אהבה צורבת: דייט עם מדוזה
צבי הים אוהבים לאכול אותן, דגים קטנים משתמשים בהן כמסתור מפני טורפים ובני האדם מעדיפים שלא לפגוש אותן מקרוב. צלם הטבע צביקה (זיגי) לבנת במדור וידאו חדש, יצא למפגש קרוב, צורב ומופלא עם מדוזות מקומיות ומסביב לעולם
הן יפהפיות, מוזרות, מסתוריות ומפחידות אותנו בצריבתן. מניסיון אישי של עשרות צריבות, אני יכול להעיד שזה לא נעים אך ברוב המקרים ממש לא נורא. המדוזות כמובן לא מפיקות הנאה כשהן צורבות, מדובר במנגנון ההגנה היחיד שלהן והחיוני להישרדותן. רק מעטות ממגוון המדוזות העצום מהוות סכנה לבני האדם.
מלך ההסוואה: סוד החוכמה של התמנון
המדוזות ממלאות תפקיד חשוב מאוד בים וכבודן במקומן מונח. הן קלות ללעיסה ועיכול מאחר וגופן מורכב מ-95 אחוז מים ובכך הן מהוות מקור מזון חשוב לדגים גדולים, לצבי הים, לציפורי ים ולא תאמינו, יש גם אנשים שאוכלים אותן. המדוזות מהוות גם מקום הגנה קריטי בין זרועותיהן לדגים צעירים בים הפתוח, בו בדרך כלל אין מקום להסתתר מפני טורפים.
אלו שאינן צורבות הן מקבוצות אחרות, הנקראות מסרקניות וסלפות. הסלפה היא בעל חיים מפותח יותר מהמדוזות והן חיות עצמאית או בקבוצות. הסלפות בעלות חוט שידרה פרימיטיבי המשייך אותן לבסיס של אותה קבוצה של בעלי החוליות הכולל גם את בני האדם (כמו קרובי משפחה רחוקים).
המדוזות ״פורחות״ כשהתנאים מתאימים (טמפרטורת המים ומזון בשפע) ואז הן גדלות מהר ומגיעות לכמויות גדולות בעונות קבועות. המדענים סבורים שיכולה להיות עלייה בכמות המדוזות או שינוי במינים המגיעים אלינו, כתוצאה משינויים המתרחשים בים ובחלקם הגדול בהשפעת האדם.
שילוב של דיג יתר, שינויי אקלים, חדירת מינים חדשים והזרמת חומרים אורגנים (כמו ביוב) לים, יכולים להוביל למספרים הולכים וגדלים של מדוזות.
רוב המדוזות חיות פחות משנה. הן ניזונות בעיקר מצמחים ובעלי חיים קטנטנים החיים בפלנקטון. בתקופת הרבייה הזכרים והנקבות משחררים זרעים וביציות בגוף המים. הביצים המופרות מתפתחות ללרווה, שהיא כמו תולעת קטנה ומיוחדת בעלת יכולת שחייה.מרשימה
הלרווה תחפש להתיישב על סלע ותתפתח לפוליפ שדומה בצורתו לשושנת ים קטנה (ונקרא בלועזית סטרובילה). בעונה המתאימה אותו פוליפ ישחרר עשרות מדוזות וכל אחת מהן תתחיל את מסעה בים הפתוח.
בעלי חיים ג׳לטינים אחרים יעברו את שלבי ההתפתחות במים הפתוחים בלי לפגוש את הקרקע בתחילת דרכם. על פי חוקרים מהחוג לביולוגיה ימית של אוניברסיטת בן גוריון באילת, קבלת ההחלטות במדוזות מגיעה ממספר רב של מרכזי בקרה הנקראים רופליה (נראים בסירטון כמו כדורים קטנים בשולי המדוזה הזוהרת למשל) אך מתבצעת בדרך שעדיין לא מובנת לנו.
תהליך הצריבה של המדוזות גם כן מדהים. תאי הצריבה משמשות להגנה ולטרף. כאשר זרועות המדוזה חשות במגע עם גוף אורגני, כגון עור גופנו, נשלחים חיצים זעירים הנושאים שלפוחיות מלאות בארס שישתחררו בתוך העור בהזרקה.
לפני מספר שנים, בדרך לצלילת לילה באיי הבתולה, שחיתי על הגב לאתר הצלילה. לפתע הרגשתי שפגעתי עם הראש במשהו רך ואז הזרועות לפתו את צווארי. ברגעים הראשונים חשבתי לעצמי שזו רק עוד צריבה, זו לא הפעם הראשונה שאני נצרב, ותמיד זה קצת מציק אבל זה לא סיפור גדול. הבעיה היא כי לאחר מספר דקות, הצריבה הפכה לאינטנסיבית ביותר והחלטתי לצאת מהמים כמה שיותר מהר, אחרי שהתברר לי כי לא מדובר בצריבה רגילה.
מסתבר שנתקלתי בספינת הים הפורטוגזית (המופיעה לקראת סוף הסרטון) שהיא למעשה, מושבה של הידרות השטה בעזרת מפרש ונחשבת לארסית ומסוכנת ביותר. נדרשו לי מספר שעות כדי לחזור לעצמי וטוב שלא התעלפתי. בלילה למחרת חזרתי לצלול אך הפעם הייתי עם מעיל רוח וכובע כדי להיות מוגן ומוכן מפני כל צרה צורבת.
כשנצרבים, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להוריד את הזרועות של המדוזה אם נשארו, אין לשטוף במים וגם לא לשפשף. יש לשטוף את המקום בחומץ, אלכוהול או שתן, ובכך לנטרל את הארס. במידה ומופיעות תופעות אלרגיות יש לפנות לעזרה רפואית.
המדוזות הן מבעלי החיים הכי יפים בים. אין מה לפחד מהן כי הן לא יבואו לתקוף ואם קרה שנתקלנו באחת זה מכיוון שאנו שחינו אליה ולא להפך. להן אין מוח, לנו יש, אז אם יודעים שהן באיזור כדאי לקחת החלטות נבונות, לשמור מרחק ולהינות מהקסם המהפנט שלהן.
צולם בישראל, קניה ופורטו ריקו.
לפרק הקודם: מלך ההסוואה: סוד החוכמה של התמנון
צילום ועריכה: צביקה (זיגי) לבנת . הפרויקט הופק בסיוע אוניברסיטת בן-גוריון באילת
לפנייה לכתב/ת 
