אתי ניצחה את הפרעות האכילה, והפכה למאמנת לאורח חיים בריא

כשרואים את אתי שני, בת 35 ואמא לשלושה ילדים מקרית אתא, קשה להאמין שמאחוריה סיפור חיים כל כך דרמטי ופתלתל. שני נראית כמו סמל לבריאות, היא חטובה, חייכנית ומפזרת סביבה אנרגיות חיוביות, אבל האמת היא שעד לא מזמן התמודדה בקושי רב עם הפרעות אכילה.

קראו עוד על הפרעות אכילה:

סוד שמור: הפרעות אכילה אצל בנות 40+

כך תדעו: האם בתכם בסיכון להפרעות אכילה?

בדקי את עצמך: האם את "כמעט אנורקסית"?

שני מעידה על עצמה שמעולם לא הייתה שלמה עם איך שהיא נראית. בילדותה התחושה הזו דחפה אותה להיות טום בוי "הייתי כל הזמן עם הבנים, כך שהם לא היו צריכים לחזר אחריי, וזה היה מאד נוח", היא אומרת.

אבל אז, בהיותה בת 12 בלבד, עברה שני טראומה שצילקה את נפשה: בחור שהכירה מהשכונה, והיה אז בשנות העשרים לחייו, אנס אותה. "הוא גר לידי והסתובב כל הזמן במקומות שהייתי בהם", היא נזכרת, "אחרי שזה קרה ניסיתי להדחיק. פחדתי נורא. הייתה לי תחושת אשם מאד גדולה. לא רציתי להתמודד עם זה. גם חששתי שאם ידעו, יפנו כלפיי אצבע מאשימה אז העדפתי פשוט לחיות עם זה".

אתי שני. "פיתחתי שנאה אטומית לגוף שלי"

אוכלת ומקיאה

למרות המאמץ העז להדחיק, ועל אף שלא סיפרה על האונס לאיש, מצבה הנפשי החל להידרדר. "פיתחתי שנאה אטומית לגוף שלי", מתארת שני. היא החלה בדיאטות רעב מטורפות.

"זה התחיל מזה שהחלטתי פשוט לצום. אחרי שלושה ימים שלא אכלתי כלום, התרסקתי ואכלתי כל מה שהיה במקרר", היא מספרת, "אחרי זה התעוררה בי תחושת אשם נוראית, אז התחלתי להקיא. פתאום הבנתי שזה פתרון שמאפשר לי ליהנות משני העולמות - לאכול מה שאני רוצה ולהקיא".

למרות שנדמה היה לה שהשיגה שליטה על גופה באכילה הבולמית וההקאה בעקבותיה, הגוף של שני הגיב במלחמה משל עצמו, הפסיק לעכל אוכל והיא החלה להקיא בצורה בלתי רצונית אפילו רק מריח של אוכל. "הייתי רעבה בטירוף, עם כאבים בבטן, רציתי לאכול ולא יכולתי", היא ממשיכה בסיפורה, "כך ההורים שלי עלו על ההפרעות אכילה שלי".

הוריה לקחו אותה לבדיקות, והיא נכנסה לתהליך של אכילה שיקומית שסייע לגופה להתאושש אט אט. "ההורים שלי חשבו שזה נובע ממשקעים רגילים של גיל ההתבגרות", היא מוסיפה.

האמת נודעה להורים דרך ידיד נפש של שני, לו סיפרה שיש מישהו שמטריד אותה. גם לו, ואפילו לעצמה, לא הצליחה אז לספר על האונס. הידיד לא יכול היה לראות אותה סובלת כל כך, ושיתף את הוריה. "נורא התביישתי", היא מתארת את רגע החשיפה, "רציתי להיות מושלמת ומוצלחה, והרגשתי שהדבר הזה מקלקל את התמונה, כאילו אות קין הוטבע על מצחי".

כעסת על הידיד שלך שסיפר להורייך?

"לא יכולתי לכעוס עליו כי הייתי כבר עסוקה בהתמודדות, אבל לא דיברתי איתו אחר כך. היום אני רואה את זה אחרת. בזכותו ההורים שלי ידעו והחליטו לעבור דירה, להתרחק מהמקום, להתרחק מהאיש הזה. זה נתן לי אוויר לנשימה, אבל אז הגיע הגרוש שלי".

