דיוקן של אישה: חדש על המגש
יעל רייך מרגשת בחדש של אסף ארליך והסופר אודי שרבני שאולי נכתב בשבילה, טטיש חוזרים לרוק הנשי של שנות התשעים ודוד בינרט שר את העצב מתוך הסירים. "חדש על המגש" בכל הכוח
דיוקן של אישה
כל כתבה שעוסקת באסף ארליך מתמקדת בעובדת היותו הסוד השמור ביותר של תעשיית המוזיקה. ארליך נחשב לזמר למביני עניין ודבר, אמן איכותי ורציני שמשום מה לא פורץ באמת - מסיבות שאין יכולת אמיתית לנתח אותן. אולי "יעל", הסינגל החדש של ארליך, יעשה את העבודה.
"יעל" של ארליך הוא פרי שיתוף פעולה ראשון בין המוזיקאי לבין הסופר אודי שרבני, שגם ביים את הקליפ לשיר. שיתוף פעולה מעניין יש לציין, שכן מצד אחד ארליך ושרבני חברים שכותב שורות אלו אף חלק עמם בר לא מזמן. מצד שני - ארליך הוא כותב מוכשר שחתום על טקסטים מורכבים וסתומים, לצד כאלו פשוטים ונהירים יותר, מה שאומר שהמנעד הטקסטואלי שלו רחב מספיק בכדי לכתוב את חומריו בעצמו. מצד שלישי, טקסט של אודי שרבני לא יכול להיות רע. מי שמאיישת בקליפ את משבצת ה"יעל" היא יעל רייך, הדוגמנית והאמנית שמנהלת דיאלוג מעניין וחשוף עם העדשה.
שר מהבטן
האלבום המתהווה של דוד בינרט התבשל לאטו במשך שנים ארוכות, בין הסירים והמחבתות של מסעדת "א' לה רמפה". התשוקה לאוכל, מה לעשות, מנעה מהשף והבעלים של הפנינה התל אביבית להתמסר לאהבה האחרת, היא היצירה המוזיקלית שנשמרה על אש קטנה.
עכשיו הגיעה שעתם של השירים שנכתבו עם השנים לצאת מהמגירה (או "לגלוש", אם להמשיך את רצף הרפרנסים הקולינריים), והיום הוא מוציא את הקליפ ל"חזרתי להתחלה", הסינגל הראשון מתוך אלבומו העתידי שנמצא בשלבי הפקה אחרונים.
החדש מהווה מעין שיר דרכים פולקי עצוב-עליז בגוף ראשון, המבכה את הויתור על החלומות המוזיקליים והזכייה באחרים - במשפחה, במסעדה ובכל הטעמים שאלו הכניסו לחיים.
כמתבקש, הקליפ צולם במסעדה ומספק הצצה לשגרת יומה השזורה בימיו של בינרט, בין השולחנות, הילדים, הטבחים, כוסות הבירה ושיוף הסכינים. והחתול. עם נגני האלבום נמנים עמרי בראל (גיטרה חשמלית), גבע אלון (גיטרות), מיכאל בן שמעון (גיטרות), דניאל ספיר (קונטרה באס), שגיא אזולאי (באס) עידית מינצר (חצוצרה), יועד שאשא (תופים) ועוד. על ההפקה והסאונד הופקד מאיר עמר המכונה "ביג אם".
להתאהב בהם
ממש השבוע רואה אור "26 Bendits", אלבום הבכורה של הרכב הנושא את אותו השם. מאחוריו עומדים יניב רפאל בר וגדי מורסיאנו, יוצאי להקת Infrared Sunday המתגוררים בימים אלה בלוס אנג'לס. השניים מצאו עצמם מרימים פרויקט חדש כמעט במקרה, כשעבדו על שני שירים שהיו מיועדים לפסקול של סרט. הפרויקט הפך משני שירים לקצת יותר מעשרים, עשרה מתוכם אוגדו לאלבום ראשון.
מי שמכיר את המוזיקה של הרכב הקודם שלהם יודע שהחבר'ה האלה במיטבם כשהם מנגנים רוק עטוף דיסטורשן. אבל במסגרת 26 בנדיטס הם מנסים שלל סגנונות שונים, רחוקים משהו מאזורי הנוחות שלהם. בין היתר תזהו שם נגיעות של פולק, בלוז, קאנטרי ואלקטרוניקה. בשירים "Stars" ו"Money" (המצוין) הם מארחים את איש להקת יוסלס איי די, יותם בן חורין (כי בכל זאת, קשה לברוח מהשורשים).
