העצמאי הוא החילוני החדש

לעצמאות שלנו ניתן ערך מוסרי חיובי. אלא שאם כך, הרי שלחוסר עצמאות ניתן ערך מוסרי שלילי. מרגע שזה קרה, יחסי האדם עם אלוהיו הפכו חשודים - תומר פרסיקו על ספר שמות פרק ד'

תומר פרסיקופורסם: 06.10.15 , 09:47

בפרק זה מבטיח האל למשה שני דברים: שעם ישראל ישמע לו, ושפרעה ימאן לעשות זאת. למה? מגלה הקב"ה: וַאֲנִי אֲחַזֵּק אֶת-לִבּוֹ (פסוק כא). אמירה זו היא הראשונה מתוך סדרה שבמסגרתה יבטיח שוב ושוב אלוהים שגם אם פרעה ירצה, הוא לא יאפשר לו בחירה חופשית: כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ (שמות י, א); וַיְחַזֵּק ה' אֶת לֵב פַּרְעֹה (י, כ, כז); וְחִזַּקְתִּי אֶת לֵב פַּרְעֹה (יד, ד) ועוד.

(איור: מיכל בן חמו)

כל קורא מודרני חייב מיד להזדעזע: האם לא ניתנת לפרעה בחירה חופשית? ואם לא, במה לעזאזל הוא אשם? נתייחס לשאלה הזאת מזווית סוציולוגית ולא תאולוגית: עד לפני כמה מאות שנים בני אדם חיו מתוך הבנה שנפשם אינה סגורה, אלא נתונה להשפעתם ואף לפלישתם של כוחות חיצוניים: שדים, נשמות תועות, מוזות וכמובן אלים היו יכולים להשפיע עליה. אלו לא נתפסו כהתערבות אסורה באוטונומיה של הפרט, משום שאיש לא חשב שהאדם הוא אוטונומי, או אפילו שהוא "פרט".

המעבר אל העידן המודרני הביא עמו (בעיקר במערב) מודל חדש של אישיות, שבעבורה האוטונומיה היא דבר לא רק מצוי, אלא – וזה עוד יותר חשוב – גם רצוי וראוי. לעצמאות שלנו ניתן ערך מוסרי חיובי. אלא שאם כך, הרי שלחוסר עצמאות ניתן ערך מוסרי שלילי. מרגע שזה קרה, יחסי האדם עם אלוהיו הפכו חשודים: האם אל כל יכול באמת יאפשר לנו לעשות כרצוננו? האם חוקי דת לא מפריעים לעצמאותנו? האם אפשר להחשיב פעולה שנובעת מתקווה לשכר או מפחד מעונש כפעולה מוסרית באמת?

הרי רעיון מעניין: גורם חשוב בתהליך החילון הוא הקריאה המוסרית להיות עצמאי, כלומר לא להיות מושפע על ידי אלוהים. כדי להיות חופשי מהאל צריך קודם כול לפקפק בקיומו.

תומר פרסיקו הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן והמנהל האקדמי של מדרשת עלמא

טור זה פורסם לראשונה באתר מיזם 929 - תנך כפי שלא הכרתם

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו