משפחה מאמצת: הסיפור המופלא של השימפנזים שוקו ולבן
ב-1985 נולדו שני גורי שימפנזה בספארי בר"ג לאמהות שלא הצליחו לטפל בהם. שוקו ולבן, היו בסכנת חיים והועברו לטיפול אצל צמד מטפלי הקופים, עינת ועופר מטלון, ששימשו להם הורים מאמצים מסביב לשעון במשך מספר חודשים. לאחר חמש שנים בספארי הוטסו השניים לשמורת שימפנזים בזמביה, שם הקימו משפחות חדשות
עינת מטלון, עבדה אז כמטפלת במחלקת הקופים מזה כשלוש שנים, התקרבה למבנה ושמעה צרחות אימה ובכי עז שבקע מאחד התאים.
האמא היכתה את הגור
"כשנכנסנו מיד פנימה התגלה לעינינו מחזה לא נעים. גור שימפנזה היה מוטל על הרצפה ושושי, האם, עמדה מעליו והיכתה אותו בשק יוטה", נזכרת מטלון בתקרית שבמהרה תטלטל את חייה לחלוטין.
"ניסינו להרגיע אותה, לדבר אל ליבה ולמשוך אותה ממנו עם דברי אוכל האהובים עליה. והיא נרגעה, אבל אז הגור החל לבכות ולנפנף בידיו הקטנות כמחפש במי להיאחז.
באותו הרגע שושי שוב נכנסה להתרגשות גדולה. הפעם היא התחכמה וטבלה את שק היוטה במים ואיתו היכתה את בנה ששכב על הרצפה חסר אונים לחלוטין. הוא נראה לה כמו שדון קטן ורק רצתה לברוח ממנו".
זו היתה המלטה ראשונה לשושי השימפנזה. הגור זכה לשם "שוקו" ולדברי עינת, בגן החיות העניקו שם לגורים על פי האות הראשונה בשם של אימם.
עינת יחד עם בן זוגה, עופר, אף הוא מטפל בקופים, פתחו את הדלת הצדדית כדי לאפשר לשושי להגיע לתא מרווח ולשמור מרחק מהגור. "היא עברה לתא השני בריצה מהירה ומאותו הרגע לא הסכימה לחזור לתא בו שוקו שהה. ראינו גם שהוא נפצע מהמכות שקיבל".
וטרינר גן החיות, מוטל'ה לווינסון הוזעק למקום יחד עם זואולוגית הגן, אמיליה טרקל.
"שוקו יכול היה למות מרעב. שקלנו אותו והוא היה במשקל תקין, הבעיה הגדולה היתה שהיו שמונה נקבות בלהקה ואף אחת מהן לא המליטה או בעלת נסיון בטיפול בגורים. לא היתה נקבה אחרת שתוכל להיניק אותו", היא מגלה. "שוקו בכה ללא הפסק ושושי הסתובבה בתאה הלוך וחזור, לא ניגשה אליו אפילו לרגע".
המטפלים והווטרינרים נשארו להשגיח על הגור עד שעות הלילה כדי לבדוק האם שושי תרצה לטפל בגור. "הוא שכב בתא ללא כוחות, רעב ומותש מבכי", היא נזכרת. התערבות בטיפול בגור של בעל חיים בגן החיות, נחשבת לחריגה ולמוצא האחרון. לאחר התייעצות עם המטפל הראשי בגן החיות, קבעו אין מנוס וכדי להציל את השימפנזה הקטן צריך למצוא לו אם מאמצת.
זוג צעיר מראשון לציון עם שימפנזה
עינת ועופר, אז זוג צעיר בני 25, שרק עברו לגור יחד בדירה בראשון לציון, התבקשו לשמש כמשפחה מאמצת לגור הדחוי. "שנינו הסכמנו לשמש הורים חלופיים לשימפנזה הקטן והמסכן, למרות שהיה לנו ניסיון רק בגידולם של שני קנגורו", היא מסבירה.
איך מתמודדים צמד צעירים עם "תינוק" חדש שהובא אליהם לטיפול? "היינו ילדים אז, אבל ידענו שנעשה כל מה שאפשר כדי לעזור לשוקו. אז לא היה אפשר להיכנס לאינטרנט ולקבל מידע מתאים איך להכין פורמולת חלב לשימפנזה או מה הדרך הטובה ביותר לטפל בגור שננטש על ידי האם שלו", היא מפרטת.
