שרופים על זה: מה הסוד של "ברנינג מן"?
אירועי ה"ברנינג מן" בנבאדה שבארצות הברית נפתחים, ולרגל החגיגה שוחחנו עם ברנרים ישראלים שהיו שם כדי להבין קצת יותר את האווירה בעיר המאולתרת, הרעיונות שמאחורי והאפשרויות לשרוד את זה בחיים: "כל בנאדם שיוצא משם מספר שהוא עבר חוויה אחרת - והכל נכון"
זר לא יבין זאת. ממש היום (א') יגיעו ל"Black Rock City", העיר המאולתרת שבלב מדבר נבאדה שבארה"ב, עשרות אלפי אנשים מכל רחבי העולם כדי לחגוג את "ברנינג מן". פסטיבל האמנות, התרבות והיצירה נערך השנה בפעם ה-29, ובין 60 ל-70 אלף איש צפויים לפקוד אותו בשמונת הימים הקרובים.
אחד הברנרים הישראליים המתמידים הוא אוריאל גיא (32), מתכנת בחברת טכנולוגיה במקור מתל אביב המתגורר כיום בניו יורק. גיא ישוב לפסטיבל השנה בפעם הרביעית, אחרי שהיה שם ב-2011, 2013 ו-2014. בחלק מהשנים גם ביקר בפסטיבל עם בני המשפחה, בהם אחיו וזוגתו שכל כך התאהבו ב"ברנינג מן" עד שהם בחרו להתחתן שם.
"יש שם הכל", הוא מספר בראיון ל-ynet. "בכניסה מקבלים ספרון בן 150 עמודים, בכל עמוד 12 אירועים, ואלה רק האירועים הרשומים והרשמיים. מסדנאות יוגה דרך אמנות, ועד אוכל, שתייה ומסיבות. באמת הצליחו ליצור שם מקום שבמשחק 'דילמת האסיר' של החיים כולם באמת משתפים פעולה. כמעט כל אדם שתפגוש שם רוצה שהחוויה שלך תהיה יותר טובה, לא משנה מה זה אומר עבורך".
אז זו בעצם "בועת אושר" שאתם מייצרים עבור עצמכם לפרק זמן מסוים.
"הצליחו ליצור מצב שאנשים נותנים מעצמם בשמחה כי הם פשוט יודעים שהם יקבלו בחזרה יותר. זה לא משהו שיכול או שהייתי רוצה שיתקיים כל השנה, אבל השבוע הזה שבו זה באמת קורה הוא פשוט חוויה כל כך מרעננת שהיא סוחבת אותי חודשים אחרי. בסופו של דבר אי אפשר להגיד מה הדבר האחד שמושך אנשים מכל העולם כי באמת מכל בנאדם שיוצא משם תשמע סיפורים וחוויות שונים לגמרי, והכל נכון".
איך מתכוננים לאירוע? אני מניח שזה לוקח המון זמן.
"ההכנות נהיות יותר פשוטות בשנה הרביעית. בגדול צריך לדאוג לעצמך להכל, שזה מקום לישון בו (אוהל או רכב או יורט או כל פתרון אחר), אוכל ומים, ואז כבר יהיה בסדר. אפשר למצוא ולהצטרף למחנה קיים ואז הרבה פעמים ידאגו לפחות לחלק מהדברים האלה. מעבר לזה, זה כבר תלוי בבנאדם - תלבושות ותחפושות זה תמיד כיף (בשנה הראשונה כשהסתובבתי בג'ינס ופליז הרגשתי מאוד בולט בשטח). משהו שתוכל לתת לאנשים זה גם נחמד (לא לסחור - אף אחד לא יסחור איתך. אם יש אתה צריך מים ולמישהו יש הוא פשוט יתן לך, כמו שמצפים ממך לעזור לאחרים במסגרת האפשר.
"אחריות קהילתית היא אחד מעשרת ערכי היסוד של הפסטיבל. מה שנתתי בשנה שעברה היה מדליות מקום ראשון שחילקתי לאנשים שעשו דברים שהשפיעו עלי או שאהבתי. הייתי עושה מזה טקס הענקת פרסים קצר עם נאומים. אפשר ומומלץ גם להביא אמנות. השנה אני הולך לתלות מראה שמשמיעה לך הקלטה אקראית אם אתה עומד מולה יותר מ10 שניות".
יש גם פרויקטים אמנותיים אדירי ממדים שיוזמים במסגרת האירועים.
"נכון. הפרוייקט הכי גדול שהייתי מעורב בו היה 'יד ההשראה' ('Hand of inspiration') שהיה הפרוייקט הקהילתי של מידברן ל-2013. יש אחלה סרטונים שלו ביוטיוב".
פה זה לא מלון
עם כל האהבה והנתינה הזו, והאמנות שאופפת את הפסטיבל, אפשר לטעות ולחשוב שגם הכניסה אליו חופשית וכולם מוזמנים. אך לא כך הם הדברים. כרטיס הכניסה ל"ברנינג מן" שכפי שהבנתם לא מספק לכם הרבה מעבר לאישור מעבר למתחם ושמירה, עולה כמעט 400$.
