צפו בפיקניק עם הנבחרת הכי טובה בישראל
שנה לריו 2016: האימונים המפרכים, המשמעת הקשוחה, הפחד לפספס, הטוקבקים הגזעניים והרגעים שנמאס להן אחת מהשנייה. נפגשנו עם בנות נבחרת ההתעמלות האמנותית בניסיון לבדוק איך עובדת הדינמיקה בין חמש צעירות שהקדישו את חייהן לענף המאתגר ומה הסיכוי שזה ייגמר במדליה אולימפית
אם תחלפו לידן ברחוב, סביר להניח שלא ממש תזהו אותן. אתם רגילים לראות אותן עם שכבות רבות של איפור על פניהן, לבושות בבגדים מרהיבים ומבצעות בתיאום מופלא תרגילים אקרובטיים מורכבים שהמוח האנושי לא מסוגל להסביר.
בעוד קצת יותר משנה, חמש בנות מוכשרות שכמעט ואינן מוזכרות בשמותיהן אלא בשמן הקולקטיבי – נבחרת ההתעמלות האמנותית, עשויות לתפוס מקום של כבוד בפנתיאון של הספורט הישראלי, לצד מדליסטים אולימפיים מהעבר דוגמת גל פרידמן, יעל ארד, אריק זאבי ואורן סמדג'ה.
כשאש המשחקים האולימפיים תבער בריו וכולנו נחזיק אצבעות לספורטאים הישראלים, חמש המתעמלות המרכיבות את הנבחרת הישראלית - אלונה קושבצקי (17), קטרינה (קטי) לבינה (18), קרינה ליחבר (16), יובל פילו (17) ואידה מיירין (17) - יהיו מועמדות מובילות להחזיר אותנו לפודיום, המקום בו לא דרכנו מאז אולימפיאדת בייג'ינג 2008.
מעבר להצלחות של אירה ריסנזון ונטע ריבקין בתחרויות האישיות, ענף ההתעמלות האמנותית טיפח בשני המחזורים האולימפיים האחרונים נבחרות מצוינות. בבייג'ינג סיימה החבורה הישראלית במקום השישי המרשים. הנבחרת הבאה בתור אמנם סיימה במקום השמיני באולימפיאדת לונדון אך רשמה הישג תקדימי כשזכתה במדליית ארד באליפות העולם.
הנבחרת הנוכחית עשתה פשוט צעד אחד ענק קדימה. כבר עתה, כשאנחנו שנה לפני המשחקים האולימפיים היא מחזיקה בשלל רב של מדליות: מדליית כסף באליפות העולם בתרגיל האלות, מדליית ארד באליפות אירופה בקרב־רב, ושלוש מדליות ממשחקי אירופה האחרונים: כסף בקרב־רב ובתרגיל האלות והחישוקים וארד בתרגיל הסרטים.
איך אתן מסבירות את ההישגים האחרונים?
קושבצקי: "קודם כל אנחנו עובדות קשה, מתאמנות שעות רבות מדי יום, ומעבר לכך הביאו לנו את שלוש המאמנות הכי טובות בארץ (אירה ויגדורצ'יק, אלה סמופלוב ורעיה אירגו). בסופו של דבר זה משתלם".
נכון, אבל גם נבחרות קודמות עבדו קשה ובכל זאת ההישגים שלכן חריגים.
לבינה: "לפני שנכנסנו לנבחרת אף אחת לא חשבה שנביא כל כך הרבה הישגים ונחזור מכל תחרות עם מדליה. באנו לעבוד".
מיירין: "כששאלו אותנו לפני תחרויות על ציפיות ואמרו שמצפים מאיתנו למדליה, אנחנו פשוט צחקנו למי שאמר לנו את זה בפנים. עד לאליפות העולם, לא האמנו שאנחנו יכולות להביא כאלו הישגים".
מי שמרשה לעצמו להתבטא בפחות דיפלומטיות לגבי רמתה הגבוהה של הנבחרת הוא יו"ר איגוד ההתעמלות, אופיר פינס: "בלי שום ספק ישראל היא אחת מארבע או חמש הנבחרות החזקות בעולם כיום. צריך להפנים ולקחת את זה קדימה. הגענו עכשיו למאני טיים. קשה וצפוף בפסגה, לא פשוט להיות אחת משלוש הנבחרות הראשונות, אבל זה בהחלט בהישג יד".