"התכתבנו באמצעות פקס ומכתבים עם גן חיות בהולנד שטיפל באותו זמן בגור שימפנזה והם סייעו לנו במתכון לפורמולה לחלב שימפנזים".
אל דירתם הצנועה בראשון לציון, הם הביאו לול תינוקות ותוך יום הפכו להורים. "היה צריך למדוד לו חום ולתת לו לינוק מבקבוק כל שלוש שעות, גם אם זה אומר לקום בלילה להיניק", היא צוחקת. "לא ידעתי אם אני אוכל לשמוע יבבות בכי של גור שימפנזה מהחדר השני, אז העברנו את המיטה של שוקו אלינו לחדר".
בדומה להכנת הבית לקראת הגעתו של תינוק חדש למשפחה, עינת ועופר הצטיידו בבקבוקי הנקה, חיתולים וגם התקינו חבלים בחדר השינה ובסלון שיאפשרו לשוקו לחזק את שרירי הידיים והרגליים שלו.
"שוקו הסתובב עם חיתול בבית כדי לא יעשה את צרכיו בכל מקום. להבדיל מתינוק קטן ששוכב בחודשים הראשונים ובקושי זז, שוקו השימפנזה החל מהר מאוד לזחול ולנסות להיאחז בדברים. בין שינה לאוכל, צריך גם היה לשחק איתו הרבה כי זה חשוב להתפתחות שלו ובעיקר, ללטף אותו בלי הפסקה".
הטיפול בשימפנזה מחייב התמסרות מלאה ל-24 שעות. "שוקו היה איתנו בבית ולקחנו אותו איתנו לעבודה. שם קירבנו את הלול שלו ליד כלוב השימפנזים, כי ידענו שהוא חייב להישאר בקשר עם השימפנזים האחרים. לראות ולהריח אותם", היא מפרטת.
"כשחזרנו הביתה בערב אחרי יום עבודה, שוקו היה צמוד אלי במנשא, כפי שהאמהות בטבע לוקחות אותם על הגב ועל הבטן. לא שמרנו בסוד שאנחנו מגדלים שימפנזה, כי התפרסמו כתבות עליו בעיתונות ובטלוויזיה, אבל מצד שני, לא איפשרנו לאנשים זרים להתקרב אליו ולגעת בו מחשש שיידבק במחלות".
השבועיים הראשונים בטיפול בשוקו תוך כדי עבודה של השניים בספארי היתה מאתגרת לזוג הצעיר. "קיבלנו עזרה מהסבתות שלי ושל עופר שהגיעו לעשות בייביסטר כדי שנוכל לישון קצת", היא אומרת.
ואז הגיע לֶבֵּן.
ביוני 1985 שוב התרחשה המלטה אצל השימפנזים. הפעם היה תורה של לילי, בת ה-25. לילי השימפנזה גילתה אינסטינקטים מפותחים יותר והחזיקה את גור קטן צמוד אליה, אך החזיקה אותו הפוך לחלוטין, עם הראש כלפי למטה והרגליים כלפי מטה, דבר שמנע ממנו לינוק.
"ישנו מולה יום שלם כשאנחנו מחזיקים בובה כדי להראות לה איך להיניק את הגור והיא לא הצליחה. למחרת בבוקר נאלצנו להרדים אותה הרדמה מלאה ואז הפכנו את הגור על הקטן על הבטן.
הוא הצליח לינוק ממנה וכשהיא התעוררה, היא שוב לקחה אותו והפכה אותו על הגב. ניסינו שוב להסביר לה כיצד להפוך אותו ולהיניק אותו, אך ללא הצלחה.
אפילו הראינו לה סרט וידאו של שימפנזות המחזיקות את הגורים בצורה תקינה, אך זה לא עזר. גם בפעם השנייה שהרדמנו אותנו, היא התעוררה והפכה אותו שוב. הגור היה מותש ובאפיסת כוחות", היא נזכרת.
"ביום השלישי לבּן לא הצליח להחזיק את אמו ונפל על הרצפה. כבר חשבנו שהוא לא יחזיק מעמד".
למקום הוזעק רופא ילדים מבית חולים שבדק את הגור וקבע כי הוא נולד לפני הזמן ולמעשה, מאחר ולא קיבל חלב או טיפול של האם, צריך להתייחס אליו כפג.
הטיפול בשימפנזה פג הצריך אינקובטור. בבית החולים בו עבד הרופא, השאילו לספארי אינקובטור ממחלקת הפגים וסייעו בהכנת פורמולה לפגים. עינת ועופר הפכו בן לילה להורים לשני שימפנזים. האינקובטור הובא לביתם והוצמד סמוך ללול של שוקו.
