קלאסיקה על הדשא / בלוג ווימבלדון
רוג'ר פדרר ונובאק ג'וקוביץ' יכולים לכתוב ב-16:00 (דיווח חי ב-ynet ספורט) עוד פרק בלתי נשכח בהיסטוריית הקרבות ביניהם. פדרר נראה בכושר הטוב בחייו. ג'וקוביץ' דוהר בלי לעצור כבר חודשים ארוכים ובשנה שעברה גנב לפדרר את הבכורה. טורניר ווימבלדון מגיע לקו הסיום עם משחק עוצר נשימה
בעוד פחות מחודש פדרר יהיה בן 34. בשנים האחרונות, כשהוריד קצת את הרגל מהגז, הבנו אותו. טבעי היה שבמעמדו ישחק בעיקר בשביל ליהנות וישאיר משהו גם לאלה שגדלו עליו, ייתן להם את התענוג לנצח אותו ולנסות להיות דור ההמשך שלו. בטח אחרי שכבר השיג הכל, ומיתג את עצמו כאגדה בהתהוות.
לאור כל זאת, היכולת שהפגין במשחק חצי הגמר מול אנדי מארי היא דבר כל כך לא מובן מאליו. שש שנים לפני גיל 40 הוא משחק כאילו חזר כמה שנים אחורה, ואחרי שבע זכיות בווימבלדון מתוך תשעה גמרים, הוא לא באמת מסוגל לוותר על הגביע השמיני. גם אחרי שהגשים את כל החלומות והפך לטניסאי המעוטר בהיסטוריה, משהו בו, באופן בלתי ייאמן, עדיין בוער. מספיק בוער בשביל להדהים מחדש גם את אלה שחשבו שהוא כבר גמר את הסוס.
אנדי מארי, שאחרי ההפסד באליפות אוסטרליה לנובאק ג'וקוביץ' שידר כלפיו מרירות ובוז בטקס הסיום, לא בחל בקומפלימנטים וסופרלטיבים למאסטרו האמיתי של המגרש המרכזי במילניום הנוכחי. לרגע נראה היה שהשמחה שחש בשבילו משתווה לאכזבה שלו עצמו מההפסד. מבחינת הסקוטי הממורמר-זעוף כמעט תמידית זה לא משהו של מה בכך. "מעט מאוד שחקנים היו מסוגלים לשחק טניס כזה בשנות ה-30 לחייהם", אמר אחר-כך, ומיהר לתקן. "אני לא יודע אם מישהו שיחק אי פעם כל כך טוב כמו שפדרר משחק בגילו".
עדיין מושלם
מארי נגע בדיוק בנקודה. הוא יודע שהפסיד בלי לקחת אפילו מערכה אחת (למרות ששיחק בסדר גמור) לשחקן שמבוגר ממנו בשש שנים - ואמור, על פניו, להיות שבע ואדיש. אתמול הוא נראה רענן ממנו, תזזיתי ממנו ומדויק ממנו, במופע שהשכיח כל זיכרון רע שפדרר הותיר בשנתיים וחצי האחרונות.
הנתונים מהקונצרט הזה כמעט מבהילים. בשעתיים ושבע דקות הפנומן ירה 56 ווינרים ו-20 אייסים, שזה עוד מילא - אבל גם בכל הקשור בשגיאות לא מחוייבות, המגרש הביתי של מארי, הוא היה עדיף עליו (11:17). בשישה משחקים שבר פדרר את חבטות ההגשה של יריביו 28 פעמים (מקום 1 בטורניר). מול מארי הוא ניצל רק שלוש אפשרויות שבירה מתוך עשר (!), ונתן לו רק הזדמנות אחת ויחידה להשיג שבירה משלו.
בשלוש הופעותיו האחרונות עלה לרשת 113 פעמים, שתורגמו לזכייה ב-80 נקודות. לשם השוואה, נובאק ג'וקוביץ' הגיע לאזור הזה של המגרש (באותו פרק זמן) 85 פעמים - והצליח להשיג רק 52 נקודות. גם חבטת הפתיחה של הקרחון אפקטיבית מתמיד: מתוך 317 סרבים ראשונים מדוייקים הוא זכה ב-269 נקודות (85 אחוזי ניצול).
