דווקא עכשיו, חופשה באפגניסטן
מסלולי סקי, צוקים אדומים ועמקים מופלאים: ההכרזה על במיאן כבירת התרבות של דרום אסיה מעוררת תקווה לשובם של התיירים שנהרו פעם אל העיר העתיקה. הבעיה היא שהטליבאן אורב בדרך, ורק הניסיון להגיע לשם הוא סכנת מוות
המדריך מוחמד איברהים משבח את הנוף הפנורמי של במיאן - רצועה רחבה ועתיקה של צוקים צבועים חום-אדמדם הניצבת בחזית המאמץ של אפגניסטן להניע את גלגליה של התיירות באזור מלחמה. במיאן - אתר תיירות מפורסם על צלע הר הידוע בגומחות הריקות שלו שבהן ניצבו בעבר פסלי בודהה שפוצצו בהמשך על-ידי הטליבאן - הוא נווה מדבר נדיר של שלווה, שבמידה רבה הצליח לא להיפגע ממלחמת הדמים שמייסרת את שאר אפגניסטן.
עוד סיפורים מרתקים בדף הפייסבוק של ynet חדשות בעולם
עוד חדשות בעולם :
- גרמנים נגד גרמנים: גל התקפות על פליטים
- הלהקה ה"נאצית" מהמערב תופיע בצ' קוריאה
- רומניה: גל מעצרים של סוחרי סמים - בביוב
- איראן יוצאת מנבדל, הכדורגל חוזר לחיים
פעם היה במיאן תחנה על דרך המשי. לאחרונה הוכרזה העיר האפגנית בירת התרבות של דרום אסיה לשנה הנוכחית, מה שהצית את התקווה שהיא תחזיר לעצמה את מעמדה על מפת התיירות העולמית. אלא שמכשול אחד עוד נותר: במיאן מוקפת מלחמה. רק הניסיון לחשב כיצד להגיע אל העיר העתיקה - שניחנת בנוף מדהים אבל מוקפת במחוזות שהיציבות הביטחונית בהם מעורערת - הוא אתגר בפני עצמו.
למרות הכול, זה לא מונע מאיברהים, ראש התאחדות התיירות המקומית עם משיכה לכובעי קש סטייל אינדיאנה-ג'ונס, מלנסות לשווק את המקום. "לבמיאן יש מערות עם ציורי השמן העתיקים בעולם, אפשר למצוא בה את הפארק הלאומי הראשון במדינה ובחורף אפשר למצוא בה את מדרונות הסקי היחידים באפגניסטן", הוא אומר, נשמע כמו ברושור תיירות מהלך.
הוא מטפס אל הביצורים ההרוסים של סאח א-רולרולה, "עיר הצרחות", שנהרסה על-ידי ג'נגיס חאן במאה ה-13. הוא נעצר כדי להסדיר את הנשימה ומרים תרמיל של קליע מהקרקע, אחד מהמוני תרמילים המוטלים על האדמה המשקיפה על צוקי האבן-חול והפירמידות מכוסות השלג של רכס הינדו קוש.
הימים שלפני מלחמת האזרחים באפגניסטן הם מושא לגעגועים בבמיאן, אז היא חלשה על מעברי הגבול האסטרטגיים המחברים דרכי מסחר מהודו, מסין ומפרס, והשווקים המקומיים הוצפו בתרמילאים שנדדו ב"דרך ההיפים", כפי שהיא כונתה. במיאן לא הצליחה להחיות את ימי השיא של התיירות אחרי עשרות שנים של מלחמה, כולל שלטון הטליבאן בשנים 2001-1996, אז הרסו אנשי הארגון האיסלאמיסטי הקיצוני שני פסלי בודהה ענקיים שניצבו על הצוקים בטענה שהם מנוגדים לאיסלאם - מעשה שגרר גינוי בינלאומי וטענה שמדובר ב"טרור תרבותי".
