הקשר המדאיג בין צריכת מלח לסרטן קיבה

המלח הפך בשנים האחרונות לאחד ממרכיבי המזון המרכזיים בתזונה העולמית. לא רק זאת, כמעט שלא ניתן למצוא כיום מוצרי מזון תעשייתיים אשר אינם מכילים כמויות גדולות ומזיקות של מלח (נתרן).

מחקרים מדעיים שפורסמו בשנים האחרונות מצביעים על קשר ישיר בין צריכה מוגזמת של נתרן לבין מחלות כמו: יתר לחץ דם, פגיעה בכלי-דם, עלייה בסיכון לאירועים מוחיים, אוסטיאופורוזיס, פגיעה בכליות ואף עלייה בשכיחות סרטן הקיבה.

קיראו עוד על סכנות המלח

כמה נתרן נמצא בחטיפים שאנחנו אוכלים?

מפחיד: מלח ונתרן במקומות שלא דמיינתם

איזו כמות אסור לעבור ביום? 10 עובדות על מלח

מזונו של האדם הקדמון היה דל יחסית בנתרן ולאורך מרבית שנות ההיסטוריה המלח היה יקר ונדיר. מכאן התפתח המנהג של כיבוד אורחים בפת לחם ומלח.

בתקופות מסוימות אפילו שילמו את משכורות החיילים בגושי מלח קטנים. כיום המצב שונה לחלוטין. המלח זול מאד ומצוי בכמויות גדולות בכל מקום. במלחיות שעל השולחן, בחטיפים, וכמעט בכל מוצרי המזון המעובדים.

צריכה עודפת של מלח עלולה לגרום ליתר לחץ דם(צילום: shutterstock)

לא להגזים בכמויות

מנתונים של הקרן העולמית לחקר הסרטן עולה שהפחתת צריכת המלח לכמות היומית המומלצת של עד 1 כפית מלח ביום (2,400 מ"ג נתרן), יכולה לתרום למניעת 1 מתוך 7 מקרים של סרטן הקיבה.

נתונים דומים של משרד הבריאות הבריטי מצביעים על ירידה של כ-20% במספר מקרי המוות מסרטן הקיבה בעקבות צמצום דרסטי בצריכת הנתרן.

לנתרן שמהווה כ-40% ממשקל המלח, יש תפקידים חשובים בגוף האדם ואין אפשרות לחיות בלעדיו. הנתרן משתתף בוויסות לחץ הדם, בהולכת אותות עצביים, באיזון משק המים, ובאיזון היחס בין חומצה לבסיס.

כמות הנתרן הדרושה לאדם מבוגר היא כ-2,400 מ"ג (1 כפית שטוחה של מלח ביום). מרבית בני הנוער והמבוגרים צורכים פי 2-3 מהכמות המומלצת בעיקר עקב אכילת מזון תעשייתי, סלטים ממרחים ורטבים מוכנים, חמוצים למיניהם, ארוחות במסעדות וכמו גם שימוש מוגזם במלחייה שעל השולחן.

כמות הנתרן המומלצת לילדים נעה סביב 1,200 מ"ג, כלומר כחצי כפית שטוחה של מלח ביום. כאשר מתייחסים לצריכת הנתרן אצל הילדים הבעיה חמורה פי כמה וכמה זאת בעיקר עקב אכילה של מוצרי בשר מעובדים כמו המבורגרים, שניצלים מוכנים, נקניקים ונקניקיות, צ'יפס עם הרבה מלח, קטשופ, מרקים מאבקות, וחטיפים.

80% מצריכת המלח מקורה ממוצרים תעשייתיים

סקרים שנערכו במדינות רבות מצביעים על כך שכ-80% מכמות המלח שאנו צורכים מקורה במזונות תעשייתיים. יצרני המזון המעובד נוהגים להוסיף כמויות גדולות של מלח למוצרים שלהם בגלל שהמלח הוא חומר משמר, מוסיף טעם, ממכר, וזול.

בין המוצרים התעשייתיים עתירי המלח והנתרן בולטים במיוחד: שימורי מלפפונים זיתים ושאר סוגי ה"חמוצים", נקניקים נקניקיות שניצלים ושאר הבשרים המעובדים, אבקות מרק, רטבים ובמיוחד קטשופ, רוטב סויה ורוטב טריאקי, שימורי ירקות מכל הסוגים, שימורי דגים (טונה, סרדינים, דגים מעושנים), גבינות מלוחות, ארוחות קפואות ומוכנות, פיצוחים שקדים ובוטנים קלויים במלח, תערובות מוכנות של תבלינים, ממתקים וחטיפים, בשר ועופות שעברו הכשרה. אפילו במרבית סוגי הלחם, בעוגות, עוגיות, ודגני בוקר מתוקים יש תוספת נתרן.

מה עושים? עוברים לבישול ביתי

כדי להפחית את צריכת הנתרן שמזיקה לנו בריאותית, מומלץ לנקוט בצעדים הבאים:

 לצמצם בהדרגה את קניית האוכל המוכן והמעובד ולחזור לבישול הביתי שבו אנחנו יכולים לשלוט על כמות המלח. גם בריא יותר וגם חסכוני.

להימנע ככל האפשר משימוש ברטבים מוכנים, אבקות מרק, שימורים, גבינות מלוחות, דגים מלוחים וסרדינים שמכילים כמויות גדולות של נתרן. אם כבר קונים מוצרים מסוג זה, מומלץ להשוות בין יצרנים שונים ולבחור רק את אלה שכמות הנתרן בהם קטנה יחסית. כמות הנתרן מופיעה על התווית (סימון תזונתי ל-100 גרם).

להקטין את השימוש במלחיות: אם האוכל לא מספיק מלוח לטעמנו, אפשר להיעזר במלחייה שעל השולחן, אולם יש להיגמל מההרגל להוסיף מלח לכל מאכל עוד לפני שטעמנו ממנו.

לצמצם ככל האפשר את מספר הארוחות של ילדים בדוכני מזון מהיר ואת ההזמנות של מזון מהיר הביתה (פיצות, המבורגרים, סושי וכד'). מלבד הנתרן העודף שילדים מקבלים ממזונות אלה, הם מכילים במקרים רבים גם צבעי מאכל וחומרים משמרים שמאד לא מומלצים לילדים.

הכותבת היא דיאטנית קלינית מוסמכת, מנחת קבוצות דיאטה למבוגרים ונוער, מומחית בהרזיה ומרצה לתזונה