לך אין זכות למות / דעה
הזנה בכפייה? סוגיה פוליטית בלבד. למדינה אין את האומץ לעמוד בלחץ הציבורי ולכן תשחרר את מוחמד עלאן בטרם ימות. לא לשווא ההסתדרות הרפואית התנגדה
שביתת הרעב של מוחמד עלאן חצתה את 63 הימים, וכעת האסיר המינהלי מונשם ומורדם. עתירת סנגוריו לבג"ץ זכתה להצעה לשחרור למדינה אחרת, אך הרופאים המטפלים כבר מיהרו להכריז כי אם יתעורר ויסרב לקבל טיפול, הם יכבדו זאת בכל מחיר, גם אם הדבר יביא למותו.
זה המקום להבהיר - סוגית ההזנה בכפייה היא סוגיה פוליטית לחלוטין. עמדתו של יו"ר ההסתדרות הרפואית בישראל לשעבר ומייסד החברה הישראלית לאתיקה רפואית, ד"ר רם ישי, הייתה שרק במקרים חריגים מאוד יש לאפשר מניעת טיפול. ד"ר ישי סירב לקבל את התפיסה שיש לאפשר לאנשים זקנים את הזכות שלא לקבל החייאה במקרים של איבוד הכרה וכו', מאחר והם חוששים להפוך לקטטוניים.
המדינה, מצדה, פוחדת שלא להזין את האסירים הפלסטינים מאחר ואין לה מספיק אומץ לעמוד בלחץ הציבורי והבינלאומי באם וכאשר ימות פלסטיני כזה. היא מעדיפה לשחרר אותו לפני שימות.
>>עוד באתר ערוץ 20>>
ההסתדרות הרפואית מודעת היטב למציאות הזאת, מציאות בה הזנה בכפייה תאפשר את המשך מעצרו של עציר מנהלי. זהו שורש הסכסוך האמיתי בין ההסתדרות למדינה. היא משתמשת בעקרון האוטונומיה של הפרט, הקובע כי הפרט הוא האחראי הבלעדי על גופו, כנגד שלטון פחדן שאין לו את האומץ לאפשר לעציר המנהלי לשבות ואף למות כרצונו, כל זאת מבלי לשחררו.
האירוניה היא שההסתדרות מונעת בעקביות, במשך שנים, את האוטונומיה של הפרט לסיים את חייו בכל הנוגע למתאבדים שאינם פועלים כנגד המדינה (למשל, מתאבד שהחליט לסיים את חייו עקב אהבה נכזבת), זקנים שלא רוצים להפוך למתים-חיים בעקבות שבץ ועוד.
אחת הסיבות שההסתדרות הרפואית מסרבת להתיר זאת נובעת מן העובדה שתביעות נזיקיות רבות כנגד רופאים נעשו ע"י קרובי משפחה של חולים שלא קיבלו החייאה. הפחד מתביעה נזיקית הניע את ההסתדרות והמערכת הרפואית להתעלם מבקשות "נא לא להחיות" של חולים שונים שאינם פועלים כנגד המדינה.
עדי בן חור הוא עיתונאי חוקר ופובליציסט ובעל הבלוג "כמה מילים"
הטורים המתפרסמים במאמר "דעות" הם על דעת המחברים בלבד
