למה לא כדאי לילד שלכם לומר לילד אחר - "זה לא נעים לי"
למרות שכל ילד למד את המשפט הזה בהקשר של הצקות וריבים, מתברר שמדובר בתגובה מורכבת מדי שלא משיגה את המטרה. איך בכל זאת הם צריכים להגיב כשילד מציק להם בקייטנה? ולמה גם לנו כדאי להימנע מהתגובה הזו?
כתבות נוספות בנושא:
"מרביצים לך בביה"ס? תלמד להחזיר!"
הילד שלי מוחרם בוואטסאפ. מה עושים?
מיהם הילדים שנמצאים בסיכון גבוה לסבול מחרם?
ראו כיצד מדבר האב הזה עם בתו ואיך הוא מנסה לעזור לה להתמודד עם הצקות:
נוגה, בת 5, חזרה הביתה מהקייטנה בגן לאחר שבכתה הרבה במהלך היום.
נוגה: “אבא, אני בכלל לא נהנית שם”.
אבא: ”את כבר רוצה להיות בבית הספר, מה?”
נוגה: “לא נכון, לא טוב לי, בגלל ששלי מציקה לי”.
אבא: “גם את מציקה לה”.
נוגה: “אבא, אתה לא היית שם. שלי אמרה לבנות - 'בואו נתחבא כדי שלנוגה לא יהיו חברים'”.
אבא: “תגידי לה ‘זה לא נעים לי’”.
נוגה: “אבא, זה עוזר רק עם גדולים”.
המשפט "זה לא נעים לי" הפך להיות פזמון חוזר בארץ – ביחסים בין הורים לילדים וגם ביחסים בין ילדים. בשנים האחרונות הוא התפשט כאש בשדה קוצים, ככלי להתמודדות עם ריבים בין ילדים.
משפט פופולרי אך לא אפקטיבי
מה שאכתוב כאן אולי יפתיע אתכם: למיטב ידיעתי וניסיוני המשפט הזה לא עובד כיום. ייתכן שמעולם לא עבד. ומדוע האמירה "זה לא נעים לי", במיוחד כשהיא מכוונת לילד אחר המציק או מפריע, איננה אפקטיבית. ראשית, סבירות גבוהה שהיא לא תגרום להפסקת ההתנהגות הלא רצויה, מטעמים שאסביר מיד.
שנית, המשפט אינו מעודד גישה אסרטיבית לתקשורת תוקפנית, אלא מכוון את הילד להיות עסוק בעצמו וברגשותיו במקום בסיטואציה.
לפייסבוק הורים כבר הצטרפתם? היכנסו עכשיו
מדוע המשפט הזה הפך לפופולרי כל כך בפי הורים ואנשי חינוך, ומדוע חשבו שהוא יכול לעזור לפתור בעיות בין ילדים? “זה לא נעים לי” הוא משפט “אני“, כלומר, אני מספרת או משתפת עם האחר את הרגשות או המצוקה שלי, ולא מאשימה את האדם השני במה שקרה לי ובחוויה השלילית שלי.
לא נעים לי שזרקת עלי חול
משפטי “אני” נפוצים אצל פסיכולוגיים קליניים, מטפלים זוגיים ואנשי מקצוע אחרים העוסקים בשיפור התקשורת. למשל, זה רעיון טוב שבשעת מריבה בין בני הזוג, יאמרו השניים רק משפטי “אני” – שימקדו את בן הזוג בחוויה האישית שלהם, יצרו אמפתיה ומודעות לחוויה שלו וכמובן לא יטיחו זה בזה האשמות, שרק מלבות את הכעס, הריחוק וחוסר ההבנה.
כמבוגרים אנחנו מנהלים (או לפחות משתדלים לנהל) תקשורת מתחשבת, רציונלית ורגישה, ולכן אצלנו, "זה לא נעים לי" אולי עובד – "לא נעים שאת מאחרת לארוחת הערב", "לא נעים לי שאתה עונה בטלפון באמצע השיחה שלנו".
ילד שמציק בכוונה לא יפסיק בעקבות משפט כזה
בעולמם של ילדים “זה לא נעים לי” הוא משפט מורכב, מעודן מדי ולא ישיר. הילד שהמשפט מופנה כלפיו, גם אם פגע בכוונה וגם אם בטעות, לא ממש יודע או לא מבין מה לעשות עם פיסת האינפורמציה הזאת. הבנה של רגשות הזולת מתפתחת בילד לאורך תקופה ארוכה בסביבות גיל 3-4, וגם אז – המשפט והגישה שמאחוריו אנמיים מדי.
ילד שמציק בכוונה לא יפסיק לאחר משפט כזה, ואולי אף להפך. "זה לא נעים לי" עלול לגרום להחרפה בהצקה, כיוון שזה משפט שעשוי לשדר מסכנות, במיוחד אם מדובר בילד המנצל את חולשתו של ילד אחר ומציק דווקא לו.
למשל, אם סיפרה לי שבתה בת השמונה אמרה לאחיה הצעיר וחברו (החצוף) שהפריעו לה, "זה לא נעים לי" ואותו חבר ענה – "אבל לנו זה נעים". עבור ילדים כאלה, "זה לא נעים לי" זו ממש הרמה להנחתה, ממש כאילו שה"לא", איננו קיים.
אם אנחנו מדברים על טיפוח אסרטיביות אצל ילדים, אני רוצה להתייחס גם להצעה המקובלת לקרוא למבוגר – גננת, מדריך הקייטנה או הורה - שתתערב במריבה. כאשר הגישה מאחורי זה היא שעל הגננת "להציל" את הילד ה"מסכן", היא עשויה להיות מחלישה ולמנוע מהילד לחוש בעל יכולת לשלוט בסיטואציה ולכוון את האינטראקציה.
דרושים משפטים ברורים ותקיפים
אז מה כן כדאי לילדים לומר לילד שמציק? אפקטיבי הרבה יותר - משפט ישיר, ברור, תקיף שבעיקר מכוון לתוצאה מיידית. לכן, אני מציעה למטופלים הצעירים שלי ולהוריהם לומר משפטים הרבה יותר עוצמתיים, כמו:
- “אני לא מרשה לך לעשות את זה.”
- “תפסיק עם זה מיד!”
- “שלא תעשה את זה יותר!”
- “שלא תעז לעשות את זה שוב!”
- "די, מספיק!"
המשפטים האלה עובדים מצוין ומפתחים אצל הילד אסרטיביות, יכולת לשמור על עצמו ולשים גבולות בצורה ברורה. חשוב לעזור לילד להתכונן לסיטואציות הצקה כאלה מראש – כיוון שברגעים בהם מישהו תוקפני כלפינו, לעתים קרובות אנחנו קופאים או חסרי מילים ולכן זקוקים למשפט קצר ואפקטיבי.
המשפטים האלה הם כלי יעיל לשליפה מיידית, והילד שלכם יזדקק לקבל מכם אישור או הנחיה להפעיל סוג כזה של התנהגות אסרטיבית.
ועוד מילה אליכם, ההורים - גם בשיח שלכם עם הילדים, כדאי גם לכם להשתמש במשפטים מהסוג האסרטיבי, ולא להשאיר לילדים מקום לפרשנות לגבי התנהגותם כלפיכם, אם זה נעים או לא נעים.
אם הילדים שלכם עוברים את הגבולות שלכם, אמרו משפטים ברורים ומכווני פעולה מיידית.
אתר הבית של ד"ר עדה בקר – לגדל ילד חברותי