הרבנים העבריינים: התורה היא לא תעודת יושר
רצף פרשיות הרבנים העבריינים מערער את שלוותם הבטוחה של לומדי התורה - ושל המון העם התוהה: האם התורה לא עובדת? ובכן, לא. גם חז"ל ידעו שלפעמים התורה מזיקה. מאז שנוצר מיתוס "בן התורה" - היה גם צורך לייצר אגדה כאילו התורה הופכת את לומדיה למושלמים. עכשיו הוא מתנפץ בפנינו
ימים קשים באו לרבנים. פרשיות "הרב מהצפון", "המדריך מהדרום", "הרוצח במצעד", "ההרס בכנסייה" ו"שורפי המשפחה". רשימה ארוכה של מעשים שכולם נעשו על ידי לומדי תורה ושומרי מצוות. שוב ושוב מוטחת ברבנים השאלה: התורה לא עובדת? אם למד אדם תורה הרבה והוא נכשל כאחרון השפלים, מה תועלת יש בה, בתורה?
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
רצף אירועים זה הוא הזדמנות ראויה לשמוט כמה הנחות היסוד. החשובה שבהן היא הנחת היסוד שהתורה אמורה להועיל. זו שגיאה. מי שלומד תורה אינו אמור להיות זך יותר ממי שלומד ספרות, מדע או מכונאות רכב.
כל מה שחדש ומעניין - בערוץ היהדות :
את זה כבר אמרו לנו חז"ל, הם ידעו שלפעמים התורה מזיקה, ולפעמים מועילה. או בלשונם: "זכה - נעשית לו סם חיים, לא זכה - נעשית לו סם המוות". הם גם אמרו: "כל האומר אין לי אלא תורה - אפילו תורה אין לו", ועל לומדי התורה שאינם עוסקים במלאכה, קראו: "כל תורה שאין עימה מלאכה, סופה בטלה וגוררת עוון".
וגם דאגו חז"ל לספר לנו על תנא כמו אלישע בן אבויה שתורתו לא הועילה, ולדעת אחת הסוגיות אף היה נוהג לרצוח תינוקות של בית רבן. גם על ישו דאגו חז"ל לדווח שהיה תלמידו של בן פרחיה, ולא עלתה לו יפה תורתו.
קיום מצווה אחת, לא מבטיח דבר
הנחת היסוד שהתורה אמורה להועיל, נוסדה בתקופה מאוחרת שהולכת ונמשכת עד ימינו. ניתן לשייך
את תחילת היווצרות המיתוס הזה למכלול הריאקציות של יהדות אירופה, לנוכח התפשטות תנועת ההשכלה. מאז שנוצר מיתוס הלמדן, בן התורה, שאמור להפוך את הלמדנות הטוטאלית לנחלת הכלל - היה גם צורך לייצר אגדה בדבר היעילות של התורה. התורה אמורה מעתה להיות מי שתהפוך את כל לומדיה לשלמים, כאלו שלא ייתכן שיהיה בהם רבב.
את ההנחה הזו יש לפרק. לימוד התורה הוא מצווה. מצווה חשובה ואולי המרכזית שבמצוות, אך קיום מצווה אחת, אינו מבטיח דבר. הבנה זו, תשחרר את המועקה של קהילות לומדי התורה, במיוחד את אלו העושות מאמץ כה רב להסתיר את המורסות ההולכות ותופחות בתוכן.
אמנם, צריך להודות שיש דבר-מה בתורה שמהפֶּך את הנפש. אוכל להעיד רק על עצמי, אך כמדומני שלומדי תורה נוספים יכולים להחרות להחזיק אחרי. התורה משחררת את האדם למחוזות אין-סופיים, לפרטי הקוונטים ולמרחבי הגלקסיות, להבנה עצמית, להמיית הלב - אבל גם לנחת הנובעת דווקא מאי הנחת של לומד התורה.
אולי יוכל לומר זאת גם מי שלומד מוסיקה או פיזיקה, על כך לא אוכל להעיד. זו אך ורק תחושתי האישית כמי שעסוק בלימוד. אך שוב, איני מעז לומר שבשל כך לא ייכשלו הלומדים בשום מכשול.
אין אדם נטול יצר
אמרו חז"ל: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", והוסיפו לומר: "כל הגדול מחברו, יצרו גדול הימנו". ואת
זאת טרחו להזכיר, כדי לבקש מלומדי התורה להסיר מליבם את הדעה הטיפשית, כאילו אמור לימוד התורה לייצר אדם נטול יצר, שיעשה רק טוב ולא יחטא.
זו גם בקשתי מהמלעיזים, האומרים על "הרב מהצפון", "המדריך מהדרום" ו"המקובל שסרח" - ראו תורתם מה הועילה. דעו לכם, מעולם לא הייתה אמורה אמורה להועיל.
- הרב בני פרל הוא ראש הישיבה לאמנויות ולמדעים, בר אילן, תל אביב
לפנייה לכתב/ת 