ויש גם צחוקים
אנחנו אמנם רואים אותן רק ברגעי השיא של התחרויות, אבל כמו כל נבחרת ספורטיבית – לבנות הללו יש הווי משותף עשיר – הן מבלות יחדיו שעות על גבי שעות באימונים, בנסיעות לחו"ל וחוות זו עם זו רגעי התעלות ומשבר.
"אנחנו נבחרת צעירה מאוד ביחס ליתר הנבחרות בעולם", מספרת קושבצקי, "בתחילת הדרך לא היה לנו הרבה זמן להכיר אחת את השנייה לעומק וכמו בכל נבחרת היו ריבים. לאט־לאט הכרנו זו את זו, מה מפריע לכל אחת, מה ההרגלים שלה והתחושות שעוברות עליה. ככה התחברנו".
לבינה: "גם מחוץ לאימונים אנחנו עוזרות זו לזו. אנחנו מעבירות חומר מאחת לשנייה ללימודים. נהיינו משפחה אחת גדולה, מן הסתם אני רואה את הבנות האחרות יותר מאת המשפחה שלי".
רגעי משבר כבר חוויתן?
לבינה: "כמעט כל יום. זה חלק מהתהליך, אי־אפשר שהכול יילך חלק. יש תקופות של עומס שמעבידים אותנו מאוד קשה ואנחנו יוצאות מותשות מאוד מהאימונים".
מיירין: "לדעתי ספורטאי הוא לא ספורטאי ללא רגעי המשבר. קורה שלכולנו קשה באימונים, אבל אנחנו יודעות איך להתמודד עם זה".
ולפעמים נמאס לכן אחת מהשנייה?
כולן צוחקות ואומרות יחד בקול רם: "בטח".
ליחבר: "אחרי משחקי אירופה לא דיברנו אחת עם השנייה כמה ימים".
מיירין: "לפעמים אנחנו רבות באימונים וזה מגיע לריבים קשים, וכן נמאס לנו אחת מהשנייה. יכול להיות איזה יום שלא תדברי עם מישהי אחרת, אבל מיד אחר כך משלימים".
בזמן הפנוי שיש להן יחד לפני תחרויות הן אוהבות לשחק 'קרה־קופה', לרכל על בנים, על מפורסמים או על נבחרות אחרות. כשהן במצב רוח רציני יותר הן נוהגות לערוך ביניהן שיחות נפש עמוקות או פשוט להשלים את החומר שהן מחמיצות בבית-ספר.
מי שמספקת עבורן מפעם לפעם את האתנחתא הקומית הכה נחוצה בענף המבוסס על רצינות ומשמעת ברזל היא קרינה, שנבחרה פה אחת על ידי חברותיה למצחיקה ביותר בנבחרת.
ליחבר: "יש לי רגעים לאחר תחרויות שאני פשוט באאוט, אני חווה נפילת סוכר, לא מתפקדת וכולם מסתכלים עליי כמו על איזו רוח. המאבטחים ממש דואגים לי, ואז פתאום במסיבה אחרי התחרות אני מתחילה להשתגע".
לבינה: "גם אידה מצחיקה בגלל שהיא 'קלאמזי' כזו".
קלאמזי בהתעמלות אמנותית?!
לבינה: "אי אפשר להסביר את זה".
פילו: "כשיוצאים מהחדר לתחרות צריך לוודא שהיא לקחה הכול, שהיא לא שכחה את הבגד, את התיק ואת המפתח".
לבינה: "מי שאיתה בחדר מרגישה כמו אמא".
ריקודים, מוזיקה ואוכל
לכבוד הראיון הזמנו את הבנות לפיקניק על המדשאה של בריכת וינגייט. בידיעה כי המתעמלות מחויבות למשטר תזונתי קפדני, מראש ויתרנו על החטיפים ובמקומם הבאנו כמה מפירות העונה, אלא שאפילו בהם הן לא העזו לגעת. "מגיל צעיר כשאתה מגיע להתעמלות מחנכים אותך למשמעת מסוימת", מסבירה מיירין, "אנחנו לא מכירות דבר אחר. לפעמים אחרי תחרויות יש תקופה של הפוגה בהקפדה".
לבינה: "בסיום תחרות יש דבר שנקרא 'באנקט' – זו בעצם מסיבה לכל המתעמלות עם מוזיקה, ריקודים ואוכל. שם המאמנות נותנות לנו להתפרק".
ההישג המשמעותי הראשון של הנבחרת הנוכחית היה באליפות אירופה בשנה שעברה שם זכתה במדליית הארד בתחרות הקרב־רב, המקצוע בו מחלקים מדליות גם באולימפיאדה. חשוב לציין כי בניגוד לענפים אחרים בהם אליפות אירופה לא בהכרח משקפת את הרמה בעולם, בהתעמלות אמנותית הרוב המכריע של הנבחרות החזקות מגיע מאירופה.
