פול ראד: "אני יכול להיות בן זונה, תופתעו"
כולם מכירים אותו כאחד האנשים הנחמדים בהוליווד, אבל פול ראד בן ה-46 מספר שבחיים יש אפילו אנשים שמפחדים ממנו. עכשיו מגיע המהפך גם על המסך בסרט "אנט-מן" בו הוא מככב כגיבור העל המעודכן ביותר של מארוול. בראיון ל-ynet הוא מספר על השינוי וגם נזכר בבר מצווה שלו: "זה היה סיוט"
כשחברת מארוול הכריזה כי פול ראד יכנס לחליפתו המתכווצת של אנט-מן, לא מעט גבות הורמו. בגיל 46 השחקן האמריקני האהוב אמנם שומר על מראה צעיר ורענן, ועם שלל קומדיות פרועות מאחוריו - מ"קלולס" ו"הרי החדשות" ל"בתול בן ארבעים" ו"הדייט שתקע אותי", ועד "סוף" - הוא ידוע אולי כאחד הגברים הנחמדים ביותר בהוליווד, אבל לא כליהוק טבעי לדמות גיבור על. ובכל זאת, למרות התדמית - הוא זה שמוביל את הסרט הגדול הבא של מארוול. אחריות לא פשוטה.
"אין לי בעיה עם ההגדרה שלי כ'חמוד' ולמען האמת, אני חושב שזה מה שהביא לי את התפקיד הזה", הוא אומר בראיון ל-ynet, "במארוול חיפשו מישהו שאנשים יכולים להתחבר אליו. מישהו שהוא יותר השכן ממול, יותר אדם רגיל מגיבור על חלל וכנראה שזה מה שאני מביא איתי. כשליהקו אותי לתפקיד אנשים היו סקפטיים אבל, היי, אני לא באמת כזה נחמד כמו שכולם חושבים - זה אחד הדברים שמגלים עם הזמן. אנשים שמכירים אותי היטב יכולים להעיד על זה. או שבעצם הם מפחדים. הם יודעים איזה בן זונה אני יכול להיות".
בכל מקרה, ראד שמח לשחק משהו שקצת נוגד את מר נחמד שכל כך מזוהה איתו. ב"אנט-מן" הוא מגלם את סקוט לאנג - אדם מתחיל את הסרט בתור פושע, אבא כושל וברנש שלא כל כך אפשר לסמוך עליו, לפני שהוא עובר מטמורפוזה והופך לנוקם רב עוצמה. בסרט שביים פייטון ריד (לאחר שהוזעק להפקה כדי להחליף את אדגר רייט שהתפוטר) מככבים גם מייקל דגלאס - בתור ד"ר הנק פים, הוא אנט-מן המקורי, וגם אוונג'לין לילי, מייקל פנייה, ג'ודי גריר וגם קורי סטול שמגלם את הנבל מהצד של הדבורים, ילו-ג'אקט.
למרות הנסיון הרב והוותק שלו (כולל הטלוויזיוני כבן זוגה של פיבי בסדרה "חברים"), העובדה שזה התפקיד הראשי הראשון של של השחקן בסרט מהז'אנר ובסדר גודל כזה, מאוד מרגשת אותו. "אני מתחיל להבין את עוצמת העניין בעיקר בחודש האחרון", הוא מודה, "היתה הפרמיירה בלוס אנג'לס, עכשיו הקידום של הסרט ברחבי העולם, ואני חושב לעצמי 'אלוהים אדירים, זו רק ההתחלה'. קשה לי מאוד לבטא את זה במילים כי זה מרגיש, לי לפחות אני בטוח שלא בדיוק לשאר העולם, כמו דבר עצום".
אותם הדברים שמרגשים את ראד הם גם הדברים שיוצרים אצלו לחץ מסויים, אבל הוא משתדל לא לתת לזה להשפיע עליו: "אולי אנשים יאהבו את הסרט, אולי הם לא, אני מקווה שהוא יצליח באופן סביר בקופות ומקווה שהוא לא יהרוג לי את הקריירה, אבל נהניתי מאוד לעבוד עליו, ואני מרגיש טוב כשאני מקדם אותו. אני מאוד אוהב את הסרט אז זה מקל על העניין. יכול להיות שגם מרגיע אותי שאנשים שראו את הסרט עד היום מאוד אהבו אותו".
ב'אנט-מן' הגיבור סקוט לאנג (ראד) טרי מהכלא, נחוש בדעתו לחזור לדרך הישר למען בתו הצעירה קאסי, אולם הוא מתקשה למצוא עבודה. חברו הטוב לואיס (פנייה המעולה) משכנע אותו לפרוץ לתוך ביתו של המיליונר ד"ר הנק פים (מייקל דאגלס). אולם מסתבר שזו רק מלכודת.