להיות אשה מוכה

למרות המרחק מהאיש שפגע בה, שני נותרה להתמודד עם גופה, ועם הפרעת האכילה שלה. "היו לי כל מיני דיאטות מטומטמות", היא מתארת בזעזוע, "למשל לאכול רק פסק זמן אחד ביום למשך חודש או דיאטת כרוב. הייתה לי דיאטה שהלכה לא רע והתבססה על מלפון חמוץ ופריכית. אם הייתי ממש רעבה, אכלתי כפית שטוחה של סלט חצילים. אני לא יודעת מה עבר לי בראש ולמה חשבתי שזה מגניב".

כשהייתה בת 15, קצת אחרי שעברה דירה עם משפחתה, הכירה שני את מי שהפך להיות הגרוש שלה. הם נישאו לקראת סוף שירותה הצבאי, למרות התנגדות ההורים. אחרי החתונה, גילתה שני כי היא נשואה לגבר מכה, שאף גרם לה לאבד הריון באלימות שהפעיל כלפיה.

כשנכנסה שוב להריון ידעה שלא תסבול אובדן נוסף, ובחודש השביעי עזבה את בעלה ושבה לבית הוריה. אחרי הלידה התגרשה ועברה עם בני משפחתה לאילת. "ההורים שלי עוברים יחד איתי בכל פעם שמשהו רע קורה לי", היא צוחקת.

באילת חשה שני משוחררת. "חוויתי גיל התבגרות שני", היא אומרת, "בבוקר הייתי אמא, ובערב חזרתי להיות נערה. ההורים שלי היום שם בשבילי וזה היה עוטף". כשבנה היה בן שנתיים וחצי, שניהם חזרו צפונה. לראשונה נאלצה להתמודד לבד, הפעם כאם חד הורית.

לדבריה, עבדה בכל מלאכה כולל ניקיון ושיעורים פרטיים במטרה לתת חיים טובים לבנה. כשהכירה את יאיר, בן זוגה הנוכחי, נראה היה שסופסוף מצאה את השלווה בחייה. השניים נישאו ונולדו להם שני ילדים נוספים, אבל הפרעות האכילה לא באמת נעלמו, רק הפכו לאכילה כפייתית.

אתי שני. הבולימיה הפכה לאכילה כפייתית

לרזות 40 קילו בשלושה חודשים

"האוכל היה חלק מרכזי מהבית. כל הזמן בישלתי, אפיתי המון, ואכלתי כמויות", מתארת שני, "היו לי רגשות אשם בגלל שאכלתי המון, אבל לא ראיתי את המשקל שהצטבר על הגוף כי היה לידי מישהו שכל הזמן אמר כמה אני יפה, וזה הספיק לי".

אחרי לידת בנה השני הגיעה למשקל של 98 קילו, עד שהרופא הציע לה ניתוח לקיצור קיבה, "כי זה כבר היה חולני", לדבריה. שני עברה את הניתוח, וקיבלה דף עם הסבר כיצד עליה להתנהל רפואית ותזונתית לאחר הניתוח. איש לא הפנה אותה לדיאטנית או לליווי פסיכולוגי והיא לא נשאלה על עברה.

כתוצאה מכך, בתוך שלושה חודשים איבדה שני משקל עצום של 40 קילו. גופה לא עמד בעומס, וקרס. היא לא הצליחה לעכל מזון, ראייתה היטשטשה, היא סבלה משיתוק בצד ימין ובקושי רב עמדה על הרגליים. כשהגיעה לנוירולוג התברר שעברה אירוע מוחי. הרופאים אף חשדו שעברה בנוסף אירוע אפילפטי.

אחרי כמה ימים באשפוז, מצבה השתפר והיא שוחררה הביתה עם טיפול תרופתי נגד אפילפסיה. לא חלף זמן רב, ונאלצה להתאשפז שוב, הפעם עם הפרעה חמורה בבלוטת התריס. לסל התרופות האישי שלה הצטרפה אלקטוסין, תרופה לאיזון תפקוד בלוטת התריס.

נראה היה שמכאן הדרך סלולה לחיים בריאים יותר, אלא שכעבור מספר חודשים מצבה הבריאותי החמיר עד כדי כך שחלה הידרדרות קוגנטיבית ופיזית משמעותית והיא נאלצה להיעזר בכסא גלגלים. "לא הצלחתי לבצע פעולות פשוטות כמו לספור עד עשר", מתארת שני, "מתברר שהייתי אלרגית לאחד המכיבים באלקטוסין, ובגלל שינוי קל בהרכב התרופה, בלוטת התריס שלי לא תפקדה".

