לשמור על בית הקברות העתיק בממילא
בהשקעה קטנה אפשר למשל לכלול, לצד פיתוח הבריכה, את שימור ושילוט הקברים. מן הראוי שאת המעט שנותר מבית הקברות נשמר ונציג כחלק מהמורשת של בירת ישראל
לאחרונה שוב התפרסמו ידיעות על תוכניות בנייה בשטח בית הקברות המוסלמי ממילא שבמרכז ירושלים. מטבע הדברים, במציאות המדממת והדינמית של החיים באזור, נושא הבניה המתוכננת לא תפס כותרות ראשיות. פגיעה בבית קברות, עתיק ככל שיהיה, לא הורגת. אפשר גם להתייחס לגורלו של בית הקברות מנקודת מבט כלכלית ולהבין שמיקומו בלב המע"ר של ירושלים גוזר עליו איום מתמיד מצד כרישי נדל"ן, פוליטיקאים עירוניים ואחרים.
בית הקברות המוסלמי בממילא היה בית הקברות החשוב ביותר של ירושלים מהמאה ה-12-11 ועד המאה ה-20. הממצא הארכיאולוגי ועדויות היסטוריות מראים שבמקום נקברו דמויות מפתח בתולדות ירושלים והארץ כולה, בעיקר בתקופה הממלוכית והעות'מאנית. ככזה, ממילא הוא אחד המוקמות הבודדים במערב ירושלים המאפשר למבקר להכיר את העושר התרבותי של ירושלים באלף השנים האחרונות וללמוד על חלקו של המיעוט המוסלמי בעיר.
לאורך ההיסטוריה, בית הקברות ניצב בין האיום של פיתוח לבין הרצון לשמר אותו. במאה ה-19 גודר בית הקברות. מאוחר יותר, בתקופת המנדט התברר שבשטח מלון פאלאס, שנבנה מחוץ לגדר בית הקברות, על יד אמין אל-חוסייני, גם ישנם קברים והם סולקו בחשאי. בשנות ה-50' הוקם גן העצמאות על חלק אחר של בית הקברות ובהמשך נבנו מבנים בקרבת רחוב הלל.
בשנותיה הראשונות הציבה מדינת ישראל שומר שגר במקום ותפקידו היה לשמור על האתר. בשנים האחרונות התקיים מאבק ציבורי כנגד הקמת מוזיאון הסובלנות בשטח בית הקברות והריסת מאות קברים שנחשפו בשטחו. לאחר מאבק משפטי ארוך ומתוקשר, בית המשפט העליון אישר את הבניה וכיום בניית המוזיאון נמצאת בעיצומה. בשנת 2013 רוססו כתובות תג מחיר על חלק מהקברים.
בלב שטח בית הקברות נמצאת בריכה גדולה המתוארכת לתקופה הרומית-ביזנטית ומכונה בריכת ממילא. הבריכה הייתה בשימוש עד שנות השבעים של המאה ה- 20. לאחרונה עיריית ירושלים הוציאה מכרז לקבוצות המעוניינות לפתח מחדש את הבריכה. הבריכה, שהיא מהמרשימות בבריכות העתיקות שבירושלים, בהחלט בעלת פוטנציאל לפיתוח והכשרה לרווחת הציבור. החלטת עיריית ירושלים לנסות ולהחזיר את השימוש בבריכה לאחר עשרות שנים של הזנחה גם היא ראויה. אלא שהבריכה נמצאת בלב בית הקברות המוסלמי ומסביבה נמצאים מבני קברים מרשימים ומיוחדים ששרדו מאות שנים.
בהשקעה קטנה אפשר למשל לכלול, לצד פיתוח הבריכה, את שימור ושילוט הקברים. מן הראוי שאת המעט שנותר מבית הקברות נשמר ונציג כחלק מהמורשת של בירת ישראל.
בימים אלו, של גזענות ואלימות בוערות , כשעיריית ירושלים וממשלת ישראל מקדמות פיתוח, בנייה ומחיקה אגבית של אחד האתרים העתיקים והחשובים בירושלים, קשה להתעלם מהקשרים הסימבולים והממשיים שבין מדיניות ממוסדת זו לשריפת כנסיות ומסגדים על ידי כמה "תפוחים רקובים" קיצוניים. (שזוכה כמובן לגינוי הממסדי). לפעמים הפער בין קריאה לסובלנות וקבלת האחר לבין מעשים יכולה להיות בדברים הקטנים שימור, שילוט, הנכחה צנועה במרחב הציבורי, לכאורה, דברים קטנים, אבל לפעמים זה כל הפער בין מילים ריקות למעשים.
הכותב הוא ארכיאולוג ומנהל ארגון עמק שווה, העוסק במקומה של הארכיאולוגיה בחברה הישראלית ובסכסוך הפוליטי
לפנייה לכתב/ת 
