כשסטודנט מצרי נואם באוניברסיטה ישראלית
בשבוע שעבר נערך טקס קבלת תואר שני לסטודנטים בחוג הבינלאומי באוניברסיטת תל אביב. רגע השיא הגיע כשסטודנט מצרי עלה לבמה. "הגיוון שמצאתי בארץ הזו היה מפתיע בדיוק כמו החמימות של האנשים"
בשבוע שעבר התקיים באוניברסיטת תל אביב טקס הסיום של תואר שני לסטודנטים בינלאומיים. הרגע המרגש ביותר של הערב היה נאום הסיום של סטודנט בשם חייסם חסאנין שנולד וגדל באזור כפרי במצרים.
בפתח הנאום שלו אמר "כנראה שלכל אחד באולם הזה יש חבר או בן משפחה שייעץ לו לא להגיע לישראל". הוא סיפר איך הוא גדל בסביבה עוינת לישראל והתחנך על סטראוטיפים אנטי-ישראלים גם בבית וגם דרך התקשורת. "למרות הסכם השלום עם מצרים משנת 1979, הישראלים, כך נאמר לי - הם אויבנו המושבעים".
>>עוד באתר ערוץ 20>>
חסאנין סיפר לקהל כי אמו חששה שיתחבר מדי לארץ החדשה, והחששות שלה היו מוצדקים. "ציפיתי למצוא אנשים לא ידידותיים, ובעיקר לא שמחים לפגוש מצרים. אבל לשמחתי הופתעתי למצוא בדיוק את ההיפך. הוזמנתי לכל מקום. לארוחות שבת, ארוחות שבירת צום הרמדאן, ואפילו לכינוסים פוליטיים. הגיוון שמצאתי בארץ הזו היה מפתיע בדיוק מו החמימות של האנשים".
המצרי הצעיר גם התרגש מאוד מהסובלנות הישראלית הרבה שגילה בתל אביב. "עד כמה מדהים זה להיות בעיר שבה אתה יכול ללכת לחוף ים באמצע תל אביב ולראות אישה מוסלמית, זוג גייז מתנשקים וגבר חסידי – שחולקים את אותו מקום קטנטן?".
המסקנה שהוא יוצא עמה מישראל היא ש"על אף כל הקונפליקטים ההיסטוריים והזהויות השונות, אנשים עדיין מסוגלים לחיות כאן את חיי היום יום שלהם בשיתוף". הוא נתן דוגמא לתקרית שהוא היה עד לה וגרמה לו להבין את זה באופן הכי טוב.
הוא ישב עם ידידה שלו, ערבייה-ישראלית שהרצתה באוזניו על החשיבות של מדינות ערביות שמחרימות את ישראל. לקראת סיום השיחה של השניים, התקרב אליהם ילד יהודי בן שמונה שהתרגש לראות אותה. "מסתבר שהיא הייתה המורה שלו. היא נתנה לו חיבוק גדול ונשיקה על הלחי. החיבה ביניהם נראתה כמו אינטראקציה בין אח לאחות. יכולתי לראות עד כמה היא באמת אהבה את הילד, ועד כמה הוא גם אהב אותה. לא משנה עד כמה הסכסוך עמוק, ההיבט האנושי תמיד ינצח".