"לא ציפינו לזה, המטרה הייתה רק להיכנס לגמרים", נזכרת קושבצקי ומיירין מרחיבה: "החזקנו אצבעות ופתאום אמרו שאנחנו מקום שלישי, לא ידענו מה זה אומר אפילו בהתחלה. הסתכלנו אחת על השנייה ואמרנו זו לזו: 'אתן קולטות שאנחנו במקום השלישי?', פרצנו בבכי מרוב אושר".
לבינה: "היה לי קשה לעכל את זה. הסתכלתי על כל התמונה הזו מהצד".
מאז כאמור הגיעו עוד שלל הישגים ובאליפות העולם הקרובה בשטוטגרט בספטמבר הן יוכלו להבטיח את מקומן באולימפיאדה. לשם כך, הן יצטרכו לסיים בין שמונה הנבחרות הראשונות בקרב־רב. הישג בהחלט ריאלי בהתחשב בתוצאותיהן עד כה. גם אם חלילה יסיימו במקום נמוך יותר, תהיה להן הזדמנות נוספת להשיג את הכרטיס לאולימפיאדה באמצעות תחרות מבחן מיוחדת. אם אכן ישיגו את הכרטיס הנכסף כמצופה מהן (טפו, טפו, טפו!), לקהל הישראלי תהיה הזדמנות בשנה הבאה לצפות בהן רגע לפני האולימפיאדה באליפות אירופה שתיערך בחולון.
זה לא נורא מפחיד העניין שטעות אחת קטנטנה יכולה להרוס לכן את כל העבודה הקשה? אפילו לרוסיה, הנבחרת הכי חזקה בעולם, זה קרה באליפות העולם האחרונה.
קושבצקי: "זה ספורט. אף אחת לא עושה את זה בכוונה".
ליחבר: "אנחנו עובדות על זה באימונים
ומתרגלות היחלצות מכל מצב".
לבינה: "זה החלק החזק שלנו ביחס ליתר הנבחרות. אנחנו מתאמנות על לבצע את התרגילים כמה שיותר נקי. אנחנו מפילות את המכשירים פחות מנבחרות אחרות".
פילו: "המאמנות לימדו אותנו איך לאסוף את עצמנו במקרה של נפילה ולהמשיך את התרגיל עד הסוף".
הכל זה מלמעלה
רוב הציבור מפרגן להישגי המתעמלות, אבל לצד טוקבקים מחמיאים שנכתבים עליהן אי־אפשר להחמיץ גם את הצד העכור והגזעני של אלו המלינים על כך שמדובר לטענתם ב"ייבוא מרוסיה". ולא, העובדה שחלקן צבריות וכולן חיות בארץ ומייצגות את ישראל בגאווה, לא מפריעה לכל אותם גיבורי מקלדת להמשיך ולקשקש. "כשאני קוראת טוקבקים אני לא לוקחת שום דבר ללב, זה אפילו מצחיק אותנו", אומרת פילו והיתר מספרות שהן נוהגות להראות טוקבקים מרושעים זו לזו כדי לצחוק קצת.
התוחלת של נבחרת התעמלות אמנותית היא קצרה מאוד. עד כה כל אחת מהנבחרות הישראליות התחרתה באולימפיאדה אחת והתפרקה מיד בסיומה. האם הנבחרת הנוכחית עשויה לפרוץ דרך גם בעניין הזה ולהמשיך יחד לאולימפיאדת טוקיו? "תנו לנו קודם כל לעבור את התקופה הזו", עונה לבינה והיתר צוחקות בקול רם, "כרגע אפילו על אולימפיאדת ריו מפחיד לחשוב. ישר הלב מתחיל לפעום. אנחנו הולכות צעד אחר צעד. אלוהים גדול".
בכלל, אלוהים הוא מוטיב חזק בנבחרת הזו. ויגדורצ'יק, המאמנת הראשית, היא אדם רוחני והרבה פעמים היא מתייחסת בראיונות לאמונה וליושב במרומים בהקשר של הצלחת הנבחרת.
פילו: "ויגדורצ'יק אומרת לנו שאנחנו צריכות לתת את ה-100 אחוז שלנו ומה שאלוהים ירצה זה מה שיקרה".
מיירין: "היא מתכוונת לכך שהוא רואה מלמעלה את כל העבודה הקשה והוא יחליט מה לתת לנו".
לפנייה לכתב/ת 
