זונדה או צינור ישיר: כך ישראל תאכיל בכפייה
האסיר מוחמד עלאן, ששובת רעב כבר 56 ימים, הועבר לביה"ח ברזילי - אך הרופאים מסרבים להזינו בכפייה. "צריך שסוהרים יאזקו אותו בזמן החדרת הצינורית", הסביר רופא את התהליך. צפו: ראפר מדגים כיצד מתבצעת הזנה בכפייה
בבית החולים ברזילי באשקלון הביעו היום (ב') התנגדות נחרצת להזין בכפייה את העציר המנהלי מוחמד עלאן, ולכן לא ברור עדיין אם הפלסטיני ששובת רעב זה 56 ימים יהפוך לראשון שיעבור את ההליך המורכב בהתאם לחוק שאושר בשבוע שעבר בכנסת. הזנה בכפייה מתבצעת בדרך כלל בשתי דרכים: הכנסת מזון באמצעות זונדה ומשם היישר לקיבה או באמצעות הכנסת צינור היישר לקיבה. דרך נוספת, נדירה ביישומה, כוללת הזנה דרך עורקים - הכנסת צינור מזון לעורק הראשי או לעורק במפשעה.
רופא מומחה שמתנגד להזנה בכפייה מסביר שהתהליך לא פשוט כלל. "צריך שסוהרים של השב"ס יאזקו את העציר ולא יאפשרו לו לזוז. ברוב המקרים העצירים מתנגדים בכוח ואני אמור להחדיר צינורית מהאף, דרך הגרון והוושט ישירות אל הקיבה. כל התנגדות פיזית של מטופל או שובת רעב להליך הופכת את הפעולה הפשוטה הזו למסוכנת כי היא עלולה לגרום לפציעות באזור האף והגרון, לקריעה בקנה הנשימה ולהחדרת הצינורית לריאות במקום לקיבה - דבר שעלול להסתיים בחנק".
לדברי הרופא, החדרת צינור לקיבה עוד נחשבת לשיטה ה"מסוכנת פחות" ביחס לשיטות האחרות. לדבריו, החדרה של מזון נוזלי דרך הווריד דורשת חיבור לעורק בחזה או ברגל - והעציר יכול בקלות לתלוש את החיבור ובכך לגרום לדימום בלתי נשלט וגם לזיהומים בגוף. כחלק מהמחאה נגד הזנה בכפייה במתקן המעצר האמריקני בגואנטנמו בקובה, הדגים ראפר הזנה בכפייה. כך זה נראה, בסרטון קשה לצפייה.
העציר המנהלי הועבר אמש מבית החולים סורוקה בבאר שבע לבית החולים ברזילי בניגוד לעמדת הרופאים באשקלון. לטענת רופאים בבית החולים, ביממה האחרונה הופעלו לחצים מצד ראש הממשלה בנימין נתניהו וסגן שר הבריאות יעקב ליצמן לבצע את העברתו של עלאן מבאר שבע לאשקלון. הרופאים, בשיתוף ההסתדרות הרפואית שמתנגדת להליך, טוענים כי אין באפשרותם לבצע פעולה המנוגדת לאתיקה.
מנהל בית החולים ברזילי, ד"ר חזי לוי, אפשר את הגעתו של העציר למוסד בניהולו. רופא בבית החולים אמר היום ל-ynet כי "הייתה התנגדות מוסכמת על כל הרופאים שלא להעביר את עלאן אלינו, שכן אין הבדל בין הטיפול שהוא יקבל בברזילי לזה שקיבל בסורוקה. אין בכוונת הרופאים בברזילי להפר את כללי האתיקה ולבצע הזנה בכפייה. כל עוד האסיר מצוי בהכרה ומתפקד אין באפשרותנו להכריח אותו לאכול".
הרופא אמר עוד כי "נראה שמנהל בית החולים נכנע ללחצים וקיבל על עצמו החלטה מתוך שיקולים פוליטיים לאחר שיחות עם אנשים פוליטיים. לא מקובל להציב את הרופאים בדילמה אתית. הרופאים כאן יפעלו בדיוק כמו שפעלו רופאי סורוקה".
בהמשך מסר ד"ר לוי כי גם הוא מתנגד לביצוע ההליך. בהודעה שפרסם ציין מנהל בית החולים כי "הזנה בכפייה היא צעד דרסטי שאינו עולה בקנה אחד עם האתיקה הרפואית, ולכן טיפול כלשהו שאינו בהסכמת החולה שמור למצב של הידרדרות של המצב הרפואי וצורך בטיפול דחוף לשם הצלת חיים". בבית החולים ציינו כי צום ממושך עלול לסכן את חייו של עלאן, אולם בשלב זה הוא בהכרה ואינו במצב מסכן חיים.