הנק רוצה לבדוק, בעזרתה של ביתו הופ (אוונג'לין לילי) את הכישורים של סקוט על מנת לראות אם יש לו את מה שצריך להיכנס לנעליו או יותר נכון לחליפתו של 'אנט מן' ולנהל לצד צבא של נמלים שנשלטות בכוח טלפתי קרב מאוד חשוב. המטרה היא בן חסותו לשעבר של הנק, דארן (סטול), שגילה את הטכנולוגיה להתכווצות ומתכוון להשתמש בה למטרות שמעמידות את האנושות כולה בסכנה.
ראד מספר שבתור ילד הוא לא היה מחובבי הקומיקס הגדולים של מארוול ושאת איש הנמלה עצמו הוא בכלל לא הכיר. "את הסרטים של מארוול ראיתי, ואני זוכר איך התלהבתי מה'איירון-מן' הראשון כשהוא יצא. אבל כילד, הקומיקס שקראתי היו קומיקס בריטיים מוזרים, כאלה שסבא וסבתא שלי היו שולחים לי, כמו 'בינו' ו'דנדי'. אני לא חושב שמישהו שמע עליהם בכלל".
ראד נולד ב-1969 להורים יהודים מבריטניה שהיו צאצאים למהגרים מפולין ורוסיה. סבא שלו שינה את שם המשפחה מרודניצקי לראד. כשהיה בן עשר הוריו עברו לקנזס בעקבות עבודתו של אביו. ראד זוכר את היטב טקס הבר מצווה שעבר ("זה היה די סיוט"). בהמשך הוא עבר ללמוד ולהתגורר בניו יורק. כשלמד משחק עבד הרבה כדי.ג'יי בבר מצוות, בת מצוות וחתונות יהודיות. "עשיתי את זה בסופי השבוע במהלך שנה וזה היה נהדר. הגיגים האלה שילמו טוב ועזרו לי לחיות ולשלם את שכר הלימוד", הוא נזכר.
ב-1992 הוא עשה את ההופעה הטלויזיונית הראשונה שלו בסדרה "אחיות", בה שיחק עד שלוהק ל"קלולס" כאח החורג של אלישיה סילברסטון. בזמן העבודה על הסרט הוא הכיר את אשתו ג'ולי יגר, שעבדה כאחת מנשות יחסי הציבור של הסרט. לשניים שני ילדים. ראד מספר שבנו בן התשע ג'ק יותר בקיא ממנו ברזי עולם הקומיקס. "בפעם הראשונה שסיפרתי לו שאני עומד להיות 'אנט מן', הוא ירד עלי. הוא אמר שהוא לא יכול לחכות לראות כמה מטומטם זה הולך להיות", הוא מספר.
"הוא אף פעם לא התעניין באף עבודה שקיבלתי, לא ראה אף סרט שלי ואני מעולם לא ניסיתי לעניין אותו בזה כי זו רק עבודה. אבל הפעם, זה היה שונה לחלוטין עבורו. בשבילו ובשביל החברים שלו, זה היה הדבר הכי מגניב שיכול להיות. הוא בא לבקר אותי על הסט, ודי הדהים אותו לראות אותי עם החליפה, הוא פתאום הבין שזה קורה, שאבא שלו הוא אנט-מן, שזה גדול. הוא אפילו בא איתי לפרמיירה בלוס אנג'לס. אי אפשר היה להוריד לו את החיוך מהפנים".
אבל להיות האיש הכי נחמד עם החיוך הכי שווה בהוליווד לא היה מספיק לראד כדי לגלם את איש הנמלה כמו שצריך. זה היה הסרט הכי פיזי והכי קשה שהוא עשה עד היום. הוא מספר שבריאות, כושר והתעמלות הפכו לפוקוס של החיים שלו לפני הצילומים. "כשנה לפני שהתחלנו לצלם וגם תוך כדי שצילמנו עבדתי בזה במשרה מלאה", הוא אומר, "היו לי המון מדריכי כושר - לתנועה ולהרמת משקולות ולגמישות. גם הקפדתי על דיאטה מאוד קפדנית ואכלתי בזמנים מאוד ספציפיים".
איך נראה התפריט שלך?
"אכלתי הרבה בשר ודגים ופרוטאין ונמנעתי לחלוטין מסוכר, גלוטן ואלכוהול. בעקרון, הייתי אומלל ואנשים היו אומללים להיות לידי. כל הזמן חשבתי 'אלוהים, כשהסיוט הזה יגמר אני ישר הולך על פיצה ובירה גינס'. אבל אז כבר התרגלתי לאכול בריא ולהתאמן, כך שזה כבר לא הקסים אותי. אני עדיין שומר. זה נותן לי יותר אנרגיה. גם בזמן הצילומים זה עזר לי המון. הרגשתי הרבה יותר נמרץ, התעוררתי יותר מוקדם. זה עזר לי להיכנס לראש של הדמות. הרגשתי פחות כמו זיוף ויותר כמו אנט-מן".