השיר המתקתק המובא לפניכם, "See You Soon", יכול בקלות לככב במיקסטייפ ההתאהבות של ילד האינדי בן העשרים ומשהו (זו התמימה והאחרונה, עם הגיחות הספוטניות לחו"ל, השתייה עד הבוקר והאישונים מורחבים) - או בפסקול שברון הלב של בן השלושים וקצת. פרט טריוויה קטן - גדי מורסיאנו היה חבר להקת נעליים שניגנה בתקופה מסוימת עם רמי פורטיס, וחתומה על להיט מעט נשכח בהיסטוריה של המוזיקה הישראלית - "למה זה צריך להיות ככה".
עד חצות
המידנייט דייסר (Midnight Dicers) הם המפיק והדי ג'יי זוכה פרס אקו"ם סאבו (ראה ערך קותי וסאבו, כמו גם קרולינה ואסתר רדה) ובעלי הפסאז' התל אביבי, אריאל קלצ'קין ואליעזר פרץ.
בגרסה שלהם ל"Memories", שירה של הלהקה ההולנדית הנשכחת Earth & Fire, הם מערבבים פסיכדליה סיקסטיזית עם נגיעות פוסט-פאנק, מארחים את הזמרת אקו (מאקו וטיטו) ואורזים הכל בקליפ מסען הלילי של שתי עלמות חן במעילי גשם. אך זה מסתיים? צפו.
לא חוסך במילים
יותם אבני, עיתונאי ואיש חיי לילה בלילות כתיקונם, מגיש את הטייק שלו על גל ההיפ הופ ששוטף לנו את האוזניים. ב"מרד", הסינגל השני מתוך הפרויקט המוזיקלי החדש שלו אותו הפיק אורי שוחט, הוא ממשיך לעסוק בחיי הלילה וההווי היאפי - בדומה לסוגיות שאפפו את הסינגל הראשון "בחורות בגילנו", שעורר עליו את זעם הרשת של לא מעט מאנשי הלילה התל אביביים. אבני הואשם שם בהתנשאות, מיזוגיניה ומה לא בעצם. הנושא דוסקס לעייפה ברשתות החברתיות למשך יומיים שלמים - זמן לא מועט במונחים פייסבוקיים.
בין אם כתב את השיר ממקום מזלזל כפי שטענו המבקרים מטעם עצמם ובין אם מנקודת מבטו של בליין שראה כמה דברים בחייו כפי שטען הוא עצמו - אין ספק שלפחות מבחינת באזז עשה אבני לעצמו לא מעט יחסי ציבור עם השיר ההוא. ועכשיו - יעלה ויבוא החדש, בו נותן אבני את דעתו – וכמובן לא חוסך במילים - על "המרד השפוף" ודימוי הגוף הנשי הבעייתי.
רוק תשעים
את איטן סלומון אתם אולי מכירים מקריירת הסולו שלה, שכללה שירים כמו "לונדון" ואת הקליפ לשירה "שיר האודישנים", בו לעגה לתרבות הריאליטי - באמצעות לא אחרת מאשר ליהיא גרינר. חוץ מזה סלומון היא בתה של השחקנית ניצה שאול, אבל זה פרט טריוויה די שולי.
אחרי אלבום בכורה פופי ומתקתק משהו, נודדת סלומון אל מחוזות האינדי-פופ האלקטרוני. בימים אלה חוברת איטן אל החברים איתי שטרית (כלבי רוח, רוסו ווינברג, ג'ירפות ועוד), ניר שלמה, נעם שחם ודניאל אצטה (הזכור מ"בנד אנימל" בו ניגן לצד לי בירן) להרכב טטיש. בימים אלה הם, כמו לא מעט אומנים אחרים יש לציין, מבקשים את עזרכתם בגיוס כספים עבור הקלטות האלבום הראשון שלהם - שעל פיהם נשמע דומה ברוחו ל"Shipwreck" שנמצא כאן למעלה, כלומר מזכיר לא מעט רוק נשי שהיה פופולרי בסוף שנות התשעים.
