"שוברי קופות": כספומטים בהתקף אפילפטי
השעשועון החדש בהנחיית אברי גלעד מפספס את העיקר שלו - קצת כיף ישן וטוב. הצופים מעוניינים לשמוע שאלות ותשובות, ולא לצפות בעוד ועוד אפקטים ויזואליים. סמדר שילוני התגעגעה ל"פיצוחים"
יאמר לזכותו של השעשועון "שוברי קופות" שעלה אתמול (ד') ברשת, שזה בטח לא פשוט להגיח אל הפריים טיים המסחרי, להלן אובך הריאליטי הצהוב והלח מחד וענן האקטואליה הסמיך מאידך. נחמד להיזכר שיש עוד פורמטים בעולם, כמו להרגיש פתאום שרירים שמזמן לא הפעלנו, תחושה נעימה בהתחשב בכך שמדובר בספורט כורסא.
"שוברי קופות"
מהפרספקטיבה הנוכחית נדמה שהאבולוציה של שעשועוני הידע והאתגרים השכליים מתקדמת אחורה, כלומר עם הגב לצופה. משום מה יותר ויותר מפתחי פורמטים מאמינים שלאפקטים ויזואלים כמו כספומטים בהתקף אפילפטי, פיצוצים ומכונות ששואבות כסף יש אפקט אינסופי ומפעים על הצופים בבית. עם ההנחה הזאת הם הולכים ומתרחקים ממה שידעו ב"מי רוצה להיות מיליונר", "הכספת", "מונית הכסף" ויודעים מה? אפילו ב"פיצוחים" – בתור צופים שלא נוכחים באולפן, שלא מוחאים כפיים למכונות שיורקות כסף ואין להם סיכוי של ממש לחזור הביתה עם סטיפה נאה של מזומנים, הכיף שנשאר לנו הוא לאתגר את עצמנו באתגרים שמולם עומדים המתמודדים, וזה אומר השאלות עצמן.
כשממוצע השאלות לתוכנית הולך ומצטמצם וההילולה סביב כל שאלה הולכת ונמתחת, ואל המסטיק הזה נלווה מתח מלאכותי ולא נעים, הקצב של התוכנית שוקע והאדרנלין דועך. לא פלא שהנפש עייפה ומרוששת כשהיא נאלצת להמתין נצח קטן עד לשאלה הבאה, בזמן שהקהל באולפן מריע לכספומט שהצליח לעשות את הבלתי יאומן במציאות הכלכלית הנוכחית – לספק שטרות.
אברי גלעד. עדיין אמן הסמול-טוק(צילום: באדיבות רשת)
יכול להיות שאנחנו בסך הכל תחנת מעבר של הפורמט הזה בדרך לאקזיט, סיבוב בדיוטי פרי לפני שהוא נוחת בעולם הגדול שרק מחכה שהראש היהודי ימציא לו פטנטים. אבל היי, אנחנו עדיין שווים משהו, ולו רק כדי שנחזור אליכם אחרי הפרסומות (והחסויות. מה נסגר עם החסויות באמת? ספרתי עשר בבדיקה מדגמית, זה מרגיש כמו עוד הפסקת פרסומות). בבקשה מכם, עשו את הדבר הנכון, החזירו את השעשועונים הביתה, כלומר לסלון.
אברי גלעד ב"שוברי קופות"
צילום: באדיבות רשת
מומלצים
