משל הזבל. איראן מאיימת על האזור ועל עצמה
לבנון ועיראק, שבהן פועלות ממשלות בובות, משלמות כעת את המחיר על היותן חוד חנית במלחמה שמנהלת איראן נגד הארגונים הסוניים. העוני והתסכול מהשחיתות בשתי המדינות מהווים פוטנציאל מסוכן להחלשת משטריהן ולהידרדרותן למצב אנרכי שבעתיד עשוי לפגוע גם באיראן עצמה
אוגוסט 2015 הוא החודש שבו התעוררו במלוא עוצמתן מהומות בלבנון ובעיראק. יש הרבה דמיון ושוני בין שני מוקדי המהומות וגם קשר ישיר. בסוף יולי הפגינו מהגרים עיראקים בביירות מול שגרירות ארצם במחאה על השחיתות במדינה, מה שנתן אולי השראה ללבנונים. שתי המדינות הערביות סובלות ממשבר כלכלי עצום, שתיהן בעלות קבוצה שיעית ענייה גדולה, שתיהן נמצאות תחת איום של ארגון "המדינה האיסלאמית" (דאעש) ובשתיהן מדובר במחאה אזרחית של צעירים. האם אנו עדים לגל חדש של "האביב הערבי" או להמשכו במקומות שאליהם לא הגיע ב-2011?
עוד סיפורים מרתקים בדף הפייסבוק של דסק החוץ
אם חיפשנו חוקיות בהתפשטות המהומות בעולם הערבי עד עתה, נמצא כי רוב המשטרים שנפלו או שעומדים ליפול היו ועודם משטרי גנרלים (תוניסיה, לוב, מצרים, תימן וסוריה) והמדינות שבהן לא התמוטט המשטר הן ממלכות או נסיכויות (מרוקו, ירדן, סעודיה ונסיכויות המפרץ) או מדינות בעלות טראומה קשה של מלחמת אזרחים (אלג'יריה ולבנון).
מדינות שאינן מתפקדות
ביירות ובגדד הן שתי ערים שבהן יוקר המחיה והדיור עלו מאוד בשעה שהאוכלוסייה נותרה ענייה ברובה. בעיראק ובלבנון ההפגנות התפשטו גם לאזורי הדרום. הצעירים הלבנונים והעיראקים מוחים על אותן בעיות: שחיתות השלטון, העוני והאבטלה, איחור בתשלום משכורות לעובדי המדינה ואי תפקוד השירותים הציבוריים ואספקת מים וחשמל.
בשתי המדינות קיימת מחלה כרונית המכונה בפי פרשנים "סרטן העדתיות" (א-טאיפיה), מאבק בלתי פוסק בין העדות, בעיקר בין סונים לבין שיעים. בלבנון שולטת ממשלת פשרה שבה חברים שרים המשתייכים לזרם "14 במרס" (אנשי ראש הממשלה לשעבר סעד אל-חרירי הסוניים) ולזרם "8 במרס" (חיזבאללה ותומכיו השיעים). זוהי למעשה ממשלת שיתוק בשל מאבקי הכוח שמתנהלים בתוכה. כל צד עומד על שלו ומכשיל את יוזמות הצד השני.
הבעיות המרכזיות אינן נפתרות - אין נשיא ללבנון כבר יותר משנה, ערימות זבל נערמות ואינן מפונות מהרחובות. תומכי חרירי מאשימים את חיזבאללה שאנשיו הוציאו את הזבל שנערם בשטחם והעבירו אותו לאזורים של עדות אחרות כדי לשרוף אותו. שריפת הזבל בידי התושבים עלולה להביא להתפשטות מחלות קשות. ביום חמישי האחרון התכנסה הממשלה בביירות ושוב נכשלה בהצבעה על הפתרון לבעיות הדחופות.
החשש העיקרי בשתי המדינות הוא שהמהומות ייצאו מכלל שליטה, והצבא יידרש להיאבק בשתי זירות - פנים וחוץ, נגד המפגינים ונגד דאעש. חשש נוסף בשתי המדינות הוא מהתערבות המיליציות השיעיות החמושות לטובת המפגינים או נגדם.
בלבנון: מאבק בין עדות וסדקים במחנה השיעי
בשעה שבממשלה ובפרלמנט הלבנוניים, הנציגים הסונים והשיעים מאשימים זה את זה במשבר, הצעירים היורדים לרחוב נזהרים שלא להאשים ישירות את חיזבאללה, ומדברים על שחיתות של כל הצדדים. עם זאת, הקולות שמעזים בכל זאת לבקר את חיזבאללה על המצב מעלים טון בכל יום שעובר. אליאס חידרי כתב בציניות במאמר מערכת בעיתון "א-נהאר", תחת הכותרת "אולי יפתיע אותנו נסראללה ביוזמת הצלה?", כי ההחלטות על פינוי האשפה ומינוי נשיא עוברות דרך טהרן. אחד הטוקבקים בעיתון "א-נהאר" כתב שלבנון היא למעשה מדינה תחת כיבוש איראני.
