אל תסתכלי על השעון: לדברים טובים לוקח זמן להגיע

לפעמים נדמה שלעולם לא נתאהב שוב. פתאום הכל נראה חסר תכלית, בזבוז זמן – עוד פעם לצאת ולקוות שמישהו ימצא חן בעיניי? עוד פעם לשבת באיזה בית קפה ולעשות 'ראיון עבודה' שבו כל צד יציג את המעלות הנשגבות שלו ויתפלל שקורות החיים שלו מרשימים מספיק כדי לא להיזרק לפח? אוף, למי יש כוח.

הכתבות הקודמות

את לא צריכה בן זוג כדי להעריך את עצמך

להתגרש ולשחרר: להמשיך הלאה אחרי הגירושין

אז את לא יוצאת ונשארת בבית, בוהה באיזו סדרה רומנטית בטלוויזיה שבה זוגות מחלימים מלב שבור ומוצאים אהבה ומתנשקים על החוף ואוכלים לאור נרות והם אף פעם לא מזיעים ולעולם אין להם יום שיער רע.

את לא מרגישה, אבל הייאוש כבר תופס אחיזה ומזמין חברים שלו להצטרף. אכזבה, דכאון, בדידות, פחד, ושאר החבר'ה הרעים באים להתארח וחוגגים לך על הנשמה. הרבה יותר קל לשקוע בבאסה מלצאת ממנה – כי לצאת ממנה אומר לסגור את הטלוויזיה (או להעביר לאמ.טי.וי ולהתחיל לרקוד), להתאפר, ללבוש משהו שלא כולל כפכפי אצבע, ולצאת מהבית.

כמה עבודה, יא אללה. עדיף להישאר עם הסמרטטת על הספה ולרחם על עצמי. לאכול את הלב זה מרזה. ככל שנתפתה לרחם על עצמנו כך נהיה מתוסכלות יותר. רחמים עצמיים זה רגש שקרי, שכביכול מעניק לנו אהבה עצמית (שהרי מי יאהב אותי אם לא אני), אבל תכלס באותו הרגע אנחנו די שונאות את עצמנו.

אל תסתכלי על השעון. בסוף זה יגיע(צילום: shutterstock)

הכי קל לתת עצות לאחרות

קל לתת עצות מהצד ולהגיד 'תצאי מזה, אפשר לחשוב שכל החיים שלך תלויים בגבר', אבל קשה לקבל את העצות האלו מעצמנו. זו הסיבה, אגב, שאנחנו לא מקשיבים לחברה טובה או לבן משפחה שמייעץ לנו, בעוד שאם נשלם לפסיכולוג שיגיד לנו בדיוק את אותם דברים, לא רק שנעשה אותם אלא נרוץ לספר עליהם לאותו אחד שיעץ לנו לעשות אותם מלכתחילה. ובחינם.

בסופו של יום, אנחנו יודעות בדיוק מה נכון לנו ומה לא. אנחנו יודעות איזו זוגיות נותנת לנו רוח בכנפיים ומאיזו כדאי לברוח, אבל אנחנו נוטות להתעלם מסימני אזהרה בגלל שזה נוח, בגלל שזה לא נוח, בגלל שהוא חתיך, בגלל שהוא גבוה, חכם, עשיר, רופא, בגלל שאנחנו מפחדות להישאר לבד – כל אחת והתירוץ שלה.

בימי חיי הלא מעטים כן ירבו עשיתי מלא טעויות בבחירת בן זוג. סימנתי וי במשבצות המתאימות במקום לכתוב משבצות חדשות שמתאימות לי ספציפית. בחרתי בגברים שנראו לי חזקים והתגלו כרכרוכים, הלכתי על גבוהים עם אישיות של דשא והתאהבתי באינטלקטואלים שציטטו את ניטשה לפני שנטשו אותי.

מתישהו הזוגיות שאני רוצה - היא תגיע אליי

היום אני יודעת שאם אני אוהבת לצחוק אני צריכה מישהו משעשע (ושיבין את ההומור שלי), שאם אני אוהבת את החופש שלי הוא צריך לפרגן לי אותו, ובאופן כללי אני צריכה לידי מישהו שאולי שונה ממני אבל מקבל ומכבד את דרך החיים שלי.

האם עצם הידיעה תביא אליי את הגבר שעליו אני חולמת? כנראה שלא, אבל בעזרת גישה רעננה אקרב אותו אליי. מתישהו הזוגיות שמתאימה לנו תגיע, ואם היא לא מתרחשת עכשיו כנראה שזה לא הזמן שלה. הקיום שלנו לא תלוי בבן זוג אלא בעצמנו, כמו שאף אחד אחר לא יוכל לנשום במקומנו.

דברים טובים לוקחים זמן ולפעמים לוקחים את הזמן באיזי. השעה הנכונה תגיע כשתפסיקי להסתכל על השעון.

שלך,

גאיה קורן

גאיה קורן היא עתונאית בידיעות אחרונות, יועצת בשיטת NLP, הפועלת על שינוי התודעה במוח באמצעות חשיבה חיובית. גרושה באושר, אם לשני מתבגרים. מלווה נשים לפני, אחרי ותוך כדי הליך גירושין, כולל המתלבטות שבדרך. בנוסף, מרצה להערכה עצמית "אני מלכה!" ומנחת סדנאות של העצמה נשית