"ערכי בית"ר הם בנורדיה"
האירועים האלימים בשרלרואה הגיעו בתזמון מושלם עבור אנשי בית"ר נורדיה ירושלים מליגה ג'. זו הייתה רק עוד הזדמנות להראות שהיא האלטרנטיבה השפויה ל-"לה פמיליה", עכשיו הם רק צריכים להוכיח שהם גם אלטרנטיבה לבית"ר המקורית. "הקבוצה עליה גדלנו ריקה מתוכן, כעת היא חיה דרכנו"
עם התחושה הזו בדיוק הסתובבו במהלך הסופ"ש אנשי בית"ר נורדיה ירושלים מליגה ג'. עד עכשיו, אלה שהכירו או בכלל שמעו עליהם, התייחסו למושג "נורדיה" כאל עניין סימפטי במקרה הטוב וקוריוז, "תנועת נוער" ספורטיבית, במקרה הרע.
השם נורדיה אוזכר בכל מקום, הבאזז הפך מוחשי ואפילו אלי אוחנה, ה־סמל של בית"ר, הסביר שנורדיה היא האלטרנטיבה השפויה. השיא היה בתרומת 100 אלף דולר מנדבן יהודי־אמריקאי. אפשר לומר שזה קרה לגמרי במקרה בבוקר שישי האחרון. או שאפשר לומר שזה היה בבוקר ההוא - הבוקר שאחרי האירועים בבלגיה.
"זה היה יום עצוב", מספר נועם ביטון, ממקימי נורדיה ומהדמויות הבולטות בה, שהשאיר מאחור 30 שנות אהדה לבית"ר. הוא לא שמח על שאירע, אבל הבין את הערך הסימבולי בטיימינג. "בזמן שאוהדי בית"ר לה פמיליה עשו מה שעשו, פה ירדו 40 חבר'ה שלנו לשדרות לקיים ערב אוהדים".
להתנתק מההווה ולהתחבר לעבר
בחלוף הזמן, "עונת הצ'צ'נים" הופכת לנתון טריוויה עבור חובבי הספורט. עבור אנשי נורדיה, מדובר בקו השבר. "סדאייב וקדאייב היו הטריגר. האבנים על אריאל הרוש באימון הפתיחה שברו אותנו", מספר האוהד אורי לביא. "אחרי האבנים לקחתי את הצעיף ודחפתי אותו למעמקי הארון", מסבירה מיכל סבח את התחושה אותה תיארה כ"יתמות ספורטיבית".
אולי ראיתם פעם את מיכל. זאת אומרת, אם תחפשו היטב באחת התמונות הזכורות בספורט הישראלי בשנים האחרונות, כנראה תבחינו בה. היא שם, ביציע המזרחי בטדי, שורות בודדות מתחת לשלט הענק והמצמרר "בית"ר טהורה לעד". היא, יחד עם חבריה לשורה שהגיעו מהיציע, הפכו ל"דור המייסדים" של נורדיה. "בית"ר נפרדה מהנכס הכי חשוב שלה האוהדים", אומרת מיכל.
כעת היא וחבריה מנסים להחזיר אותם הביתה לבית חדש. בית בו הכדורגל הוא תירוץ לסביבה ולדרך ערכית ושונה. מלבד הרצון לצמוח ממעמקי ליגה ג', בנורדיה מכינים את היסוד. מוקמות שתי קבוצות נוער, אומץ מעון איל"ן, מתקיימים אימונים לקידום נערים במצוקה בעיר ושלל פעילויות שמתחברות לקהילה.
"הקבוצה עליה גדלנו ריקה מתוכן", מסביר אורי. "היא נעלמה, אבל חיה וקיימת אצלנו. ערכי בית"ר הם בנורדיה תנועת ז'בוטינסקי, החיבור לעיר והאסליות הירושלמית. מפסיקים להתבייש שאנחנו מירושלים. מפסיקים להתנצל או להסתייג מהאהדה שלנו למילה בית"ר".
המהות של נורדיה היא להתנתק מההווה ולהתחבר לעבר. לימים שהאבות או הדודים היו לוקחים אותם לימק"א המיושן או טדי המפואר. העבר שניתק מהקבוצה. לפני כחודשיים,
בזמן שבית"ר הנוכחית מתנכרת ומתכחשת לקיומה של נורדיה, קבוצת הוותיקים הנושאת את השם "בית"ר ירושלים" קיימה משחק ראווה חגיגי מול נורדיה. ביציע ישב נשיא המדינה והיו"ר לשעבר רובי ריבלין, על הדשא התרוצץ אורי מלמיליאן ואתו שורת שחקנים שזוכים לכבוד מחודש.
"בכל משחק אנחנו מזמינים שחקן עבר, מספרים בשבחו, מעניקים לו פרחים ומוחאים לכבודו כפיים ללא הפסקה", מספר ביטון על טקסים שנערכו לשמות כמו צ'רנוחה, איציק ג'אנו, שאול מזרחי ואחרים. "השחקנים האלה שאלו איך יכול להיות שבית"ר שכחה אותם, איך זה שהיא לא עשתה להם מעולם כבוד כזה. כולם התרגשו ממש, חלקם אפילו מחו דמעה. אנחנו אלה שמתחברים למסורת הירושלמית והבית"רית. הקבוצה של מלמיליאן וריבלין לא קיימת. יש בה רק סמל אחד LF".
ועדיין, עולה שאלה קריטית מדוע לא ניסו לשנות מבפנים? מדוע אלה שמדברים בגאווה ואהבה על סמל וערכים, משאירים להרס וחורבן את המנורה שגדלו עליה. "מה זה לשנות מבפנים?", שואלת בתמיהה סבח, "ניסינו פעם, פעמיים ושלוש - די. האם יגידו לאישה מוכה תשני את בעלך?". ביטון: "אנחנו לא עזבנו את בית"ר הקמנו אותה מחדש. זו לא אלטרנטיבה, זה הדבר הנכון. אצלנו הכדורגל הוא עידוד, אהבה ושירה ל־90 דקות". אבישי סלע, אוהד בן 28: "נורדיה היא החלום שלי על בית"ר ירושלים. זו הבית"ר שהתאהבתי בה כילד".
"בית"ר יש רק אחת"
כעת החשיפה מתעצמת, המטרה נראית צודקת והכסף זורם. אך המשימה הקשה ביותר של נורדיה עוד לפניה. ליאור, בן 38, הוא אוהד בית"ר ירושלים. הוא לא מהמזרחי, גם לא קוראים לו נומה, עוזי או אביגיל. הוא "סתם" אוהד מהאסכולה הישנה. גם לו קרה משהו ביום חמישי. "התחושה הייתה דומה למוות. שנים אני מגן בחירוף נפש על בית"ר, אבל זהו. לא רואה סיכוי לשנות". ועדיין, למרות העגמומיות, הוא לא רואה בנורדיה פיתרון. "הם עושים דבר נפלא, אבל אני לא יכול לאהוד אותם. אני אוהד בית"ר ויש כזו רק אחת. אם בית"ר תמות? אז לא אעודד יותר קבוצות כדורגל".
ליאור ודומיו הם המבחן של נורדיה. הבסיס עליו תהפוך, או לא, לדבר מוחשי. ומיום ליום מתבהרת התמונה כי קיימת רק אחת משתי אופציות: עלייתה לגדולה של נורדיה, או קריסתה של בית"ר. או שאולי האופציה האחרונה כבר התרחשה ביום חמישי?
נדלקתם על הרעיון של נורדיה? רוצים לסייע? לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
