יציע הכסף: על מחירי המנויים בליגת העל
יותר מ־50 אלף ישראלים קנו העונה מנוי למשחקי הבית של הקבוצה האהודה עליהם - שיא כל הזמנים. כמה זה עולה להם? מיהן הקבוצות היקרות והזולות בישראל? והאם המחירים בארץ גבוהים יותר בהשוואה לאירופה?
בתחילת החודש, כשכמה אוהדים של מכבי חיפה החליטו שצריך לעשות משהו כדי שהקבוצה תתחזק, קמה לה ברשת "מחאת הכיסים". האוהדים צילמו את כרטיס המנוי שרכשו, מבצבץ מכיס המכנסיים, עם הכיתוב: "שחר, אנחנו הכנסנו את היד לכיס, עכשיו תורך". לא מדובר, יש לומר, במחאה על מחירי המנויים, אלא ניסיון להראות שלאוהדים יש חלק גדול בהכנסות הקבוצה, בתקציב שלה. לחלק הזה אפשר לקרוא במילה אחת: מנויים.
האוהדים משלמים, מי יותר ומי פחות, בהתאם לזהות הקבוצה שלהם ולמיקום המושב במגרש כמובן, אבל יש גורמים נוספים המשפיעים על מחיר המנוי השנתי, המאפשר לעודד את הקבוצה בכל משחקי הבית. בניגוד למקובל לחשוב, במקרים רבים הסכום שייצא לאוהד מהכיס אינו תלוי דווקא בתוצאות הקבוצה על המגרש, אלא – ובעיקר – בסוג המגרש: הגודל שלו, איכות המתקן וכו'.
אפשר לראות זאת בקלות בתהליך שעובר הכדורגל הישראלי. עם שריקת הפתיחה של עונת 2015/16 יחצה מספר המנויים של כל קבוצות ליגת העל יחד את קו ה־50 אלף. מדובר במספר מדהים, כמות גדולה מאוד ביחס למספר התושבים במדינה. לפני שלוש שנים בלבד עמד מספר המנויים בליגה על חצי מהכמות הזו.
הסיבה העיקרית לגידול המאסיבי היא לא המחיר, אלא האצטדיונים. פריחת המגרשים החדשים בחיפה, בנתניה, בפ"ת (פחות אחרי ירידת הליגה של הפועל פ"ת) ומהעונה הקרובה גם בבאר־שבע היא האחראית למספרים היפים של רוכשי הכרטיסים העונתיים וכרטיסים בכלל. אבל איפה נמצאת ישראל, שלא כל המגרשים בה עדיין ברמה גבוהה, ביחס לאירופה? מיהן הקבוצות שגובות יותר מאחרות? ומה האפשרויות השונות להנחות הניתנות לאוכלוסיות שונות כמו נוער, חיילים ונשים? התשובות, לפעמים, אינן חד־משמעיות.
אלופה יקרה
טווח מחירי המנויים בארץ ובעולם רחב מאוד. אין דין כרטיס מאחורי השער כדין מקום מרופד ביציע המכובדים, שכולל גם נשנושים בהפסקה. הדרך הטובה ביותר להשוות בין מחירי המנויים בישראל היא בעיקר באמצעות הכרטיסים הזולים יותר. אחרי הכל, אלו רוב המנויים שנמכרים. וגם כשבודקים מנויים יקרים יותר, אין טעם להתחשב במחירי מנויי הכסף והזהב, שרק מעטים רוכשים אותם.
אז מי הקבוצה עם המנוי היקר בישראל? התשובה ברורה: האלופה מכבי ת"א. מנוי לשער 11, או לכל מקום אחר מאחורי השערים, עולה 1,150 שקל. כיסא בשערים 2 או 13, די באמצע, יעלה 1,900 שקל. אחריה, והנה דוגמה שהמחיר לא בהכרח תלוי ביכולת הקבוצה בעונה הקודמת, נמצאת הפועל ת"א: 950 שקל למקום הזול ביותר וכמעט כפול למקום טוב יותר. בית"ר ירושלים שלישית, עם 905 שקל ליציע המזרחי.