לפי ההערכה, ראש הממשלה וסגן שר הבריאות החליטו להעביר את העציר לבית החולים ברזילי מתוך הנחה שמנהל המוסד יאשר את פעולת ההזנה בכפייה. אמש דווח בחדשות 2 כי ד"ר לוי אישר שאינו מתנגד להזנה בכפייה, אולם היום הכחיש המנהל את הדיווח.
במהלך היום פנה ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת) לד"ר לוי על מנת לברר את עמדתו בעניין ולקבל עדכון על מצבו הרפואי של העציר. בשיחה בין השניים אמר לוי לטיבי כי הוא לא מתכוון להזין את עלאן בכפייה. טיבי הביע מצדו דאגה מעצם העברתו של העציר הפלסטיני לבית החולים ברזילי בשל מצבו הרפואי והניסיונות להזין אותו בכוח.
"מי אמר שאני הולך להזין אותו בכפייה?", תהה מנהל בית החולים בפני טיבי. "לא אזין אותו בכפייה ולא כל מה שכתוב בתקשורת נכון". לוי אמר עוד כי "אם מצבו יידרדר נבקש לעשות בדיקות רפואיות, וגם זה רק בהסכמתו. אם הוא יאבד הכרה נצטרך לדון בעניינו בוועדת האתיקה של בית החולים".
טיבי שוחח גם עם יו"ר ההסתדרות הרפואית ד"ר לאוניד אידלמן, שהביע את התנגדותו להזנה בכפייה. אידלמן טען שהוא עומד בקשר מול רופאי ברזילי במטרה למנוע פעולות של הזנה בכפייה. בשעות הצהריים הגיעה לבית החולים גם ח"כ חנין זועבי (הרשימה המשותפת) כמחאה על כוונת שירות בתי הסוהר ליישם את חוק ההזנה בכפייה על שובת הרעב.
עלאן, תושב הכפר עינאבוס שמדרום לשכם, נעצר ב-4 בנובמבר אשתקד, ולדברי עורך דינו ג'מיל חטיב, הוא חשוד בהשתייכות לארגון הג'יהאד האיסלאמי ובפעילות ביטחונית שפרטיה לא ידועים לו. בעקבות שביתת הרעב שבה פתח ב-18 ביוני הועבר עלאן בתחילה לבית החולים סורוקה.
החוק בנושא אושר בשבוע שעבר בכנסת ברוב של 46 תומכים מול 40 מתנגדים. לפי החוק, שנקרא "מניעת נזקי שביתת הרעב", המדינה תוכל להזין עצירים שובתי רעב שנשקפת להם סכנת חיים, גם אם הם אינם מסכימים לכך.
בימים הראשונים של שביתת הרעב, שכוללת שתיית מים, מנצל הגוף את מאגרי השומן שעומדים לרשותו. בהמשך מתחיל תהליך של פירוק החלבונים והשרירים, שלאחר כ-20 ימי שביתת רעב עלול להגיע לרמה שבה נפגעים שריר הלב ושרירים חיוניים נוספים. 30-26 ימי שביתת רעב יכולים לגרום לנכות חמורה ובלתי-הפיכה ואף לסכן את חיי השובת בשל מחסור בוויטמינים חיוניים.
ככל ששביתת הרעב הולכת ומתארכת, יסבול שובת הרעב מתופעות פיזיולוגיות קשות ופגיעה קוגניטיבית. לאחר 55 ימי שביתת רעב, לטענת המומחים שייעצו בניסוח הצעת החוק, נמצא שובת הרעב בסכנה ממשית למוות פתאומי בלא קבלת תוספים. אין עדות בעולם לשביתת רעב מלאה ורצופה של יותר מ-75 ימים, שלאחריה נותר שובת הרעב בחיים.
עד לאחרונה ניתן טיפול בכפייה בישראל בהתאם לחוק זכויות החולה. כלומר, מטפל רשאי לתת טיפול רפואי גם ללא הסכמתו מדעת של המטופל אם התקיימו כל שלושת התנאים: מצבו הגופני או הנפשי של המטופל אינו מאפשר קבלת הסכמתו מדעת, לא ידוע למטפל כי המטופל מתנגד לקבלת הטיפול הרפואי, אין אפשרות לקבל את הסכמת בא כוחו.
