כיצד למנוע את מקרה ההתאבדות הבא?

בכל שנה מתאבדים בישראל יותר מ-500 אישה ואישה - אפשר לדמיין זאת למטוס 747 מלא בישראלים שמתרסק כל שנה. מדובר בטרגדיה נוראה אשר פוקדת את המשפחות ואת האנשים היקרים למתאבד.

בעולם מתאבדים כל שנה קרוב למיליון איש. 70% מההתאבדויות הן של גברים. זוהי סיבת המוות השנייה בקרב צעירים בני 24-15, אך התאבדות מתרחשת בכל האוכלוסיות ובכל הגילאים. לצערנו, התאבדות היא רק קצה הקרחון. יותר מ-6000 בני אדם מגיעים כל שנה לחדרי מיון בישראל לאחר ניסיון אובדני, מתוכם כ-2500 צעירים.

התאבדויות בשנה: 10,000 מנסים; 500 מצליחים

מתחילה לפעול: תוכנית לאומית נגד התאבדויות

התאבדויות בקרב בני נוער: איך לזהות סימנים

מה גורם להתאבדות?

אנשים רבים הנמצאים במשבר אובדני רוצים לחיות, אך חוויות קשור של כאב נפשי, ייאוש וחוסר תקווה מכבדים עליהם מאוד. בעיקר, מן המחקר עולה כי אנשים הנמצאים בסיכון אובדני הם אלו אשר לא מאמינים שיש מוצא ממצבם.

בעולם המחקר נקראית חוויה זו "ראיית מנהרה" - במהלכה העולם נתפס באופן דיכוטומי של שחור-לבן, טוב או רע. התפיסה הופכת צרה יותר ויותר עד לאיבוד הפרספקטיבה התלויה במציאות החיצונית. שילוב של גורמים אלו, יחד עם זמינות של אמצעי התאבדות ומצב לחץ או טריגר אחר - יכול להוביל לבחירה בהתאבדות.

האם אפשר למנוע התאבדות?

מניעת התאבדות הנה עניין של כולנו- כל אחד יכול לעזור ולמנוע את המעשה הטרגי של ההתאבדות. הדרך הטובה ביותר להציל אדם מהתאבדות היא לדעת על גורמי הסיכון סימני האזהרה וכן לגלות אומץ ומוכנות לדבר על התאבדות בפתיחות.

חשוב להתייחס ברצינות לאותות מצוקה, לשאול שאלות ישירות ואמפתיות ולהפנות את האדם הנמצא במצוקה לקבלת עזרה מקצועית מתאימה.

רמזים מילוליים ישירים יצביעו מפורשות על כוונתו של אדם לפגוע בעצמו או להתאבד ("אני הולך לשים סוף לכל", "אני הולך להתאבד"). לעומתם, מסרים מילוליים עקיפים יבטאו מצוקה ללא התייחסות ישירה להתאבדות (כמו "אני לא יכול להמשיך יותר", "החיים לא שווים", "אני עייף מהחיים").

לצד אלה, ישנם גם רמזים התנהגותיים הכוללים: ירידה בתפקוד, קשיי ריכוז, קשיים בשינה, עייפות וחוסר אנרגיה, התמכרות לסמים או אלכוהול, כעס לא מוסבר, אגרסיביות וחוסר שקט, שינויים בהתנהגות ובמצב הרוח, קשיים ביחסים בינאישיים, הסתגרות והימנעות מקשרים, עניין או חוסר עניין פתאומי בדת, עיסוק מרובה במוות, השגת גישה לאקדח או אגירת תרופות, ומסירת כסף וחפצים יקרי ערך.

חשוב לשים לב לאותם רמזים נסיבתיים (טריגרים) למצוקה אובדנית הכוללים: אובדן של מערכת יחסים משמעותית, ריב קיצוני עם אדם משמעותי, גירושים, משבר קליטה במדינה חדשה, היסטוריה משפחתית בעייתית (אלימות, הזנחה), מוות של אדם משמעותי, בייחוד אם בהתאבדות, אבחנה של מחלה חמורה או סופנית, וכן אובדן לא צפוי של החופש/ פחד מפני עונש (למשל, סמוך למעצר).

איך מזהים ומה עושים כאשר אדם נמצא במצוקה אובדנית?

כשעולה נושא אובדנות כולם חוששים לגעת, לגשת, לשאול. אולם, חשוב לדעת כי המחקר מצביע באופן חד משמעי על כך שדיבור על הנושא אינו מעלה מחשבות אובדניות ואינו מגביר סיכון אובדני. אולם תשאול על הנושא והפנייה בהחלט יכולים להציל חיים.

