"טובת הילד": בשם רוח הקודש ורוח המשפט
ברומן "טובת הילד" איאן מקיואן מציג סיפור על שופטת שעומדת מול מקרה משפטי ובו נער שמסרב לקבל עירוי שיציל את חייו בגלל אמונות דתיות. דרך הרומן הכמעט אגבי בקורפוס יצירותיו של הסופר הבריטי המוערך, עולות מסקנות חשובות על הקשר המחייב בין הדת למדינה. ביקורת
כשקוראים את "טובת הילד" של איאן מקיואן - מרגישים שנושא הכתיבה בער בו מבחינה אינטלקטואלית, אבל לא בער בו רגשית. מדובר, בספר מצוין אבל די אגבי, של הסופר הבריטי המוערך. נדמה כי מקיואן הוקסם מלכתוב מתוך נקודת מבטה של שופטת בית משפט עליון העוסקת בדיני משפחה, אך אולי הספר הזה - כמו בהרבה מקרים בקורפוס יצירתם של כותבים גדולים - הוא רומן הכנה לרומן גדול יותר.
במבט ראשוני ברומן "טובת הילד" מקיואן מספק הצצה לשגרת חיים עלילתית, בוצע אותה מלפנים ומאחור כמו כיכר לחם, ומגיש אותה כמתאבן ספרותי תמוה, שאין דבר מאחוריו. אבל תחושות כמו אלו, כידוע, עלולות להטעות בתום הקריאה, מכיוון שקוצר היריעה של הספר הוא גם גדולתו, ורק כשמסיימים אותו מבינים את המעשה הספרותי של הרומן - ואז הכל מקבל פרספקטיבה אחרת לגמרי.
פיונה מיי היא שופטת ותיקה, שלפתחה מתגלגלים תיקים שבלבם עומדים קונפליקטים כבירים, בלתי נתפסים לפעמים, שאין לפסוק בהם החלטה אחת טובה או מיטבית, אלא רק לבחור בין שני החלטות הרסניות. אך עיקרון טובת הילד עומד מעל לכל התיקים האלו, כמגדלור שרק לאורו צריך להכריע. בתחילת העלילה בעלה של פיונה מודיע לה שהוא זקוק לרומן, כי התשוקה ביניהם דעכה, בזמן שלבית המשפט שלה מתגלגל מקרה שבו בחור כמעט בן שמונה-עשרה, כמעט בגיר, מסרב לקבל עירויי דם שיצילו את חייו כי מעשה זו נוגד את דתו, עדי יהוה.
בעוד הסיפור עם הבעל מתנהל באופן מעט משונה, בלתי סנסציוני בעליל - הסיפור עם הנער מסרב להרפות. כדי לקבל החלטה מושכלת השופטת מבקרת אותו בבית החולים, תוהה על קנקנו, ואז פוסקת את פסיקתה, פסיקה של הגיון צרוף ומנומק כמצופה. אך היא לא מתארת את השלכותיה של פסיקתה, ואת מה שזו עלול לחולל בנער שגדל בעולם מסוגר, מקובע, דוגמטי, המאמין בנוכחותו של השטן.
בהמשך העלילה, כאמור, נוכחותו של הנער מסרבת להיעלם גם לאחר סיום התיק. וכמי שתמיד צעדה אחרי קול ההיגיון, הגיבורה חשוכת הילדים שהציבה תמיד את הקריירה לפני הכל, עוברת תהליך עמוק של גילוי. יפה לראות כי מקיואן ככותב לא שופט את הגיבורה שלו בחומרה, ולא מציב שום אג'נדה מסיונרית בעד ילדים - אל מול בחירתה בחיים ללא הורות.
המשך הסיפור מתרחש בטווח זמנים די קצר, והסוף, בלי לתת יותר מדי ספוילרים, שמקיואן מכין לקוראיו
הוא פצצה של מועקה או עירוי של מועקה. על אף שלא מדובר בסיפור עם סוף טוב ושאין לו גם "מסר" חד-משמעי בנוגע לאמונות דתיות, אפשר למצוא ברומן ביקורת חריפה על הממסד הדתי, ועל כך שכל ממסד שכזה באשר הוא - הינו תמיד מוגבל בתפישותיו.
יחד עם זאת, לסבך הדתי-משפטי מקיואן מציע פתרון מפתיע, שבבסיסו עומדת הטענה כי החברה המודרנית היא אוסף של ממסדים וגופים, חלקם בעייתים במובן מה, אך כולם אוחזים אחד את השני במעין מערכת של איזונים ובלמים, שאין לוותר על חלקיה. לכאורה, מקיואן מעמת את העולם הדתי הישן עם עולם המדע והרציונליות המיוצגים על ידי השופטת ומערכת בית המשפט - אך מאידך, הוא גם מראה את הסדק שהגופים והמוסדות האלה יוצרים בחברה הבריטית, ואת העובדה שכנראה אין שום גורם שיכול להעלים אותם באופן מוחלט.
"טובת הילד", מאת איאן מקיואן. מאנגלית: מיכל אלפון. הוצאת "עם עובד". 195 עמ'.