בנסיבות שבהן נשקפת למטופל סכנה חמורה והוא מתנגד לטיפול רפואי, רשאי מטפל לתת את הטיפול הרפואי אף בניגוד לרצון המטופל אחרי שוועדת האתיקה של בית החולים שמעה את המטופל ואישרה את הטיפול ואחרי שהתקיימו שלושת התנאים הבאים: נמסר למטופל מידע כנדרש לקבלת הסכמה מדעת, צפוי שהטיפול הרפואי ישפר במידה ניכרת את מצבו הרפואי, קיים יסוד סביר להניח שלאחר מתן הטיפול הרפואי ייתן המטופל את הסכמתו למפרע.
הזנות בכפייה בשנות ה-70
"לפי החוק החדש שנכנס לתוקפו ב-30 ביולי, מחריגים את העצירים הביטחוניים מחוק זכויות החולים ומקלים על התנאים להזנה בכפייה", סיפרה הדס זיו, יו"ר ועדת האתיקה של ארגון רופאים לזכויות אדם. "על מנת להעניק טיפול רפואי לאסיר שובת רעב לא צריך את כל התנאים הקיימים בחוק זכויות החולה, מספיק שיש חוות דעת רפואית שקובעת שיש סיכון לחייו של העציר על מנת ששירות בתי הסוהר יפנה לבית המשפט המחוזי כדי לקבל אישור של הזנה בכפייה".
בית המשפט יקבע אם העציר צריך לקבל טיפול רפואי ואיזה טיפול יקבל, בהתאם למצבו. אבל לפי החוק בית המשפט אינו מחויב לשקול רק את השיקולים הרפואיים של אותו עציר אלא גם שיקולים נוספים - פוליטיים וביטחוניים. "בית המשפט ישקול שיקולים של חשש לחיי אדם או חשש ממשי לפגיעה חמורה בביטחון המדינה, ככל שהובאו בפניו ראיות לעניין זה", צוין בחוק. הדיון בבית המשפט יכול גם להתקיים ללא נוכחות האסיר ובדלתיים סגורות.
בישראל היו בעבר הזנות בכפייה בשנות ה-70 ואף נרשמו חמישה מקרים של מוות. הרופאים טוענים שמדובר בעינוי ושקיימת סכנה בהזנה בכפייה למטופל מפני שברוב במקרים הוא מתנגד לטיפול ונאבק בצוות הרפואי. לפי החוק לא ניתן לחייב רופאים להזין בכפייה, אבל רופא שיבצע את הפעולה של ההזנה יקבל חיסיון מהמדינה אם העציר ייפגע או יתבע אותו בהמשך.
לפי הנתונים שפרסם שירות בתי הסוהר, ב-2013 שבתו רעב 2,551 אסירים,
ב-2014 שבתו 724 אסירים ובמחצית הראשונה של 2015 שבתו 30 אסירים.
בחלק ממדינות ארצות הברית מקובל הליך של הזנה בכפייה וכך גם בחלק ממדינות אירופה. אולם מרבית המדינות המפותחות אוסרות הזנה בכפייה באופן שבו הוא מאושר בישראל וגם ההסתדרות הרפואית העולמית מתנגדת להזנה בכפייה באופן הזה.
ב-2013 הצטרף השחקן והראפר האמריקני יאסין ביי (לשעבר מוס דף) למחאה נגד המדיניות של הממשל האמריקני בכלא גואנטנמו. ביי התנדב אז להדגים בסרטון וידאו כיצד מאכילים בכפייה עצירים בגואנטנמו. הוא לבש מדי עציר כתומים, בדיוק כמו אלה שלובשים בכלא הידוע לשמצה, רגליו וידיו נכפתו בשלשלאות ברזל והוא הושב בכיסא שמזכיר את "כיסא הריסון", שבו מזינים בכפייה את העצירים במתקן הכליאה האמריקני. כעבור כמה שניות החדירו לו צינורית לאף ואז התחילו להזין אותו בכפייה.
במהלך ההדגמה המצולמת נאנק ביי מכאבים, עיניו דמעו ובשלב מסוים הוא התחנן שיפסיקו להתעלל בו. עם סיום התהליך הוא פרץ בבכי והחזיק את ראשו בידיו. סרטון הווידאו נמשך ארבע דקות והוא בוים על ידי יוצר הסרטים הבריטי אסיף קפדיה ופורסם על ידי ארגון זכויות האדם Reprieve.
לפנייה לכתב/ת 
