הייתי שם, ואני חרדי: הרצח של שירה חתך בבשרנו
הגעתי לעצרת לזיכרה של שירה. וכמוני הגיעו עשרות מחבריי החרדים. שרנו, ובכינו והתפללנו. לא יכולנו לראות איש בעל חזות חרדית מבצע מעשים כאלה, וקולנו יידום. אנחנו חרדים שלא מוותרים כהוא זה על ההלכה, אבל בני הקהילה הלהט"בית הם בשר מבשרנו, וכשפוגעים במשפחה שלך בצורה אכזרית - אז כואבים ביחד
הייתי שם, ואני חרדי. וכמוני הגיעו עשרות מחבריי החרדים. חשנו מחויבות לציבור שממנו אנו באים, לערכים שגדלנו עליהם, כאלה שמקבלים את האחר - ומגנים את בן העוולה שרצח בשם היהדות את שירה בנקי.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
עמדנו שם אתמול (יום א'), בעצרת בירושלים, ושרנו, בכינו והתפללנו. אם בשנים עברו הקול שלנו, הקול השפוי של הצעירים החרדים, הסטודנטים, החיילים החרדים והרוב בחברה החרדית לא נשמע - הרי שהרשתות החברתיות שינו את המצב. מאות ואלפי פוסטים וציוצים גינו את המעשה הנורא. לא יכולנו לראות איש בעל חזות חרדית מבצע מעשים כאלה, וקולנו יידום. לא אנחנו. צעקנו כמו בכל השנה האחרונה את הקול השפוי, זה שמאס בפוליטיקה הישנה - וקם ועושה. משתלב בחברה הישראלית, אך שומר על ערכי התורה שלאורם חונכנו.
כל מה שחדש ומעניין - בערוץ היהדות :
- הכירו את התינוקת: בית"ר ירושלם עמרני
- החרדים לא מתפללים על הומואים פצועים/ אליעזר היון
- אחים, שריפה: ארבע זעקות השכמה/ הרב יואל בן-נון
הייתי שם, בעצרת לזיכרה של שירה - לא בגלל שאני תומך בדעותיה של הקהילה הלהט"בית, להיפך. האיסור בתורה לא משאיר צל של ספק שדרכם איננה דרכנו, אך יחד עם זאת - הם בני עמי, בשר מבשרי, אחים שלי. וכשפוגעים ודוקרים במשפחה שלך בצורה אכזרית, אז כואבים ביחד ומתפללים ביחד ואומרים - די לשנאה.
לא רק בזמן שכואב
הייתי שם, בכיכר ציון, כי למרות הכל אנחנו מאוחדים. ממש לא רק בזמן שכואב וקשה, הרי תמיד יספרו
לנו על כך. אבל מי שהסתובב ברחבי ירושלים במשך השנים האחרונות, ראה כמה מפגשים ופעילות משותפת קיימת מכל קצות הקשת בחברה הישראלית. נכון, ישנם תמיד קיצונים שבאים להרוס את הטוב שיש לנו, לחברה הישראלית, להציע – אבל בסוף היום, מעשים שכאלה רק מחזקים אותנו יותר.
הייתי שם, כי נמאס לנו מימים קשים בהם הפוליטיקאים גורפים הון פוליטי ומנציחים את הבדלנות. חלקם מנסים להמשיך ולבדל את הציבורים השונים בחברה הישראלית; משאירים את הכותרות הצעקניות לעייפה, נגד ובעד. ואנחנו, מה כבר רצינו? להראות שאת המנגינה הזאת אי אפשר להפסיק. באנו לתקן את הדיכוטמיה, את הבדלנות וההקצנה שגם התקשורת לא פוסחת עליה – "חרדי רצח", "מתנחל שרף". ולך תסביר שמדובר בקומץ מזערי שמקלקל את השורה.
אט-אט אנו רואים למול עינינו את החזון מתגשם. הדרך עוד ארוכה, אבל אנחנו בדרך הנכונה – עשרות מפגשים בחודש של חילונים וחרדים, שמאלנים וימנים, שוברים את מחסום הקול ומפיחים תקווה.
ארטיקים שחיממו את הלב
החברה בישראל צריכה להביט סביב ולראות את השינויים שמתחוללים סביבה. לא רק אחוז הגברים והנשים
בציבור החרדי המשתלב בחברה הישראלית עולה מדי שנה – כי אם גם צעירים חרדים שמרגישים חלק; כאלה עם כתפיים רחבות ואחריות גדולה שבאה לספר סיפור אחר, ולשנות את המציאות העגומה שהייתה כאן.
רגע לפני שכיבו את האורות, בשעה שהחום המעיק לכד את כולנו – הגיעה לעצרת קבוצת חרדים מיוזמתם האישית (אלה עם הכתפיים הרחבות והאחריות), וחילקה למשתתפים ארטיקים קרירים שעשו הרבה חם בלב לכולם.
ביום הזה אני גאה להיות חרדי. חרדי שלא מוותר כהוא זה על ההלכה, התורה והערכים שעליהם גדלנו - אבל שותף למסע של כולנו לחיים של כבוד, גם אם הזולת חולק על דעותינו. תהא נשמתה של שירה צרורה בצרור החיים.
לפנייה לכתב/ת 
