מו"מ התקציב תקוע, ראשי הסיעות ייפגשו לאחר ישיבת הממשלה
שר האוצר כחלון וסגן שר הבריאות ליצמן ניסו הלילה להגיע להסכמות, אך הפערים עדיין גדולים. הדיון בתקציב שתוכנן להתקיים בישיבת הממשלה בוטל. גורם באוצר: "אין כסף למימוש כל ההסכמים שמגיעים לכ-9 מיליארד שקלים, זו לא בדיחה"
מבוי סתום בדרך לאישור תקציב המדינה: עד השעות הקטנות של הלילה (יום א') עוד ניסו שר האוצר משה כחלון וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן להגיע להסכמות בנוגע לצמצום ההסכמים הקואליציוניים, לקראת הצגת מסגרות התקציב בישיבת הממשלה השבועית. השיחות לא צלחו והתקציב לא יוצג לשרים בישיבת הממשלה. ראשי הסיעות ייפגשו לאחר הישיבה כדי לדון במשבר.
גורמים באוצר ובסביבת כחלון אמרו כי למרות העמדה הנחרצת שמשמיע ליצמן וסירובו לקיצוץ בקצבאות הילדים ובתקציב בחורי הישיבות בעלות של יותר מ-3 מיליארד שקלים, יהדות התורה תצטרך לבסוף לוותר: "אין כסף למימוש כל ההסכמים שמגיעים לכ-9 מיליארד שקלים", אמר גורם באוצר. "כשכחלון אומר שאין כסף לחלק לפי ההסכמים, זו לא בדיחה. אם למישהו יש רעיון מאיפה להביא את כל ההתחייבויות שניתנו, נשמח לשמוע". באוצר המשיכו ואמרו: "אין לנו כוונה להביא תקציב לא אחראי. אנחנו מצדנו נמשיך את ניסיונות הפשרה".
מלבד ליצמן, עומדות גם דרישותיו של יו"ר ש"ס אריה דרעי, שהובטח לו מע"מ 0 על מוצרי יסוד בעלות תקציבית של יותר ממיליארד שקל שגם אותם מבקש כחלון לדחות. בש"ס נשמעים מעט יותר מאופקים, אולם הם הודיעו כי אינם מוכנים לדחות את היוזמה החברתית הזאת שהייתה לאחת מההבטחות המרכזיות של המפלגה בבחירות.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר לשרים בישיבת הממשלה: "יש לנו בעיה עם התקציב. כולנו צריכים להתגייס כדי לפתור אותה. אין דרך אחרת".
לאורך כל השבוע שעבר ניהלו כחלון ונתניהו שיחות עם ראשי הסיעות בקואליציה, בניסיון לצמצם את עלות ההבטחות שניתנו בהסכמים הקואליציוניים מ-9 מיליארד שקל לכ-4 מיליארד שקל. בימים האחרונים התרכז המאמץ בשני מהלכים – ביטול הטבת מע"מ 0% על מוצרי יסוד ופריסה לשנתיים של העלאת קצבאות הילדים לרמה שהייתה נהוגה עד הקיצוץ של שנת 2013.
למאמצי התיווך בין כחלון לליצמן נרתמו גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשיו, המנסים לשכנע חלק מסיעות הקואליציה לוותר בינתיים על חלק מהדרישות או לדחות אותן.
ההכרה כי יש לפעול לצמצום ההתחייבויות הקואליציוניות הבשילה בסביבתו של שר האוצר בשבוע האחרון, לאחר שמרכיבים שונים בתמונה הכוללת של תקציב המדינה הבא החלו להתבהר. תחזית הכנסות המדינה ממסים הוכנה בשבוע שלפני כן והוצגה בפני ראש הממשלה ביום ראשון שעבר, ובמהלך השבוע הוגשו מסקנות ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון והתברר כי האוצר יצטרך למצוא 7-6 מיליארד שקלים בשנה הבאה כדי לממן את יישומן.
התפתחות זו הצטרפה לעלות הגבוהה של ההסכמים הקואליציוניים ולבור שכבר היה קיים מלכתחילה בתקציב 2016, בהיקף של 6-5 מיליארד שקלים. תקציב 2015 יסתיים אמנם בעודף גדול, אבל האוצר מוגבל ביכולתו להעביר את העודף הזה משנה לשנה.
במשרד האוצר שומרים את הקלפים קרוב לחזה ולא חושפים את המספרים המדויקים. ידוע כי באוצר מתכננים להעלות את יעד הגירעון מ-2.75% שתוכננו מראש ל-2.9%, מה שייצר עוד כ-1.5 מיליארד שקל, אך לא מוכנים לציין בכמה יגדילו את תקרת ההוצאה ומה עומק הקיצוצים הנדרשים על מנת לעמוד ביעדים. במצב כזה קשה להבין מדוע דווקא צמצום של עלות ההסכמים הקואליציוניים ב-4.5 מיליארד שקל אמור לפתור את בעיות התקציב.
מנגד, בסיעות הקואליציה לא התרשמו ממאמצי שר האוצר להציג תמונה של חוסר כיס והתעקשו על יישום מלא של ההסכמים הקואליציוניים.
המסים יועלו?
בשלב זה נראה כי דיוני התקציב הגיעו למבוי סתום, שעשוי להוביל אף לפירוק של הממשלה. שני תרחישים מסתמנים ליציאה מהמבוי הסתום הזה, ובסופו של דבר ייתכן גם שיגיעו בממשלה לפתרון שישלב בין שניהם או בין אחד מהם לבין קיצוץ חלקי בהבטחות הקואליציוניות.הראשון הוא העלאת מסים או קיצוצים בסעיפים תקציביים אחרים בהיקף של כ-4 מיליארד שקל. סכום כזה יכול לבוא מהעלאה של המע"מ או מס ההכנסה ב-1% או מביטול של פטורים ממס, כמו הפטור ממס על קרנות השתלמות שלבדו יכול לכסות את הסכום ואף מעבר לכך. בתחום הוצאות קשה לראות היכן יכול האוצר לקצץ 4 מיליארד שקל בתקציב מבלי לפגוע בקצבאות ילדים, תקציב הביטחון או משכורות של עובדי מדינה.
תרחיש שני הוא הגדלה של יעד הגירעון מרמה של 2.9% תוצר, או 31.5 מיליארד שקל, לרמה של 3.3% תוצר, או כ-35.5 מיליארד שקל. הגדלה זו תייצר את הכסף הדרוש, אולם אם יבחרו שר האוצר וראש הממשלה בפתרון זה הם צפויים להיתקל בהתנגדות נחרצת של בכירי משרד האוצר. יעד הגירעון כבר עודכן כלפי מעלה פעם אחת ובאוצר יתנגדו להגדלה נוספת שלו, מעבר לרמה של 3% תוצר. הגדלה כזו תהווה עבירה על כלל מסטריכט, מה שעשוי להוביל להורדת דירוג אשראי של כלכלת ישראל והיא צפויה גם להגדיל את יחס החוב לתוצר של המדינה, מכיוון שמדובר בגירעון שהוא זהה לשיעור הצמיחה החזוי לאותה שנה.