DMC-12. הנה 10 דברים שכדאי לדעת עליה
היום לפני 30 שנה יצא לאקרנים הסרט "בחזרה לעתיד", ולכבוד המאורע קבלו 10 עובדות לא ממש ידועות על המכונית הזו ועל האיש מאחוריה.
1. הקנקן ומה שיש בו - היא נראית טוב, גם 34 שנים אחרי שהוצגה לראשונה ב-1981. הקווים הישרים והפרופורציות שלה טובות מאוד, דלתות כנפי השחף רק הוסיפו לכוח המשיכה. אבל מתחת לגוף הסקסי העסק היה, איך נגיד, לא ממש משכנע. המנוע ותיבת ההילוכים היו פרי פיתוח משולב של וולוו, רנו ופיז'ו. היה לו נפח של 2.85 ליטר בתצורת V6, וההספק עמד על 130 כ"ס. ה-DMC-12 לא הייתה מכונית קלה, והביצועים לא פרעו את הצ'ק שרשם העיצוב: כ-10 שניות מעמידה ל-100 קמ"ש.
2. כך חולפת תהילת עולם - האיש מאחורי היצירה היה ג'ון דלוריאן. בשנות ה-60 הוא היה ילד הפלא של תעשיית הרכב האמריקאית, וכמנהל חטיבת פונטיאק הוא חתום על שתיים ממכוניות הספורט האהובות ומפורסמות מארה"ב - פונטיאק GTO ופיירבירד. לימים התמנה לסגן הנשיא של ג'נרל מוטורס הצעיר ביותר אי פעם. חלומו לבנות את מכונית הספורט "שלו" הסתיים רע - כולל מעצר מתוקשר בנמל התעופה של לוס אנג'לס בשנת 1982, לאחר שנחשד שניסה להבריח קוקאין בשווי 24 מיליון דולר. האישומים בוטלו ברובם, אך דלוריאן לא חזר שוב לקדמת הבמה ושמר על פרופיל נמוך עד שהלך לעולמו בשנת 2005 בגיל 80.
3. פרויקט חובק עולם - אז המנוע ותיבת ההילוכים הגיעו מצרפת, פותחו בעזרת וולוו השוודית, העיצוב היה פרי מכחולו של ג'וגא'רו האיטלקי, על פיתוח וכיול השלדה הופקדה לוטוס הבריטית והמהנדסים והבעלים היו אמריקאים. פס הייצור הוקם דווקא באירלנד, בעידוד הממשלה הבריטית שקיוותה שהמיזם יצור מקומות עבודה ויביא רווחה לאיזור. בסופו של דבר חילוקי דעות בלתי פוסקים בין הצוותים הבריטים והאמריקאים, איכות ייצור ירודה והשבתות תכופות של המפעל הביאו את החברה מהר מאוד לפשיטת רגל.
4. כוכבת קולנוע - ההופעה בסדרת סרטי "בחזרה לעתיד" הקנתה לדלוריאן מעמד אייקוני. אלא שהיא כלל לא הייתה אמורה להשתתף בהם - מכונת הזמן המקורית בתסריט הייתה בתוך מקרר, אך המפיקים חששו כי ילדים עלולים לנסות לחקות את הסרט ולסגור עצמם במקררים נטושים. הבחירה בדלוריאן הייתה בזכות העיצוב העתידני.
5. לא החלטית - במהלך הצילומים, הצוות על הסט סבל מאיכות הייצור הבעייתית של המכונית. בתנאי קור הדלתות נתקעו והיה צורך להשתמש במייבש שיער כדי לשחרר אותן. בשאר הזמן הדלתות נטו ליפול באופן ספונטני ולהיסגר על ראשי השחקנים.
6. אין חלודה, יש לכלוך - הצבע הכסוף האופייני למכוניות ה-DMC-12 נובע משימוש בפלדת אל-חלד. אולם לצד המראה העתידני, המתכת הלא צבועה בעלת הגימור המחוספס מתלכלכת בקלות וכמעט בלתי אפשרי לשמור אותה נקייה. אגב, עבור סצנת הריחוף בסרט השני בסדרה, נבנתה רפליקה בגודל מלא של המכונית מפיברגלס.
7. עזרה מאוחרת - למרות שהפופולריות של ה-DMC-12 הרקיעה שחקים לאחר הסרט, עבור החברה זה כבר היה מאוחר מדי. שעריה נסגרו שנתיים קודם לכן, לאחר שייצרה 8,583 מכוניות. ג'ון דלוריאן עצמו כתב מכתב תודה אישי לאחד המפיקים, בו הודה על שסייע להעניק לחלומו חיי נצח.
8. שמות גדולים וכסף גדול - בין המשקיעים שהתפתו לרשום המחאות שמנות למיזם המכונית של דלוריאן, ניתן למנות את הקומיקאי סמי דיוויס ג'וניור (שהשקיע 150 אלף דולר) ומנחה הטלוויזיה ג'וני קרסון (חצי מיליון). נסיעת המבחן הראשונה של קרסון במכונית הסתיימה מהר מאוד, לאחר שזו נתקעה בגלל תקלה טכנית. אבל יותר מכל, הממשלה הבריטית שילמה ביוקר על ההרפתקה - שעלתה 140 מיליון דולר למשלם המיסים בתקופת משבר כלכלי.
9. גלגוליה של כוכבת - לצורך צילומי "בחזרה לעתיד" נעשה שימוש בשש מכוניות DMC-12 ורפליקה אחת. אחת הושמדה בסיום הסרט השלישי בסדרה על-ידי רכבת, שתיים ננטשו וגורלן אינו ידוע. ברשות אולפני יוניברסל שתי מכוניות נוספות - האחת משמשת להופעה בסרטים וסדרות, השנייה עברה לפני כשנה שיפוץ יסודי שהחזיר אותה ממצב עלוב להחריד למצב תצוגה. היא מוצגת במרכז המבקרים. המכונית השישית נמצאת בידי אספן פרטי.
10. בחזרה להווה - חברת "DMC טקסס" מציעה מאז שנת 2008 ייצור מחודש של ה-DMC-12 באמצעות מלאי חלקים שנותר אחרי פשיטת הרגל ומספיק לכ-80% מהייצור. מחיר המכונית ה"חדשה" עומד על בין 50 ל-60 אלף דולר. בשנת 2011 החברה הודיעה שתייצר גרסה חשמלית עם 260 כ"ס, האצה מעמידה ל-100 קמ"ש בתוך 4.9 שניות ומהירות מרבית של 200 קמ"ש נכון להיום זה לא קרה.
לפנייה לכתב/ת 