"זה יישמע מוזר, אבל זה חלק מהיתרון", אומר אוריאל. "בסופו של דבר אפשר גם לקבל כרטיסים מוזלים אם מבקשים (יש תוכנית מסודרת לבקשת כרטיסים בהנחה) או אם מתנדבים או עוזרים לפרויקט. להגיע ל'ברנינג מן' זה קשה ומסובך גם אם אתה גר עשר דקות משם. הכסף זה גם חלק מהקושי. אם זה היה קל היו אנשים שהיו מגיעים לחצי יום כדי לראות ועוזבים או שהיו מגיעים אנשים שלא באמת חלק מהרעיון כך שהקושי והמחיר מקשה על אנשים שלא מחוייבים לרעיון מלהשתתף.
"היה בלאגן גדול בקהילה בשנה האחרונה אחרי שקמו מחנות שבהם אתה רק משלם סכום גדול של כסף ובתמורה מביאים אותך לפחות או יותר מלון בפסטיבל, סטייליסטית נותנת לך תלבושות ואתה פשוט מגיע לחופשה. לפחות חלק מהמחנות האלה נסגרו בצורה אקטיבית על ידי המארגנים כי הם לא התאימו לרוח הפסטיבל, למרות ההזדמנות הכלכלית".
פתחנו את הכתבה במילים "זר לא יבין זאת", ובאמת לא חסרים אנשים שלא רק שאינם מבינים אלא גם מתנגדים לעניין וטוענים שאתם הזויים, או סתם פריקים מסוממים.
"אני יכול לראות איך אנשים יראו את זה ככה. בסופו של דבר מה שמתפרסם הוא בעיקר סיפורים על סקס וסמים כי זה מושך קוראים, וכי זה באמת משהו שמאוד שונה מחיי היום יום ואני מבין למה זה יכול לאיים על אנשים יותר שמרנים. רבים מהמגיעים מתחזקים 'פרסונת ברנינג מן' של ממש - בסופו של דבר זה אנשים שיוצאים משם החוצה בחזרה לחיים נורמליים - יש בקהילה מתכנתים, עורכי דין, רואי חשבון, מדענים (יש קאמפ שלם של אנשים מ'נאס"א' שמקימים בפסטיבל מצפה כוכבים), מנכ"לים (אלה של גוגל באים הרבה, מארק צוקרברג היה בשנה שעברה), אמנים, לפחות זוכה פרס נובל אחד (מיכאל לוויט) וכן הלאה.
"אין ספק שקורים שם אינסוף דברים מוזרים, אבל בדיוק בשביל זה אנשים באים. מי שלא רוצה - שיבושם לו. אני לא אטען שאין שם סקס וסמים, אבל זה חלק כל כך קטן ממה שקורה שם. זה אחד מפסטיבלי האמנות הגדולים בעולם, וזה לפני שמדברים גם על המסיבות או הברים, או האינטראקציות עם האנשים המעניינים שפשוט מתרחשות שם כל הזמן".
ועוד עניין שגם נמשך לפסטיבל המקומי "מידברן" בארץ השנה ותפס כותרות , הוא הסטיגמה של הנודיסטים.
"הייתי ב'מידברן' בארץ השנה עם המשפחה (אח, אחות, גיסה והורים) שבאו כולם. היה לי חלק (גם אם קטן) בהיסטוריה של 'מידברן'. בסופו של דבר עם כל ההתנגדות אפשר להסתכל על התוצאות - אירוע כמעט נטול אלימות, בטח לעומת פסטיבלים אחרים, שהתפרסם בכלי תקשורת ברחבי העולם. חוץ מזה, בחוף געש אנשים לא הולכים ערומים? בסופו של דבר מי שמגיע לאירוע כזה יודע למה הוא בא. אני בטוח שהחב"דניקים שהיו שם לא חשבו שהם מגיעים לאירוע צנוע ומופרד. נראה לי שכולם יצאו משם בחתיכה אחת.
"שוב, אני מבין למה אנשים יכולים להיות מאויימים מאירוע כזה. הוא מאוד שונה מאירועים רגילים - אין מפיק אחד מרכזי שאחראי על הכל אלא הרבה מאוד תוכן שנוצר ע"י המשתתפים ויותר קשה לפקח על זה במדינה שאוהבת מאוד לפקח על הכל. בנוסף זה לא נתפס על ידי המארגנים ובתקווה גם על ידי המשתתפים כפסטיבל אלא כאירוע התכנסות שנתית של קהילה, של אנשים שדואגים אחד לשני ומוודאים בעצמם שהכל יהיה בסדר, כמו שבאמת קרה בסופו של דבר. אני מקווה שאחרי התוצאה הבאמת מדהימה של השנה יהיה יותר קל שנה הבאה, למרות הסכסוך עם המשטרה".
תודה מיוחדת לתמר ואלון על העזרה בהכנת הכתבה
