"פלאפל אטומי": סאטירה בפיתה
הקומדיה "פלאפל אטומי" של הבמאי דרור שאול, לועגת לפחד הישראלי מהאיום האיראני. אך למרות כמה פאנצ'ים מדויקים, משחק מצוין של יוסי מרשק ושי אביבי ועננת הקאלט של "מבצע סבתא" שמרחפת מעל - מדובר בלא יותר מסרט סימפטי, סאטירה רכה וילדותית כמעט שלא באמת מרגיזה אף אחד
קשה להעלות על הדעת סרט אקטואלי יותר מאשר "פלאפל אטומי", הקומדיה הסאטירית החדשה של דרור שאול ("מבצע סבתא"), והסרט הראשון שלו מאז "אדמה משוגעת" (2006). לפנינו סרט הלועג לפראנויה הישראלית מפני פרויקט הגרעין האיראני ויכול היה להיות סוג של "דוקטור סטריינג'לאב" מקומי. הבעיה היא, שלצד כמה הברקות, מדובר במערכון שנמתח מעבר ליכולתו, והוא כולל עלילת משנה שהולכת ומסרבלת את הסיפור.
במידה רבה חוזר שאול בסרטו הנוכחי אל הטריטוריה של "מבצע סבתא", שהפך מאז שידורו לראשונה בטלוויזיה לסרט "קאלט". שוב הוא לועג למיליטריזם ולפיקוד הצה"לי הבכיר, ושוב הוא סונט בטמטומו של הביטחוניזם היהיר שעלול להביא לכדי כליה אזורית. אלא שמשהו לא לגמרי עובד, בעיקר משום ששאול התעקש להכניס פנימה סיפור נעורים דידקטי שעניינו אחוות עמים.
עוד ביקורות במדור הקולנוע של ynet
"אין לאן לברוח": סרט אימה גזעני
"טרנספורטר": לא מוצלח, גם על המסך הגדול
"Straight Outta Compton": ראפ מפולטר
"סיפור על אהבה וחושך": פוזה אמנותית
העלילה נפתחת בישיבת קבינט חשאית, הכוללת רמטכ"ל המשחק בצעצועי מלחמה (יוסי מרשק), קצין בכיר בעל עין אחת (שי אביבי), איש מוסד שבמצחו נעוצים מסמרים וגופו משמש אנטנה אנושית (זהר שטראוס) ושר ביטחון מבולבל (יונתן צ'רצ'י). אלה ואחרים מתכנסים בדחיפות כדי לדון בתקיפה שאו-טו-טו הם עתידים לבצע על מתקני הגרעין באיראן.
לו התמקד "פלאפל אטומי" בתיאור הדינמיקה הצבאית המתבססת על יהירות וכוחניות, סרטו של שאול יכול היה להיות סאטירה מבריקה - שכן מרבית רגעיו המוצלחים של הסרט שייכים לדמויות שמגלמים מרשק ואביבי, שניהם מצוינים. וכשם שיצירת המופת הנ"ל של סטנלי קובריק, שנוצרה בעיצומה של המלחמה הבינגושית הקרה, היטיבה לתאר כיצד טירוף ופראנויה לאומית עלולים לחולל אפוקליפסה - כך גם "פלאפל אטומי" מבקר את השיח המתלהם, משני הצדדים, סביב מה שמכונה "האיום האיראני".
אבל שאול בחר, כאמור, לשרבב אל סרטו גם את הסיפור על שתי נערות, ישראלית ואיראנית, המבקשות למנוע את השואה הגרעינית הקרבה, ואשר הקשר ביניהן נוצר באמצעות האינטרנט. הבעיה היא, שסיפור זה הופך את הסרט למשהו נוסח "חסמב"ה וסודות האטום" - סרט הרפתקאות לבני הנעורים שבמרכזו אותה פעולת סיכול נועזת. בעיקר זה מספק לשאול הזדמנות לביים קליפים נמרצים לשירי "ראפ" בשפה הפרסית שמבצעת הנערה מעברה השני של הרשת (טארה מלטר שמגלמת אותה היא שחקנית גרמניה ממוצא איראני).
יתר על כן, יש משהו מדי פדגוגי במסר הסולידריות שהסרט מתענג עליו, באמירה שלפיה בני נוער החיים במדינות אויבות, תחת משטרים שונים, יכולים להביא לשינוי. לא שיש בכך פסול - נעים לפעמים לשקוע במסרים אופטימיים שכאלה. אבל אלו הופכים את הסאטירה הצבאית-פוליטית לנאיבית, אפילו ילדותית, ומעקר את הסרט מאמירה ביקורתית של ממש. מצד שני, כשבאים לחשוב על זה, אין יוצר סרטים, שנון ככל שיהיה, שיכול להתחרות במופע ההוא של נתניהו בעצרת האו"ם, מצויד באיור נוסח סרטים מצוירים של פצצה, ומנסה להמחיש באמצעותו את משמעות האיום.
ועם זאת, יש בסרט לא מעט סצינות משעשעות הנחתמות בפאנצ'ים מדויקים שמזכירים לנו את העובדה שדרור שאול בהחלט יודע לכתוב בדיחות. קשה לצפות בסרטו החדש מבלי לחשוב על "המוסד הסגור" של אלון גור-אריה או, איך לא, "מבצע סבתא" של שאול עצמו. אך כוחם של הסרטים הללו נבע קודם כל מעצם היותם סאטירות קצרות, שהיטיבו לזהות את המטרה ולשגר אליה את חיצי הסאטירה. במקרה של "פלאפל אטומי" נדמה כאילו ישנה בו עלילה אחת יותר מדי, וכמה דמויות (במיוחד אלו של הפקח הגרמני וה"האקר" הניו-זילנדי, שהגיעו לכאן משום שבסרט מעורבות קרנות ממדינות אלה), שלא ממש מקדמות את העניינים.
"פלאפל אטומי" הוא סרט סימפטי. קומדיה צפויה משהו שאינה חוטאת בוולגריות, משעשעת לעיתים, וגם כזו שלא באמת מרגיזה אף אחד. אחרי הישגו הדרמטי והרגשי של "אדמה משוגעת" הוא נדמה כרגרסיה - חזרה של שאול אל הקריקטורות המעוצבות בטוש עבה מדי נוסח "סימה וקנין מכשפה". הוא לא יוקרן באיראן (כפי ששואפים יוצריו), וגם לא יהפוך ל"מבצע סבתא 2" - אבל בהחלט יצחיק את מי שמוכנים להסתפק במה שיש לסרט הזה להציע.