בדרום לבנון מעורר משבר האשפה מתחים ישנים בין שני הארגונים השיעיים חיזבאללה ואמל. ארגון חיזבאללה מייצג את האינטרס האיראני החיצוני ומיוצג על ידי הנהגה דתית בעלת שאיפות מחוץ ללבנון (המלחמה במורדים בסוריה וב"אויב הציוני"). תנועת אמל מייצגת את האינטרס השיעי הלבנוני הפנימי ומנהיגה הוא עורך דין חילוני ויו"ר הפרלמנט הקבוע נביה ברי. חיזבאללה מייצג בעיקר את השיעים בבקעת הלבנון ובביירות, ואמל בעל השפעה רבה יותר בדרום. על רקע זה, התפרצה מחאה של אנשים המזדהים עם אמל בעיר נבטיה בדרום.
אולי לא במקרה מתעוררות המחאות כשהתושבים מתכוננים לציון יום השנה להיעלמו של המנהיג והמייסד של אמל, האימאם מוסא א-סדר. ערימות זבל וסירחון יקדמו את פני האנשים שיציינו את חטיפתו של א-סדר בלוב לפני כ-38 שנה.
המפעל שאמור היה להשמיד את הפסולת נסגר ביוזמת חיזבאללה מאחר שהיה בבעלות אמל. כסף שהועבר מאירופה לשיקום דרום לבנון "נעלם". מעבר למשבר פינוי האשפה והשחיתות בשלטון המקומי, סובלים התושבים מבעיות חמורות באספקת חשמל ומים. ההאשמה מופנית לעבר השלטון, שחיזבאללה הוא חלק ממנו. ההפגנות בנבטיה לובשות אופי חילוני והצעירים נזהרים בשלב זה שלא להתקיף את חיזבאללה ישירות. גם בעיראק המחאה מפצלת את המחנה השיעי.
בעיראק: שיעים נגד שיעים?
בעבר, כשבעיראק שלטו הסונים ובראשם סדאם חוסיין, התאפיינה המחאה השיעית בסיסמאות הקיפוח המסורתיות. אולם כעשור אחרי חיסול משטר הבעת' ועליית השיעים לשלטון, השיעים העניים חשים כי אין שינוי במצבם. המחאה כעת היא נגד המפלגות השיעיות המושחתות ובעיקר נגד מפלגת "א-דעוה אל-איסלאמיה" (התעמולה האיסלאמית) השלטת שבראשה עמד נורי אל-מאליכי ועתה ראש הממשלה חיידר אל-עבאדי. מפלגה זו היא למעשה בובה של איראן בדיוק כמו חיזבאללה בלבנון. על כן, ההפגנות שהתפשטו לערי הדרום השיעיות הן למעשה מחאה נגד הממשלה שאיראן עומדת מאחוריה.
אף שעיראק נהנתה בשנים האחרונות מהכנסות של מיליארדים מנפט, האוכלוסייה המקומית לא הרגישה שיפור כלשהו ברמת החיים, דבר שהגביר את תחושות התסכול. אף שהצבא זכה לתקציבי ענק, הוא הוכיח את חוסר יעילותו במיוחד בפרשת כיבוש מוסול על ידי דאעש בשנה שעברה. מה שעלול לפצל את המחנה השיעי עוד יותר הוא המחאה הנוספת שהתעוררה בימים אלה של לוחמי המיליציות השיעיות, "הריכוז העממי", על אי קבלת משכורות.
לבנון ועיראק משלמות כעת את המחיר על היותן חוד חנית במלחמה שמנהלת איראן נגד הארגונים הסוניים. עלי סיסתאני, המנהיג הרוחני של השיעים בעיראק, האשים את הממשלה בכישלון במלחמה נגד דאעש ואיים כי השחיתות של המשטר תגרום לפירוקה של עיראק לשלוש מדינות: שיעית, סונית וכורדית. חיזבאללה בלבנון טובע במלחמה בסוריה, ולא ברור עד מתי יהיה מסוגל להדוף את אלפי הג'יהאדיסטים המתקדמים מסוריה ללבנון.
חיזבאללה גם סיבך את הצבא הלבנוני במלחמה נגד ארגוני האופוזיציה הסוניים בסוריה.
העוני והתסכול מהשחיתות מהווים פוטנציאל מסוכן להחלשת המשטרים בלבנון ובעיראק, ולהידרדרותן של שתי המדינות למצב אנרכי. הסולידריות השיעית בשתי המדינות נפגעה בשל התחושה כי איראן מנצלת את המיעוט השיעי לצרכיה. התסכול מהמצב בקרב השיעים בעיראק ובלבנון גובר בכל יום עם התגברות משבר העוני והאבטלה, וצעירים רבים שבים הביתה בארונות מתים בגלל המלחמה נגד דאעש. מחאת השיעים עלולה להתפשט מעיראק לשכנתה ממזרח - איראן, אם תהיה אכזבה מרה מהתקוות הגדולות שתלה העולם השיעי בהסכם עם ארצות הברית והסרת הסנקציות.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010
לפנייה לכתב/ת 