בהתחשב בכך שהדרבי התל־אביבי הגדול תופס את שני המקומות הראשונים, ושבני־יהודה, שרק עלתה ליגה, נמצאת גם היא בחצי העליון של הטבלה, אפשר לקבוע שבלומפילד הוא האצטדיון היקר ביותר. עוד בצמרת: הפועל כפר־סבא המפתיעה, במקום הרביעי, עם מנוי שעולה 800 שקל (ניתן היה לקבל הנחה של 100 שקל בתחילת הקיץ), באר־שבע שחונכת אצטדיון חדש (715 שקל מאחורי השער) ומכבי חיפה, שם האוהדים השרופים צריכים לשלם רק 690 שקל, מעט בהשוואה לקבוצות הגדולות האחרות. שימו לב לנתון הבא: לפני עשור המנוי הזול ביותר של מכבי חיפה היה 850 שקל – יותר מהיום.
בתחתית, כמו שאפשר לצפות גם מהטבלה האמיתית של ליגת העל, משתרכת הפועל עכו. מנוי באצטדיון החדש והנחמד בעכו עולה רק 400 שקל. מנוי להפועל רעננה יעלה קצת יותר, 450 שקל. יתר המחירים מופיעים בטבלה המצורפת.
550 שקל לברצלונה
לא פשוט להשוות מחירי מנויים בין מדינות שונות. הרי כל כך הרבה פרמטרים משפיעים על התוצאה הסופית. יוקר המחייה, למשל. בעקבות המשבר הכלכלי ביוון הורידה אולימפיאקוס 50 אחוז ממחירי הכרטיסים, וכעת מנוי זול עולה 100 יורו, כמה שקלים יותר מה־400 שמבקשת עכו.
שימו לב מה קורה בספרד, שהידרדרות הכלכלה שלה בשנים האחרונות הביאה לכך שמחירי המנויים של כמה מהקבוצות הגדולות בעולם דווקא נמוכים יחסית. מנוי לברצלונה, אלופת אירופה, עולה רק 550 שקל למקומות הזולים ביותר. בריאל מדריד המחיר הוא 1,040 שקל. חשוב לזכור שמדובר באצטדיוני ענק של 100 אלף ו־80 אלף מקומות, כך שהמקומות הזולים רחוקים מאוד מהדשא. ועדיין, מדובר בברצלונה וריאל, במסי ורונאלדו. המחירים האלה, כמו בהרבה מקומות בעולם, כוללים מנוי רק לליגה המקומית, ולא לליגת האלופות. יש כמובן גם מנוי שכולל את הצ'מפיונס, אבל הוא יקר יותר. המנויים היקרים ביותר הם כבר לעשירים: 1,270 יורו בברצלונה (5,300 שקל) ו־2,533 יורו בריאל (10,600 שקל).
חשוב לזכור שבספרד, כמו במדינות נוספות, רק חבר מועדון יכול לרכוש מנוי, וזה כרוך בתשלום שנתי של דמי חבר. וגם יש רשימת המתנה. בכל מקרה, בזכות גודל האצטדיונים בברצלונה ובריאל אפשר לרכוש מנויים זולים יותר מאשר, למשל, באתלטיקו מדריד או בסביליה.
בעוד בספרד הייתה ירידת מחירים בשנים האחרונות, באנגליה הם ממשיכים לזנק ולהיות גבוהים בהרבה מבכל מקום אחר. חמש הגדולות של אנגליה – ארסנל, צ'לסי, מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי וליברפול – הן גם חמש הקבוצות בעלות מחירי המנוי הגבוהים באירופה. היקרה מכולן היא ארסנל, שהמנוי השנתי הזול ביותר – כן, הכי זול – עולה קרוב ל־6,000 שקל. היקר, אגב, גבוה מ־12,000 שקל. המחיר למנוי זול של סיטי, 1,770 שקל, הוא הנמוך ביותר במולדת הכדורגל.
המחירים באנגליה עולים כמעט בכל שנה, אבל דווקא בקיץ הזה רק שלוש קבוצות העלו מחירים: ארסנל, ווסטהאם ולסטר. הקבוצה שעשתה הכי הרבה כותרות בגלל עליית מחירים לאחרונה מגיעה דווקא מהולנד: איאקס הקפיצה את הסכומים ב־25 עד 40 אחוז. בפריז סן־ז'רמן המחירים מזנקים בכל שנה באופן דרסטי, מאחר שהמועדון הפך לאימפריה כלכלית וקונה כוכבים. בשלוש השנים האחרונות מחירי המנויים עלו ב־30 אחוז. זה לא מנע ממספר האוהדים שקנו מנוי לעלות ב־200 אחוז! כן, זלאטן ושות' עושים את שלהם.