כשהרופאים הבינו את הבעיה, הם החלו לטפל בשני עם תרופה אחרת, והיא הועברה לשיקום למרבה הצער, הנזק כבר נעשה ועד היום היא סובלת מפרכוסים ומהשלכות בריאותיות. הבעיות הרפואיות עלו לשני במחיר נוסף: היא רזתה מאד, הגיעה למשקל של 54 קילו והחלה לפתח מניה דיפרסיה.

שני הייתה במצוקה גדולה. ההיסטוריה שלה שבה וצפה, היא החלה טיפול נפשי והייתה מאושפזת לסירוגין במשך שנה בבית חולים לחולי נפש. הפרעות האכילה חזרו ולאחר לידת בנה השלישי, היא אף ניסתה להתאבד.

"הייתי מתוסכלת מהמצב הגופני שלי", היא מסבירה את התהליך שהוביל אותה למעשה הנואש, "הרגשתי נטל. הייתי עייפה משנים של טרטור, אז נטלתי כדורים בכמות גדולה. אחרי שעשיתי זאת, נבהלתי נורא ושלחתי הודעות לאבא שלי וליאיר והם הגיעו בזמן ופינו אותי לבית החולים".

אבות המזון הם לא האויב

הפסיכיאטרית התורנית שקיבלה את פניה המליצה לה להמשיך בטיפול במסגרת אשפוז יום. שני נענתה להצעה, ואז לראשונה מזה שנים חשה שהשדים מעברה מתחילים להתפוגג. כשהשדים נעלמו, ושני למדה להכיר מחדש את עצמה, היא נחשפה לעולם חדש של תזונה בריאה וכושר.

"יאיר בשלב ההוא התייאש לחלוטין מהפרעת האכילה שלי", ממשיכה שני, "הוא נתן לי חוברות ואמר לי 'תלמדי על אבות המזון ותביני שהם לא האויב שלך'. פתאום הבנתי שהמשקל הוא לא פרמטר אלא אחוזי שומן ושצום לא מרזה כי הגוף מפרק חלבונים ולא שומן".

שני גאה לספר שהיום היא שוקלת 65 קילו מהם 14 אחוזי שומן בלבד, בעוד כששקלה 58 קילו, 28 אחוזים מהם היו שומן. "אני היום יותר מוצקה וחזקה ולובשת אותם בגדים שלבשתי במשקל 54 קילו, כי אני חטובה יתר", היא מבהירה, "שומן תופס יותר נפח בגוף מאשר שריר".

היום בני הזוג שני הפכו את העיסוק בכושר ותזונה למקצוע. בעוד יאיר מאמן כושר, שני עובדת כמאמנת לאורח חיים בריא. "אורח חיים בריא משמעותו לחיות נכון ולא לרדת 15 קילו כי זה לא יעשה את השינוי בחיים", אומרת שני בחוכמת מנוסים, "אם הייתי יודעת אז את כל הדברים שאני יודעת היום, הייתי חוסכת לעצמי המון סבל".

בנוסף, שני מעורבת בקבוצות פייסבוק וקבוצות וואטסאפ של אנשים שרוצים להתמודד עם הפרעות אכילה ולעשות שינוי אמיתי בחייהם. לדבריה, היום השליחות שלה היא לתת מידע אמין ולסייע לבנות ולנשים אחרות להימנע מהסבל שהיא עברה.

"גם אני הייתי מהבנות שרוצות רווח בין הרגליים וכואב לי לראות כמה בורות יש מסביב", היא אומרת, "יש שאומרים שזה בגלל התמונות במגזינים, אבל לדעתי זה מתחיל מחינוך. שיעורי בריאות צריכים להיות חלק ממערכת החינוך. זה חשוב לא פחות מאנגלית ומתמטיקה ואולי אפילו יותר".

אילו יכולת לפגוש את הילדה שהיית, מה היית אומרת לה?

"הייתי נורא רוצה לחבק אותה חזק ולהגיד לה שהכל בסדר. אני בטוחה שאם מישהו היה אומר לי את זה, לא הייתי מתגלגלת מטעות שמובילה לטעות. אם הילדה הזו הייתה יודעת שהיא שווה ובטוחה במקום בו היא נמצאת, לא הייתה מאבדת שליטה על החיים שלה".