לאנט-מן יש את היכולת להתכווץ. יש סיטואציות בחיים שגורמות לך להרגיש קטן?
"ברור, כל הזמן. ארוחות ערב עם אורחים מאוד חכמים ומעניינים. אפילו העבודה על הסרט הזה עם מייקל דאגלס. מייקל הוא מאצולה של הוליווד וקשה להתנער מזה. הוא אדם מדהים ועכשיו אנחנו חברים ובסבבה אבל זה לקח זמן, כי הוא מייקל דאגלס, ואני הייתי פשוט בשוק לידו בהתחלה".
אנט-מן הוא רק ההתחלה - כרגיל ביקום הקומיקס של מארוול, וראד כבר משתלב בסרט גיבורי העל הבא של החברה - "קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים" - בו ישתף פעולה עם הכוכבים הוותיקים יותר עם העולם הזה: רוברט דאוני ג'וניור שמגלם את איירון-מן, כריס אוואנס שמגלם את קפטן אמריקה, סקרלט ג'והנסון שמגלמת את האלמנה השחורה ועוד רבים וטובים (ביניהם גם טום הולנד הצעיר שלוהק לאחרונה כספיידרמן החדש ויושק בסרט זה של האחים אנתוני וג'ו רוסו).
"גם שהלכתי לצלם את 'קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים', הרגשתי קטן. הסתובבתי על הסט והנה איירון מן והנה ת'ור, האנשים האלה בחליפות שראיתי את כל הסרטים שלהם. זה היה כמו בפעם הראשונה שהגעתי לסט של 'חברים'. את כולם זיהיתי מהטלוויזיה והרגשתי שאני צריך לעמוד בצד ופשוט לא להפריע".
ראד, שעשה את שמו בסרטים עצמאיים, מודע לכך שהמון אנשים בתעשיה רואים בסרטי הענק של האולפנים ובמיוחד בסרטי גיבורי העל את המקור לבעיות העכשוויות של הוליווד, אולם, הוא לא מסכים. "מהעבודה שלי עם מארוול למדתי שהם באמת רוצים לעשות את הסרטים הכי טובים שאפשר. הכי אכפת להם מהסרט והכי אכפת להם מהדמויות. הם רוצים לקחת אתגרים וסיכונים, והם מאוד מעזים שזה דבר שמאוד הרשים אותי. וגם מאוד קל לעבוד איתם. אני חושב שתעשיית הסרטים פשוט משתנה. שהרבה כותבים עושים את דרכם לטלויזיה דווקא ובגלל זה הטלוויזיה היום היא טובה מאי פעם".
בגלל השינויים האלה הרגשת שאתה צריך לנסות ולהשתלב בסרטי פעולה עתירי תקציב?
"אני אף פעם לא מרגיש שאני חייב לעשות שום דבר. במהלך כל הקריירה שלי שהיא מעל לשני עשורים כבר, נסיתי תמיד לחיות לפי הכלל שאני רוצה לעבוד על דברים שהייתי רוצה לראות או דברים שמעניינים אותי. יכול להיות שלא כולם יצאו טוב כמו שקיוויתי, אבל תמיד דבקתי בכלל הזה. את רב הדברים שעשיתי עשיתי מסיבות אומנותיות ואני לא רואה את זה משתנה בשבילי. זה לא מי שאני. אני רואה את עצמי עושה עוד תיאטרון, עושה עוד סרטים עצמאיים ועושה עוד סרטים של מארוול. אני רק רוצה להיות שחקן שעובד על דברים שהוא אוהב, שהם משמעותיים ומאתגרים".
הסרט מתחיל ב-1989, שזה לא רחוק מהיום בו התחלת את הקריירה שלך. מה השתנה בפול ראד מאז ועד היום?
"החיים שלי השתנו באופן דרסטי. אני נשוי, יש לי ילדים, יש לי קריירה. אז היו לי שותפים לדירה וניסיתי להתניע את הקריירה שלי ואת החיים הבוגרים שלי. זו היתה תקופה שהכל היה עוד לפני, כמו כל אחד שהוא בן עשרים. היו לי המון שאלות: במה אעבוד? האם אצליח? עם מי אתחתן? בגיל הזה יש המון אופטימיות, יש המון חלומות, יש התרגשות מאוד
גדולה מהלא נודע.
אתה מתגעגע לזה?
"למרות שאני מרגיש אסיר תודה על החיים שלי, וחי איתם בשלום, אני מתגעגע להרגשה של החדש, של ההתרגשות הראשונית. אני חושב שכולם מרגישים את זה. אני חושב שמה שמבאס בלהזדקן זה לאו דווקא האספקט הפיסי אלא זה שחלק מהדברים הגדולים שבחיים שלך כבר מאחוריך. אתה מסתכל עליהם בדיעבד. וזה יכול להיות מבאס. זה לא דבר עצוב אבל זה מלנכולי".
