שחמט איטלקי / טור
לאחרונה אמרו שהמוח של המאמן הישראלי מבדיל אותו מהקולגות שלו ביבשת. סימונה פיאנג'יאני מאמנה של נבחרת איטליה הראה שזה לא המצב. לשחקנים מארץ המגף הייתה תשובה לכל תרגילי החיתוך המפורסמים של ארז אדלשטיין, הם שמרו נהדר וניצלו את כל הטעויות של הכחולים-לבנים כדי למקסם את הניצחון. מסיימים אליפות בטעם מר
בראיונות שניתנו בימים האחרונים ע"י אנשי נבחרת ישראל לתקשורת נאמר כי מה שמבדיל את החבורה בכחול-לבן משאר הנבחרות זה המוח הישראלי או יותר נכון צוות האימון שמצא פתרון לכל בעיה במהלך אליפות אירופה. הערב (א') בהפסד לאיטליה בשמינית גמר היורובאסקט דווקא המוח של סימונה פיאנג'יאני היה זה שהבריק. המאמן האיטלקי ניצח בשחמט את הקולגות שלו בצד השני.
לפני שמינית הגמר אמרו שהאיטלקים לא שומרים, מנופחים, כל שחקן משחק בשביל עצמו ולא חולקים את הכדור. באמת? הצחקתם את אלסנדרו ג'נטילה וחבריו. 21 אסיסטים חילקה איטליה בניצחון.
לאיטליה היה פתרון לכל תרגילי החיתוך והדלת האחורית המפורסמים של ארז אדלשטיין שעבדו כ"כ טוב בשלב הבתים, ככה זה שגם הצד השני יודע לעשות סקאוטינג... התוצאה - 52 נקודות בלבד של נבחרת ישראל. מי אמר שהאיטלקים לא שומרים?
אז נכון עד המחצית הכחולים-לבנים עוד היו בערך בעניינים,
אבל זה לא באמת היה המצב. למעט גל מקל (20 נק') שמכיר היטב את הכדורסל האיטלקי מהתקופה בה שיחק בבנטון טרוויזו ועלה עם ביטחון להתמודדות, שאר השחקנים לא הופיעו.
שחקניו של פיאניג'אני סימנו את עומרי כספי וביטלו אותו לחלוטין (8 נק' ב-28 דק'). הדברים נכונים גם לגבי ליאור אליהו שקיבל טיפול מהפורוורדים האיטלקים שחזקים ממנו משמעותית ולא פחות מהירים. למרות 12 הנקודות שקלע, הפורוורד של הפועל ירושלים לא היה רלוונטי בהתמודדות. בלי כספי ואליהו לישראל אין סיכוי לנצח אף נבחרת באליפות אירופה.
תוכנית המשחק הייתה ברורה. הצוות המקצועי רצה להתמקד במרקו בלינלי ודנילו גלינארי, שני הקלעים המרכזיים של הנבחרת מארץ המגף באליפות, ובמקביל ל"רמות" מהגארדים ולתת להם לזרוק. משום מה אלסנדרו ג'נטילה "זכה" לטיפול זהה לבלינלי וגלינארי, הבעיה היא שהוא יותר חודר מאשר קולע, אז הוא ניצל את הלחץ עליו כדי ללכת פעם אחר פעם קרוב לטבעת וסיים עם 27 נקודות (על הדרך גם סחט 11 זריקות עונשין). ברגע שהביטחון עולה גם הקליעות מחוץ לקשת נכנסות (2/4 במשחק).
נבחרת ישראל מסיימת את אליפות אירופה ברגשות מעורבים.
מצד אחד לראשונה מזה שלושה טורנירים יבשתיים הצליחה ישראל להעפיל משלב הבתים, מנגד התבוסה לאיטלקים ב-30 הפרש ועוד קודם לכן לצרפתים ב-25 (עם כל הכבוד לזה שהוחלט לא לשתף את מקל, כספי ואליהו בשביל לשמור אותם טריים לאיטליה) סיימו את האליפות בטעם מעט מר.
הסצנה ברבע האחרון בה רואים את ארז אדלשטיין אובד עצות ומאחוריו כספי עם הראש ברצפה מספרת את סיפור המשחק, אבל לא את סיפור האליפות שברובה הייתה טובה. בקיץ הבא חילופי הדורות ככל הנראה יימשכו. הנבחרת תמשיך להתבסס על שלישיית כספי-מקל-אליהו, ולצידם אולי מתאזרח חדש קצת יותר צעיר ורענן מדיאור פישר שאומנם שיחק היטב בחלק מהמשחקים, אך קשה לדעת מה תקבל ממנו ביום נתון.
יניב גרין כנראה לא יחזור לקדנציה נוספת כשגם עתידו של יותם הלפרין לא ברור. יהיה מעניין לראות איך שון דוסון שלא הצליח לבוא לידי ביטוי בטורניר, בר טימור שלא קיבל צ'אנס אמיתי ואולי צעירים נוספים משתלבים בקאדר של אדלשטיין כי השלישייה המרכזית חייבת תמיכה של עוד שחקנים אם חושבים בעתיד על עלייה מעבר לשמינית הגמר ביורובאסקט הבא.
לפנייה לכתב/ת 
