"מבצעי הטבח בסרברניצה - אנשים בלי נשמה"
גם אחרי 20 שנה, איש לא ישכנע את הבוסנים אחרת: הטבח שבו נהרגו 8,000 מוסלמים בוסנים היה רצח עם שביצעו הבוסנים-סרבים, והוא פצע פתוח בלב האומה שספק אם יירפא. "לפחות הגופות מובאות לקבורה ויש היכן להתפלל"
ראמו אדמוביץ' לא זוכר איך שרד את הטבח בסרברניצה. לפני עשרים שנה, ב-11 ביולי 1995, הוא הובל ב"שביל המוות" על ידי כוחות בוסניים-סרביים שרצחו אלפי מוסלמים בסרברניצה ובסביבתה.
ניתן לקרוא את הכתבה גם באתר CNN
"ניהלתי יומן במהלך המלחמה", הוא אמר בעומדו ליד קבר אחיו. כשיפרוש לגמלאות, הוא יקרא סוף סוף את הזיכרונות שמנע מעצמו לקרוא, וידפיס אותם לדורות הבאים.
סיפורו של אדמוביץ' הוא אחד מאלפי סיפורים שמועלים ביום הזיכרון לטבח, ושכל אחד מהם ראוי ספר זיכרונות בפני עצמו.
לפני שמבקרים בבית הקברות הזה בבוסניה הרצגובינה קשה לתפוס את העובדה שבאלפי המצבות במקום מצוינת אותה שנת מוות - 1995. עשרים שנה מאוחר יותר, הפצעים עדיין טריים והקברים עדיין - פשוטו כמשמעו - פתוחים. אמש הובאו לקבורה שרידי גופות של 136 בני אדם, האחרונים שהתגלו. מדי שנה מתגלים עוד שרידים מהטבח בסרברניצה ומדי שנה הם מובאים לקבורה ביום השנה לטבח הגדול.
ר"מ סרביה נרגם באבנים: "אללה הוא אכבר"
"אחרי 20 שנה, אדם הופך להיות חסר תחושה, אתה לא יודע אם הצער מכה בך או האושר כשאתה סוף סוף מביא לקבורה את המתים", אמר אדמוביץ' בבוסנית. האושר, לדבריו, מגיע כשסוף סוף יש מקום שאפשר לבוא אליו להתפלל. אבל הוא מוסיף ש"זה תמיד יהיה פצע פתוח".
מי שרוצה להבין עד כמה פתוח הפצע הזה קיבל תצוגה מלאה אתמול. ראש ממשלת סרביה אלכסנדר ווצ'יץ' אולץ לברוח בבהלה, בליווי מאבטחיו, מהטקס המרכזי לציון 20 שנה לטבח סרברניצה אחרי שנרגם באבנים ובבקבוקים על ידי המוני משפחות קורבנות ומקומיים. "אללה הוא אכבר", הם צעקו לעברו.
הווטו הרוסי הוסיף קיסם למדורה
השתתפותו של ראש ממשלת סרביה בטקס נועדה לשלוח מסר של הבעת אמפתיה לטבח שאירע בעיר הבוסנית. אלא שבשבוע שעבר, בעקבות לחץ סרבי, הטילה רוסיה וטו על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם להגדיר את מה שקרה בסרברניצה "רצח עם". בציבור הבוסני זעמו על ההחלטה והמתיחות במדינה רק הלכה והחריפה לקראת הטקס בהשתתפות המנהיג הסרבי.
בית הדין הפלילי לפשעים שבוצעו בשטחי יוגוסלביה לשעבר "קבע מעבר לכל ספק סביר שהרג 7,000 עד 8,000 מוסלמים בוסנים היה רצח עם".