חבטות כף וגב היד מעולם לא היו יעילות יותר, עבודת הרגליים היא עדיין שיעור לכל טניסאי מתחיל והקילר אינסטינקט מתחיל להזכיר את רוג'ר פדרר של אמצע העשור הקודם. הכל במקום ומושלם, גם כשמחשבות הפרישה מושיטות אליו ידיים ומזמינות אותו לצאת לשייט תענוגות בתאילנד. פדרר, בשלב הזה, בוחר להישאר על המגרש. בשבועיים האחרונים הרושם הוא שהניצוץ שלו נדלק מחדש. הרווח כולו שלנו.
קלאסיקו מודרני
עכשיו הוא פוגש את ג'וקוביץ' למשחק עם ניחוח של קלאסיקו. ברצלונה-ריאל מדריד בגרסת הספורט הלבן. במציאות שבה נדאל לא פקטור יותר ואנדי מארי וסטניסלאס ואוורינקה לא באמת יכולים להם לאורך זמן, פדרר וג'וקוביץ' נשארו שניהם כדי להתכתב עם ההיסטוריה ולאתגר אחד את השני בכל פעם מחדש.
ההיסטוריה הפרטית ביניהם עשירה בקרבות מפוארים. לפני תשע שנים, כשהחלו לפגוש זה את זה, לקחו לג'וקוביץ' ארבעה משחקים כדי לגרד ניצחון ראשון. בשנה שעברה בלונדון הוא נמתח עד הקצה, אבל עם סדרה של חבטות מהפנטות במאני טיים שבר לפדרר את הלב בפעם המי יודע כמה.
בכלל, לפדרר לא הולך בגרנד-סלאמים בשנים האחרונות. הפעם האחרונה שבה הגיע לגמר של טורניר מייג'ור הייתה אז. אם תרצו למצוא את הפעם האחרונה שבה זכה בטורניר גרנד-סלאם שהוא לא ווימבלדון, תיאלצו להרחיק עד אליפות אוסטרליה 2010. גם ציר הזמן של המגרש המרכזי בווימבלדון מורכב מסדרה של משחקי ענק. כמעט בכולם יש לרוג'ר פדרר חלק מהותי. ב-2008 היה שותף לקרב אבירים עם רפאל נדאל כמעט עד החושך, עד שנכנע אחרי קרוב לחמש שעות ושוב מירר מבכי. ב-2009 גבר על אנדי רודיק עם 14:16 במערכה האחרונה, ב-2012 הכניע את אנדי מארי על אותו מגרש, ושב לנשק את הגביע שהניף חמש פעמים ברציפות.
השנה נראה שעמוק בפנים, בתוך תוכו, גם ג'וקוביץ' קצת לא רוצה שפדרר יפסיד שוב. מאז שפלש יחד עם רפאל נדאל לטריטוריית הצמרת, יש לקרחון יותר שברונות לב והפסדים מאשר ניצחונות ודמעות של שמחה. אין לדעת מתי תהיה הפעם הבאה שב הוא יצליח לפלס לעצמו מחדש את הדרך לגמר ווימבלדון. שום דבר לא באמת מובן מאליו בגילו, ולכו תדעו האם גם בשנת 2016 מריה נבריטולובה, קבלנית תארים מיתולוגית שיודעת דבר או שניים על טניס, תוכל להגיד ש"אני לא יודעת אם ראיתי את פדרר משחק יותר טוב מכפי שהוא שיחק היום".
ערב גמר ווימבלדון 2015, דבר אחד הולך ומתחדד: ג'וקוביץ' הוא היחיד שיכול לפצח את נוסחת הקסם
של פדרר על דשא. עם שתי זכיות, גמר וחצי גמר תוך ארבע שנים, הוא מתחיל לקרוא תיגר אמיתי על מעמדו השמור של השווייצרי בממלכה.
מחר (א') ב-16:00 נדע האם להצהרת הכוונות של המדורג שני בעולם ("אני יודע שאני יכול לנצח אותו") יש כיסוי אמיתי. כל הסימנים מראים שהתשובה לשאלה הזאת היא כן. והאמת, שיהיה קצת מבאס אם בסוף נגלה שלא, ו"נולה" שוב יהיה גדול עליו. גם כשרוג'ר פדרר, עמוק בתוך העשור הרביעי לחייו, עדיין משחק כמו הטניסאי הגדול בכל הזמנים.