מחקר: נשים יוזמות 70% ממקרי הגירושים
מתוך אלפיים זוגות שהשתתפו במחקר, נמצא כי במרבית המקרים, יוזמת הגירושים הגיעה מהאישה. הראלה ישי ניסתה לברר איך קרה שהמין הנשי כבר לא חושש להתגרש
לאחרונה נתקלתי במאמר מעניין שפורסם באתר psychology today, לפיו במחקר שנערך על כאלפיים זוגות, נמצא כי ב-70% מהמקרים בהם היו גירושים - היוזמה הגיעה מצד האישה. מפתיע? לא ממש.
עוד בנושא:
להתגרש בחיוך: בדרך לרבנות עוצרים לסלפי
המונוגמיה והנישואים בדרך לפשיטת רגל
פעם, כשאישה היתה נשואה שלא באושר, היא בעיקר "סבלה בשקט". המוסכמה היתה שאף אחד, ובוודאי שלא נשים, לא רצה שתידבק לו תווית "הגרוש/ה". מחשבות שליליות רבות כמו "מה יגידו עליי?", "מה זה יעשה לילדים?", "האם אשאר לבד כל החיים?", "איך אסתדר מבחינה כלכלית?" וכדומה, מנעו מאנשים את האומץ להתגרש.
אך כיום התמונה היא אחרת לגמרי. הרבה יותר קל להתגרש, כבר אין תוויות וסטיגמות, מבחינת הילדים זה פחות נורא כי יש המון ילדים להורים גרושים והם כבר לא חריגים, ויותר מכל – במרבית האנשים עלתה תחושת התקווה והאמונה שכולם יכולים להתחיל מחדש ולפתוח פרק ב'. כמובן שגם היום עדיין לא פשוט להתגרש, הרי אף אחד לא רוצה להתגרש סתם ככה, אבל זה הרבה פחות מפחיד ומלחיץ בימינו.
אז הבנו את העובדה שלנשים כיום יש הרבה יותר אומץ להתגרש, אך למה דווקא יותר נשים יוזמות גירושים, ולא גברים? האם המשמעות היא שנשים פחות מרוצות ומסופקות מהנישואים שלהן ביחס לגברים? ובכן, ממה שאני רואה בשטח, התשובה היא כן.
נשים היום מצפות ליותר עומק - שהבעל יהיה חבר קרוב, יהווה אוזן קשבת, יתנהג כרומנטיקן וישמש כפרטנר אמיתי בניהול הבית. כלומר, הן מתייחסות לפרטים השונים גם ברמת המיקרו, ולכן כל דבר קטן שלא מוצא חן בעיניהן במערכת הזוגית יכול להוריד להן את הרוח מהמפרשים.
יתרה מזאת, המהפכה המינית המודרנית, לה אנו עדים בתקופה האחרונה, שינתה לחלוטין את הפרספקטיבה של נשים על נישואים. אם פעם בעל טוב היה בעיקר אחד שמפרנס בכבוד את המשפחה, משמש כאב טוב ומתייחס יפה לאישה, הרי שהיום התווספו עוד שלל דרישות לתואר "בעל מוצלח". לדוגמה: הוא צריך לפרגן לקריירה של האישה, לקחת חלק פעיל יותר בגידול הילדים ובניהול משק הבית, להיות איש שיחה מרתק וכן הלאה. בשל כך, לנשים יש פשוט יותר סיבות להתאכזב מבן הזוג שלהן, ולכן בעיניי זוהי הסיבה לכך שהן יוזמות גירושים יותר מגברים.
מה המסקנה? מי שמכיר אותי ואת פילוסופיית הזוגיות שלי, יודע שאני מתנגדת להתפשרות בנושא אהבה. כלומר, בן או בת הזוג שאנו בוחרים לעצמנו, חייבים לעמוד בקריטריונים מהותיים שהגדרנו לעצמנו ברמה הבסיסית. אך יחד עם זאת, צריך לדעת להבחין בין העיקר לטפל - על מה כן אפשר לוותר, להתפשר, להבליג ועדיין לחיות בהרמוניה.
עלינו לזכור שכשם שאישה אינה סופר-וומן מושלמת בכל תחומי החיים שלה (קריירה, משפחה, ילדים, זוגיות), גם גבר לא יכול להיות סופרמן. אף אחד מאתנו אינו מושלם! ומי שרוצה זוגיות מוצלחת חייב להפנים זאת ולהבין שאנחנו לא יכולים לצפות שבני הזוג יתנהלו בדיוק לפי רשימות הדרישות שהגדרנו להם. מי שישכיל להבין זאת ויבחר להתמקד בחלקים החיוביים של בן/בת הזוג - יזכה לזוגיות מדהימה.
בהצלחה!
הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית למעלה מ-20 שנה ובעלת רשת משרדי השידוכים "דו-לב"
לפנייה לכתב/ת 
