אנו נמצאים כעת בתקופת אבלות על חורבן בית המקדש הראשון והשני. זוהי תקופה בת שלושה שבועות בין צום י״ז בתמוז, היום שבו חומות ירושלים נפרצו על ידי הרומאים, לבין תשעה באב, היום שבו קודש הקודשים עלה בלהבות, בבית המקדש הראשון והשני.

אנחנו לא מתאבלים כמו אדם שבוכה רק כדי להקל ולשחרר את הצער והכאב מליבו, אלא יש לנו מטרה באבל הזה: אנחנו מעוניינים להפוך את העצב לשמחה ואת האנחה לרווחה. לכן, אם יש לנו תקופה של שלושה שבועות אבלות על החורבן, עלינו לחפש לבטל את האירועים הנוראיים הללו על ידי עבודה מאסיבית, יותר מתמיד, לבנות את בית המקדש. אבל איך אנחנו יכולים? הרי אסור לבנות לאת בית המקדש עד ביאת המשיח; עלינו להמתין להגעתו בכדי להתחיל להניח את הלבנים?

הרבי, בשיחות ומכתביו, מצטט לעתים קרובות מדרש מעניין המספר על הוראתו של ה׳ לנביא יחזקאל ללמד את היהודים את צורת ואופן בניית בית המקדש. וכך הגיב יחזקאל: "ריבונו של עולם, מדוע אתה מצוה אותי ללמד את היהודים את צורת הבית... הם הרי נמצאים כעת בגלות בארץ אויבינו, וכי יש משהו שהם יכולים לעשות בנידון?! נחכה עד שהם ישובו מגלותם, ואז אלך ואלמד אותם״.

וכאן באה תשובתו המפתיעה של ה׳: ״וכי הבנייה של הבית שלי צריכה להתבטל בגלל שבניי בגלות?"

ומיד ממשיך המדרש ומתאר את דברי ה׳: "את הלימוד על הבנייה והעיצוב של בית המקדש בתורה ניתן להשוות לבנייתו בפועל. אמור להם ללמוד את צורת בית המקדש, ואת לימודם ועיסוקם בזה אני אחשיב כאילו הם באמת בנו את בית המקדש״.

המסר הטמון בציטוט הזה מהמדרש הוא עצום. מתברר שללימוד והעסק בדיני בניית בית המקדש יש השלכות רחוקות הרבה מעבר לתחום הרגיל של פעילות אינטלקטואלית. אנחנו יכולים להסיק שדרך לימוד כזה, אדם יוצא ידי חובתו לבנות את בית המקדש.

אז, עלינו לחכות לביאת המשיח בכדי להתחיל להניח לבנים?

אלא שאנחנו יכולים לעסוק בינתיים בסוג האחר של בניין בית המקדש. אנחנו יכולים ללמוד את הדינים של הבניין, חומרי הבנייה והכלים השונים שלה. כל פרט שאנו לומדים - זה כאילו אנחנו בעצם בונים.

הרבי עודד ללמוד את הדינים של בית המקדש, במיוחד בתקופה זו של ׳שלושת השבועות׳. הלימוד בדינים אלה הוא מעשי במיוחד בתקופה זו האחרונה, כאשר אנו מתכוננים לביאתו הקרובה של המשיח, כאשר אז, אנו באמת נבנה את בית המקדש השלישי.

לתועלת הקוראים, צירפנו כאן תמצות מההלכות הראשונות של בית המקדש מספר הרמב״ם:

מצות עשה לעשות בית לה' שיהיה מוכן להיות מקריבים בו קרבנות. ושם חוגגין שלוש פעמים בשנה בחגים, שנאמר ״ועשו לי מקדש״.

הקיום הראשוני של המצוה היה במשכן שבנה משה במדבר, כשנכנסו בני ישראל לארץ ישראל עבר המשכן - שבשלב מאוחר יותר נקרא מקדש - לכמה מקומות עד שנבנה בית המקדש בירושלים על הר הבית.

מאז שנבנה המקדש בירושלים נאסרו כל שאר המקומות כולם לבנות בהם בית לה' ולהקריב בהם קרבנות.

יציאת השבת: 9:18

הרב שלום שפירא הוא ראש הכולל ומנהל תורה סנטר, ניו-יורק, מנהטן