המנוי הממוצע זול יחסית
אז מה המסקנה בהשוואה בין ישראל לבין הליגות הבכירות? אין אחת חותכת. המנוי הזול של מכבי פ"ת עולה יותר מזה של ברצלונה או אפילו באיירן מינכן (580 שקל). לצפות קבוע בהפועל חיפה עולה יותר מאשר בבנפיקה ליסבון (500) או בגלאטסראיי (370).
מצד שני, אפשר להסתכל על ממוצע מחירי המנויים בכל ליגה. בישראל הממוצע למנוי הזול ביותר הוא 682 שקל, בעוד שבאיטליה, המדינה עם המנויים הזולים ביותר מבין חמש הליגות הבכירות, הממוצע הרבה יותר גבוה ועומד על 977 שקל. דווקא קבוצות מרכז הטבלה במדינות האלה יקרות יותר, יחסית, כך שגם אם המחיר לצפייה שנתית בבארסה או בבאיירן לא גבוה, עדיין יש הבדל כשבוחנים את הליגה כולה.
ומה עם השוואה לליגות שיותר קרובות ברמתן לזו שלנו? לכל קבוצה בשוודיה, למשל, אפשר לרכוש מנוי בסביבות 700 שקל. אלו, פחות או יותר, המחירים גם בנורווגיה. לעומת זאת, במזרח אירופה המחירים צונחים. זניט סנט־פטרסבורג, אולי הקבוצה הבכירה במזרח היבשת, מציעה מנוי ב־500 שקל. בקובאן הרוסית הוא יעלה פחות מ־200 שקל, וזה עוד כלום לעומת אוקראינה, שם לאימפריה דינמו קייב אפשר למצוא כרטיס שנתי ב־90 שקל. היקר ביותר, אגב, עדיין עולה פחות מהמנוי הזול ביותר של הפועל ת"א.
ומה עם נוער ונשים?
הזכרנו את שוודיה ונורווגיה. את המדינות האלה, למרות שממוצע המחירים די דומה לישראל, מאפיינות הנחות משמעותיות הניתנות לנוער ולנשים. האמת, ברוב המדינות (לא תמיד בקבוצות הבכירות יותר), אפשר למצוא מחירים זולים לאוכלוסיות שונות, אבל בסקנדינביה תמיד אפשר לראות יציעים מיוחדים המיועדים למשפחות.
מנוי נוער, ברוב המקרים, עולה חצי ממנוי רגיל. ילד צעיר יותר יכול להיכנס למגרש בכל שבוע בשליש מחיר. במאלמו, למשל, יש יציע שמיועד רק לילדים עד גיל 14, והמחיר מגרד את 300 השקלים מלמטה. מנוי חייל, לעומת זאת, לא תמצאו בשום מקום אחר חוץ מבישראל. הגיוני.
אז איזו הנחה ניתנת בישראל לחיילים, לנשים, לילדים ולסטודנטים? תלוי בקבוצה. שלושה מועדונים – קריית־שמונה, עכו ומכבי פ"ת – מאפשרים לקנות מנוי בחצי מחיר. בעכו הגדילו לעשות ולהעניק הנחה כמעט דומה גם לחיילים משוחררים. גם בבני־יהודה ילדים יכולים להיכנס עם 50 אחוז הנחה, אבל ניתן לרכוש כרטיס כזה רק בשילוב עם מנוי למבוגר במחיר מלא. עוד קבוצות שמספקות הנחה משמעותית הן רעננה ובאר־שבע. בשלוש קבוצות אי אפשר למצוא הנחה כלל: מכבי חיפה, סכנין ומכבי נתניה. חשוב לציין שמכבי חיפה היא הקבוצה היחידה בארץ שבאמת מספקת יציע משפחות ראוי, ובמחיר המינימום שלה (690 שקל).
אז מה למדנו מההשוואות האלה? שהמחירים בישראל גבוהים מאלו במזרח אירופה, סבירים לעומת ליגות מערב אירופה הנמצאות ברמה שלנו, ונמוכים מהממוצע בליגות הגדולות. אבל, וזה אבל משמעותי, בישראל, בניגוד לליגות הגדולות, אין מספיק אפשרויות לקנות מנויים מוזלים, בעיקר מאחר שאין מספיק אצטדיוני ענק. עכשיו, רגע לפני שפותחים עוד עונה, נקווה שלא רק רמת המחירים תמשיך לעלות, אלא גם רמת הכדורגל.
לפנייה לכתב/ת 
