אינטרסקס: האנשים שנולדו גם זכר וגם נקבה
לא כל האנשים נולדו באופן מובהק זכר או נקבה. האנשים האלה, גם אם בתחילת חייהם עברו הליך רפואי שיקבע את מינם, וגם אם הדבר נשמר מפניהם בסוד, ממשיכים לשאת לכל אורך חייהם את הידיעה שהם אחרים
לא בן ולא בת: מדי פעם מתפרסמות בישראל כתבות על ניתוחים גניטאליים לתינוקות הנולדים עם גוף שאינו נקבי או זכרי באופן טיפוסי. לרוב אלו כתבות המייצגות את השיח הביו-רפואי המבקש לתקן ולנרמל גופים שאינם תואמים את הנורמה הגופנית המינית.
בניגוד לכתבות הרגילות, אני מציעה לכם להעמיק את המבט אל תוך החוויה הגופנית-רגשית של הפעוטות, הילדים והבוגרים שחווים על בשרם את ההשלכות של אותם ניתוחים שהם בלתי הפיכים.
קראו עוד על המין השלישי:
אינטרסקס: עופר חי גם עם ואגינה וגם עם פין
מה מינו של התינוק? גם זכר, גם נקבה
בני ציון: בת שנתיים עברה ניתוח להסרת איבר מין זכרי
באופן היסטורי נאבק המדע הביו-רפואי להגדיר את המאפיינים הייחודיים המבחינים בין הגוף הנקבי-נשי לזכרי-גברי. למעשה, ככל שהמבט אל תוך הגוף האנושי הלך והשתכלל כך נגלו יותר ויותר גופים המערערים את הגבולות שנקבעו על ידי המדע הביו-רפואי.
לגופים אלו, אשר מוכרים גם כאנדרוגינוס או הרמפרודידיטיס, ניתן מאז 1917 השם "אינטרסקס" (בין המינים), הכולל ספקטרום רחב של סממני מין חיצוניים זכריים ונקביים גם יחד.
כיום השם אינטרסקס אינו מקובל יותר בקרב המדענים הביו-רפואיים משום שהוא מרמז על זהות פוליטית קווירית חתרנית, המערערת את הנורמות הגופניות, מגדריות.
המונח בו משתמשים המומחים הביו-רפואיים כיום הוא (Disorder of Sex Development (DSD, אך גם הוא שנוי במחלוקת בעיקר בקרב חוקרים אקדמיים ופעילים אינטרסקסואלים הטוענים כי הגדרה זו מבקשת לשמר הן את הנורמה (זכר/נקבה) והן את הסמכות הרפואית על הגוף האנושי.
לרוב, תינוקות הנולדים "אינטרסקסואלים" אינם נמצאים בסכנה בריאותית כלשהי, אך גופם מהווה איום כלפי הסדר הגופני-חברתי ולכן הם הופכים מיד עם לידתם למושא של המערכת הרפואית המבקשת למהר ולנרמל את גופם.
זהו תהליך טיפולי ממושך הכולל בדיקות גופניות רבות, ניתוחים גניטאליים, ניתוחים קוסמטיים ומתן הורמונים סינטטיים במטרה להפוך את הגוף לנורמטיבי נקבי או זכרי השייך למגדר נשי או גברי ברור. זהו תהליך לו קראתי בשם תהליך ה"מינגוף".
מחיר ההשתקה
סוד וסודיות סביב הגוף האינטרסקסואלי הם חלק בלתי נפרד מתהליך הנרמול הגופני. לכאורה, ההסתרה המכוונת של העובדות הגופניות, יחד עם ההתערבות הניתוחית המוקדמת, אמורות להעלים את קיומם של אינטרסקסואלים מהמרחב הציבורי והפרטי-תודעתי.
אך לא כך הדבר, מחקרים בקרב אינטרסקסואלים בוגרים מראים כיצד מאז ומתמיד הם חוו תחושת חריגות גופנית, וגדלו עם הידיעה על קיומו של סוד האופף את גופם, גם כאשר פרטיו של הסוד הוסתרו באופן מכוון על ידי הממסד הרפואי ואף ההורים. הסוד יצר בקרבם תחושות של מתח, תסכול, חוסר אונים, חרדה וחוסר אמון תמידי בסביבה.
לעיתים אינטרסקסואלים מגלים את המידע שהסוד ניסה להסתיר בגילאים מאוחרים מאוד. ישנם מקרים בהם ההורים מגלים לילדיהם בגילאים צעירים את הסיבות לניתוחים שהם הולכים לעבור או לבדיקות השגרתיות אך מבקשים מהם לא לספר לאף אחד, כלומר הילדים שותפים לסוד ודואגים לשמרו.
במצב זה הילדים גדלים עם המסר שגופם חריג ומאיים על הסביבה החברתית ועליהם להסתירו בצורה מכוונת, מסר הגורם לניכור גופני קשה, חוסר אמון בסביבה החברתית ובמקרים קיצוניים גם ניסיונות התאבדות.
לקבל את המין השלישי
לעומת זאת, ישנם מקרים (נדירים עדיין בישראל) בהם ילדים גדלים עם הידיעה על כך שהם אינטרסקס, ללא הסתרה או סודיות סביב סממני המין בגופם. במצב זה הילדים חווים את גופם באופן חיובי ומקבלים את שונותו. הם פתוחים יותר אל סביבתם החברתית בשונה מתחושת הניכור והבדידות אותם חווים אינטרסקסואלים החיים סוד.
לאחרונה, בגרמניה ובמלטה חוקקו חוקים חשובים המאפשרים אוטונומיה גופנית לתינוקות אינטרסקסואלים ואוסרים על ביצוע ניתוחי נירמול. בכך הם, לפחות תיאורטית, מכירים הן בריבוי המינים האפשריים בגוף והן בבעייתיות הקיימת בהתערבות הרפואית בשם הנרמול.
בישראל, המודעות לנושא עדיין נמצאת הרחק מאחור. "גוף שלישי", סרטה התיעודי החדש של הבמאית שרון לוזון שהוקרן בפסטיבל דוק אביב, מביא את סיפורם של אינטרסקסואלים בישראל, ומהווה צעד חשוב קדימה בהבאת הנושא אל התודעה הציבורית ואולי אף יהווה חלק מאבני הדרך בהיסטוריה הפוליטית של אינטרסקסואלים בישראל.
הסרט "גוף שלישי" ישודר –ב-8.7 בערוץ yes דוקו