קשה למצוא נתונים מהימנים, אבל גורמים רשמיים מודים שמספר התיירים הזרים צנח בשנים שאחרי שלטון הטליבאן, על רקע הפסימיות סביב מצבה של אפגניסטן המתבוססת בגל אלימות הולך ומסלים. אבל כעת, בניסיון לפתות תיירים להגיע למדינה, במיוחד מהתת-יבשת, במיאן הוכרזה על-ידי ההתאחדות לשיתוף פעולה של דרום אסיה בירת התרבות לשנת 2015 - צעד שקודם בברכה על-ידי אנשי המלונאות המקומיים והמוכרים בחנויות, גם אם הם אינם אופטימיים במיוחד.
שדה התעופה של במיאן, שבו מסלול אחד בלבד, יכול לקלוט רק מטוסים קלים, ורק חברת תעופה מסחרית אחת פועלת שם, ומפעילה שלוש טיסות בשבוע מהבירה קאבול. שתי הדרכים היבשתיות המחברות את האזור לבירה - דרך עמק רורבנד ההררי במחוז פרוואן השכן ודרך מחוז וורדאק שבדרום - עלולות להיות קטלניות. מטיילים שאינם יכולים להרשות לעצמם טיסה בעלות של 200 דולר, אומרים שחמושי הטליבאן אורבים שם.
"אם אתה אפגני שנוסע בדרך ולובש בגדים אפגניים מסורתיים, אתה צריך להיפטר מכל המסמכים המזהים שלך שהנפיקה הממשלה ולהתפלל", אומר אומאידוללה אזאד, תייר בבנד א-אמיר, הידועה כ"גרנד קניון של אפגניסטן" בשל האגמים התכולים שלה והצוקים העשויים אבן סיד. "אם הטליבאן עוצר את הרכב שלך, יש לך סיכוי טוב לשרוד אם אתה נראה כמו אפגני מהשורה, פשוט עם. אבל אין לך סיכוי אם יש לך קשרים לממשלה או לגורמים זרים", אומר אזאד, בן 24, שהגיע לאחרונה מקאבול.
מוחמד סג'ד מוחסני, איש דת בכיר שידוע בכינויו "המולה מהפייסבוק" בשל העובדה שהוא מתכתב עם צעירים אפגנים ברשת החברתית, היה בבמיאן כשהטליבאן השמיד את פסלי בודהה. כשהוא לא הצליח להרוס את הפסלים גם אחרי ימים של ירי והפגזות לעברם, קדח הטליבאן חורים בפסלים, מילא אותם בחומרי נפץ - ופוצץ אותם. "מה שהטליבאן פוצץ לא היה רק אבנים. זו הייתה ההיסטוריה שלנו". הוא נזכר איך ב-2001 מטוסי צבא ארצות הברית אילצו את אנשי הטליבאן לברוח ולהסתתר במערות: "בתוך 13 שנה הם התפשטו לכל עיר ולכל כפר כמעט".
הסיכוי שהלחימה תגלוש לבמיאן, בית לקהילה האתנית ההזארית (מצאצאי ג'נגיס חאן שסבלו קשות תחת הטליבאן), אינו נראה גדול. רק קריאות מואזין וקולות של ירי רקטות שפוקדים מעת לעת את העיירות הסמוכות מפרים את השקט של במיאן. יש רק מעט מאבטחים חמושים, וזה כשלעצמו דבר נדיר במדינה שהפכה
שם נרדף לצלפים, לעמדות בידוק ולפיגועי התאבדות.
למרבה הצער, זה לא מיתרגם לרווח כלכלי משמעותי. הכלכלה החלשה מספקת רק אפשרויות עבודה מעטות, בעיקר גידול תפוחי אדמה. מיצג דמוי נר ניצב בכיכר העיר - סמל שהציבו פעילים במחאה על כך שלבמיאן אין קווי חשמל ותלמידים נאלצים ללמוד בה תחת מנורות רחוב המוארות בעזרת אנרגיה סולארית. "לא סביר להניח שתיירים יבואו לבמיאן", מודה מוכר העתיקות רולם עלי בחנותו, "זה לא יקרה עד שהמלחמה מחוץ לבמיאן תסתיים".
לפנייה לכתב/ת 