מתי צריך לשאול על אובדנות?

משבר אובדני מתגבר כאשר ישנם אירועים שליליים חריפים- כמו כישלונות מכל סוג שהוא, אובדן, טראומה, פרידה, הסתבכות עם החוק, פגיעה בערך העצמי ובדימוי העצמי.

במצבים אלו, כאשר האדם שמולנו נראה מיואש, חסר תקווה, כאשר מצב הרוח משתנה לרעה בצורה משמעותית וניכר כי הוא אינו נהנה מדברים שפעם אהב לעשות ואינו מתפקד כמו שתפקד בעבר במסגרות השונות (משפחה, עבודה, חברה) - אז צריכה להידלק נורית אדומה. גם במצבים בהם.

זיהיתם אדם בסיכון – מה עושים?

כדי לעזור לאדם בסיכון אובדני צריך להקשיב לו, לתת לו תקווה כי ניתן לעזור לו ולאחר מכן לשכנע אותו לקבל עזרה ולהפנותו לעזרה המקצועית. יש להעביר את המסר כי לכל בעיה יש כמה פתרונות וכי מצבים בחיים הם זמניים והפיכים.

חשוב לזכור כי כדי לשכנע אדם לקבל טיפול מקצועי נדרשת ראשית, הקשבה אמיתית. אין טעם לנסות לשכנע אדם כי הוא זקוק לעזרה אם איננו מקשיבים למצוקתו תחילה בפתיחות, אמפתיה, וככל שניתן, ללא שיפוטיות או ביקורת.

בעת שיחה עם אדם שעשוי להיות בסיכון אובדני טבעי לחוש חרדה ולחץ אך חשוב לנסות ולהתגבר על הרגשות ולא להימנע מלדבר בגללם. כאמור, חשוב לשוחח באופן ישיר ואמפאתי על הנושא של התאבדות ולא לפחד להגיד את המילה התאבדות.

קשה לפעול לבד מול אדם בסיכון אובדני. זה מעלה חששות ומתח רב. לכן חשוב להיעזר. בבני משפחה, חברים, בגורמי תמיכה שלכם. ערבו גם אנשים מסביבתו של האדם במשבר, נסו לגייס אותם כגורמי תמיכה וסיוע לאדם במשבר.

הם יוכלו לסייע גם בהקשר להפחתת הסיכון להתאבדות – על ידי מניעת גישה לאמצעי פגיעה עצמית – חישבו למשל האם יש אקדח בבית, האם יש כמות גדולה של כדורים?

והכי חשוב – הפנו לקבלת עזרה מקצועית. פנייה כזו עשויה להציל חיים ולסייע לאדם לצאת מהמשבר שנראה כעת כחזות הכל וכמשהו שלא ניתן להיחלץ ממנו לעולם. זיכרו כי התאבדות אינה גזירת גורל והיא ניתנת למניעה.

כיום קיימים גורמים טיפוליים אשר יכולים לסייע בטיפול באדם האובדני וחשוב להכיר את הגורמים ומקורות הסיוע בקהילה הקרובה שאליהם ניתן להפנות אנשים לעזרה נפשית.

במקרים אקוטיים ניתן לפנות למיון כללי/פסיכיאטרי או למרפאה לבריאות הנפש. במקרים אחרים ניתן להפנות את האדם לגורמים טיפוליים בקהילה או לעמותות ער"ן, סה"ר וקווי סיוע אחרים. כאשר מפנים את האדם לעזרה חשוב לבדוק שאכן הלך לקבל את הטיפול המתאים.

חשוב לזכור כי במצבים בהם האדם נמצא בסיכון מיידי אין להשאירו לבד עד להשגת עזרה מקצועית ויש לדאוג להרחיק ממנו אמצעים קטלניים כגון נשק, או מאגר תרופות.

מוקדי סיוע:

• עמותת "בשביל החיים"- סיוע למשפחות שיקיריהן התאבדו וקידום התכנית הלאומית למניעת התאבדויות: 03-9640222
  

• סה"ר- סיוע והקשבה ברשת
  

• ער"ן - עזרה ראשונה נפשית: 1201
  

הכותבים: ד"ר סנדרין בורשטיין ליפסיקס - פסיכולוגית, עמותת "בשביל החיים"; ד"ר יוסי לוי בלז, פסיכולוגי קליני, המרכז האקדמי רופין ועמותת "בשביל החיים"