מערכת הצדק הובסה בקרב על חיי אפרים
אפרים ברכה חינך את פקודיו לריסון בשימוש בכוח - ריסון שאותו לא החילו על עצמם שונאיו. זדים שלחו יד בנפשו ושפכו את דמו. גמולם יהיה כשיראו כיצד המערכת שהובסה תנצח במלחמה על דמותן של החברה ושל המדינה
מערכת הצדק הובסה השבוע בקרב מול אויביה. נפל על חרבו בכיר לוחמיה. מערכת המשפט שלנו מורכבת מבני אדם. רגישים ורגישים יותר. ככל שבן אדם נעלה יותר בתכונותיו האנושיות, הוא רגיש יותר לפגיעה. פגיעתם הרעה של אלה, שלבם לב של אבן, ומעשיהם מעשי נבלה. ככל שאדם ישר יותר, חשובה לו היושרה. ככל שאדם עניו יותר, הרי מעט הכבוד שבכל זאת חשוב לו, יקר ללבו. ככל שאדם הגון יותר, מצפה הוא גם שהעולם יהיה הגון איתו.
אפרים ברכה היה ראש וראשון ללוחמים בשחיתות בישראל. מסלול חייו האישי הוא דוגמה לעוצמתה של החברה הישראלית. הוכחה לכך שאיננו חברה מעמדית שבה דרך חייו של אדם נקבעת ברגע לידתו. חייו המקצועיים עטורי הישגים. הוא היה דוגמה לכך שאיננו מערכת אכיפה הצדה הרשעות, אלא משטרה ופרקליטות המחפשות להשיג צדק באמצעים חוקיים.
אפרים היה איש חכם. את עוצמת מוחו הוא הטיל למערכה. גייס אותה לצד הטוב והישר בעימות השכלי והמנטלי שנקרא חקירה. הוא היה שליח של כל אדם שוחר צדק, בניסיון להגיע לחקר האמת. הוא היה מודע לעוצמה שהחברה הפקידה בידיו, והקפיד לעשות בה שימוש באחריות. הוא חינך את פקודיו לריסון בשימוש בכוח, ולהגינות כמאפיין ראשון ועיקרי של עבודתם.
ריסון כזה לא החילו על עצמם שונאיו. למדנו שוב כי יש עשן בלי אש. שבישראל של עידן הזכויות, חופש הסילוף מנצח בתחרות הזכויות. שניתן לפגוע בשמו הטוב של אדם, ללא כל בסיס, לפרסם יום אחר יום כזבים, ולרחוץ בניקיון כפיים, כשדם טהורים דבק בהן. שוב למדנו שגם בציבור המתקרא נאור יש אנשים השונאים אדם רק כי המושג "רב" קיים בעולמו, ושמאמינים לכל שמועה - ואם הגיעה אליהם פעמיים, היא הופכת אצלם לחוק מחוקי הטבע. רק אנחנו, שבויים בכללי העבר כנראה, עוד מחפשים הוכחות בטרם נסיק מסקנות.
לא היה כמו אפרים בשכנוע נחקרים לעבור מהתכחשות לראיות המוטחות בפניהם לאמירת האמת והודאה. מה היה סוד כוחו? בעיניי, סודו היה גלוי. כוחו היה בכך שגילם באישיותו את כל הטוב והראוי. "מעט מן האור מגרש הרבה מן החושך", אמר הרב קוק, ומי שבא עם האמת, מביא לעתים גם אחרים לומר את האמת. והיו גם העיניים, שכמאמר העממי – אינן משקרות, ועיניו של אפרים אמרו שהוא איש טוב, ובא בטוב, ולעתים – לא תמיד! – הרֶשַע לא יכול לעמוד בפני עיני הטוב, ומשפיל את עיניו.
הדימוי האחרון מתקשר אצלנו לגבורה בקרב. אפרים הוא דוגמה
לגבורה בקרב מתמשך, יום-יומי, מול איומים והכפשות תמידיים, חוזרים ונשנים, הולכים וגוברים, כלפיו וכלפי משפחתו. גבורה שאפשרה לו שנים ארוכות לעשות את הטוב והישר, ולא להירתע, גם בימים קשים של איומים והתנקשויות.
העבודה עם אפרים התנהלה על פי מערכת ערכים אחת. לא משטרה כוחנית, ופרקליטות המרסנת, המלמדת כביכול את המשטרה מהן זכויות אדם והיכן מגבלות החקירה. עם אפרים מעולם לא היה עיסוק בשולי אלא אך ורק בעשייה למען הכלל. אמר הנשיא רייגן שאין גבול להישגיו של אדם אם לא אכפת לו מי יקבל את הקרדיט עבורם. אפרים היה ההתגלמות הישראלית של הביטוי הזה. חָלַק מכבודו לפקודיו, הביע הערכה לעמיתיו, נהג בנאמנות כלפי מפקדיו, והגיע, מתוך אותה צנעה, להישגים מרשימים שמעטים הגיעו לדומים להם.
אפרים לא שלח יד בנפשו. זדים שלחו את ידם בנפשו. שפכו את דמו. נטלו את נפשו. גמולם יהיה כשהם יחיו ויראו כיצד המערכת שהובסה בקרב על חייו של אפרים, תנצח במלחמה על דמותן של החברה ושל המדינה.
הכותב הוא מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה
לפנייה לכתב/ת 