אם עינת ועופר חשבו שהטיפול בשוקו היה מאתגר, לבּן הפג הצריך טיפול אינטנסיבי יותר. "הוא היה צריך לאכול כל שעתיים, לא יותר מ-60 סמ"ק בבקוק מיוחד. היינו צריכים לוודא שהאינקובטור מחומם ועם לחום קבועה, כך שבסופו של דבר, לבן היה צריך לאכול אותו כל שעתיים ושוקו כל שלוש שעות", מסבירה עינת. "אחרי תקופה קצרה נותרתי בלי כוחות".
עינת ניהלה יומני מעקב בה רשמה את זמני ההאכלה, כמות המזון שאכלו וגם את כמות הצרכים שעשה כל אחד מהם. בספארי הבינו כי הטיפול בשני השימפנזים תובעני ביותר והעניקו לעינת "חופשת לידה" בתשלום לשלושה חודשים, כדי שתוכל להקדיש את כל זמנה לטפל בילדיה המאומצים. לבּן שרד את השבועיים הקריטים והוצא מהאינקובטור.
"הם רבו כמו אחים על צעצועים, אבל אהבו מאוד אחד את השני. שוקו היה בעל הבית, גם כי היה במשקל גדול יותר וגם כי היה לו אופי יותר דומיננטי". לאחר שמלאו לצמד האחים שלושה חודשים הם הועברו לתא צמוד לקבוצת השימפנזים בספארי כדי שייחשפו לשימפנזים הבוגרים מדי יום.
במרוצת הזמן, עברו שוקו ולבן למתחם נפרד משאר השימפנזים והיו תחת השגחתה של נתי קובאץ'-רם, מטפלת בקופים ששימשה עבורם אם מחליפה.
לדברי נתי, "כשחשפנו אותם לשימפנזים, כל יום, זה הועיל מאוד. הם היו בחצר אחרת מול כל השימפנזים. בתאי הלילה, היתה להם אפשרות לגעת בהם, להריח ולראות אותם, מה הם אוכלים, איך מגיבים לרעש, מטפלים, למזון".
נתי שהתה עם שוקו ולבן בחצר הנפרדת מאחר והם עדיין היו זקוקים לאמא. מדי יום בילתה איתם עד כארבע שעות, סייעה להם במשחקים והעניקה להם חיבה רבה.
בספארי החלו ליצור קשר עם שמורות טבע באפריקה כדי לנסות למצוא לשוקו ולבן בית קבוע, מחוץ לגן החיות. הם הגיעו בסופו של דבר לשמורת "Chimfunshi Wildlife Orphanage and Trust " בצפון זמביה.
אנשי הספארי שכנעו את מייסדיה, דיוויד ושילה סידל, צמד בריטים, כי מדובר בשימפנזים בריאים שלא הגיעו מסוחרים לחיות בר.
בית חדש לשוקו ולבן
חמש שנים לאחר שנולדו, עינת מטלון והמטפלת נתי קובאץ'-רם הוטסו לזמביה שם שהו עמם במשך שלושה שבועות בשמורה בצפון זמביה.
"השיקום בשמורה ארך שלושה שבועות בהן נתי ואני היינו צריכות ללמד את שוקו ולבן לטפס על העצים ולקטוף ולאכול את הפירות שעליהם, משימה לא קלה אפילו בשביל שימפנזים. הם למדו לחקות את התנהגות השימפנזים שבשמורה ועד מהרה הצליחו לטפס להוריד פירות ולאכול אותם.
אחרי תקופת השיקום השארנו אותם בשמורה בידיים טובות של הבעלים ושל השימפנזים. בהרגשה שהנה הם צועדים (או מטפסים) לעתיד מזהיר בשמורה ענקית המחקה את הטבע האמיתי.
הליך השיקום והאיקלום של שוקו ולבן עבר בהצלחה. הפרידה מהשניים היתה קשה לצמד המטפלות, אך מבחינתן ומבחינת הספארי מדובר בסיפור ההצלחה הגדול של הצלת חיות והשבתן למחייה בשמורת טבע מוגנת.
"במהלך תקופת האיקלום שלהם, הגיעו עוד גורי שימפנזה מרחבי העולם. שוקו ולבן התחברו במהרה והכירו חברים חדשים. ככל שהשימפנזה צעיר יותר, כך גם קל יותר לקבוצה לקבל אותו אליה", סיפרו אנשי המקלט בזמביה.
לפנייה לכתב/ת 