ביל קלינטון נאשם שלא עצר רצח של אלפים
ראש הממשלה הסרבי ווצ'יץ' לא היה האישיות היחידה שעוררה מחלוקת בטקס הזיכרון בבוסניה. נשיא ארצות הברית לשעבר ביל קלינטון, שכיהן כנשיא במהלך המלחמה, מתקבל בבוסניה ברגשות מעורבים. הייתה זו היוזמה שלו שבסופו של דבר שמה סוף למלחמה, עם התערבות הברית הצבאית הצפון-אטלנטית (נאט"ו) והתיווך האמריקני בשיחות השלום. אולם קלינטון גם עשה מעט כדי לעצור את הטבח באלפי אזרחים בוסנים במהלך שלוש השנים הראשונות של המלחמה.
גם השתתפותו של שר החוץ של הולנד בטקס הזיכרון הייתה שנויה במחלוקת. זאת בשל העובדה שכוח שלום הולנדי, שלפני עשרים שנה הוצב בסמוך לסרברניצה ונועד להגן על הבוסניאקים, כשל בתפקידו ולא מנע את רצח העם.
האחריות ההולנדית: נתנו ל-300 גברים להירצח
בית משפט הולנדי פסק בשנה שעברה שהמדינה אחראית למותם של יותר מ-300 גברים שנלקחו מהבסיס ההולנדי על ידי כוחות בוסניים-סרביים ונרצחו. שר החוץ ההולנדי ברט קונדרס אמר שלממשלתו יש חלק באחריות לטבח, והבהיר - כמו דוברים אחרים בטקס - כי מדובר ברצח עם.
עבור רבים מהאבלים, שישבו ליד קברי הקרובים שלהם, לנוכחות של מנהיגים מהעולם בטקס הזיכרון לא הייתה חשיבות גדולה. "זה לא אומר לי כלום", אמרה חאדזירה דוזיץ'. "מה שיותר משמעותי זה הכאב שבתוכי". שרידי גופתו של אחיה, שהיה בן 32 כשנרצח בטבח, נמצאו בקבר פתוח ביחד עם שרידי בעלה.
כל שנה מתגלים שרידי גופות חדשים
לטקס הזיכרון בסרברניצה הגיעו לא רק קרובי משפחה של הנרצחים או רק בוסנים. אזרה מחונג'יץ' ממונטנגרו סיפרה שהיא מזדהה עם האבלים. "כשאני רואה אותם אני רוצה לבכות", היא אמרה. "אני לא חושבת שיש להם נפש או נשמה, לאנשים האלה שעשו את הדבר הזה".
כשהתפילה המוסלמית הושמעה במגברים בקול רם והדהדה באזור העמק, אלפים גברים ונשים מוסלמים פנו מזרחה והתפללו.
בגבעות הפסטורליות של מזרח בוסניה קשה לדמיין את הזוועות שאירעו במקום זה.
סרברניצה הייתה אמורה להיות מקום מוגן על ידי האו"ם, מובלעת מוסלמית בשטח שנשלט על ידי בוסנים-סרבים. אולם כשהבוסנים-סרבים החליטו להשתלט על העיר, לתושביה לא היה סיכוי להימלט. הם נורו בהמוניהם, גופותיהם הושלכו ומאוחר יותר נקברו בקברי אחים כדי להעלים ראיות למה שקרה.
לאט לאט, קברים אלה מתגלים ובדיקות DNA נלקחו מהעצמות ומושוות עם בדיקות DNA של קרובי משפחה של נרצחים בטבח. ההחלטה אם לקבור את השרידים שנמצאו או להמתין עד שיתגלה השלד המלא נתונה בידי משפחות הקורבנות.
אדמוביץ' סיפר ששרידי אחיו נמצאו לפני שלוש שנים, אולם משפחתו החליטה רק כעת לקבור אותו. לדבריו, הם תמיד יוכלו לקבור עוד שרידים אם אה יימצאו. "אחרי כל כך הרבה שנים, זה הדבר היחיד שיכול לתת לך איזו תחושה של סגירת מעגל", הוא אמר.
הכתבה תורגמה על ידי ynet ובאחריותו