בין אוזה לעפרה חזה: חגי תשרי בפרפר נחמד
התסריט היה גאוני ועמוס במסרים, השחקנים לבשו בגדי חתונה ומדוע לא רצה דודו זר להנחות את התוכנית עם עפרה חזה? הפרק שבו עסקה "פרפר נחמד" בחגי תשרי נחקק בזיכרון של כולנו - חזרנו אל המשתתפים והיוצרים
נדמה שהדבר הכי מרגש שקרה בפרק המיתולוגי של "פרפר נחמד" לחגי תשרי, הוא המנחה האורחת בפרק, עפרה חזה. לא רק בעיני הצופים, שגם אחרי יותר מ-30 שנה עדיין מתרפקים על פיסת הנוסטלגיה המצוינת הזאת, אלא גם בעיני האנשים שעשו אותו. חזה, שהיתה אז לפני "חי" והיריבות עם ירדנה ארזי אבל אחרי הבוסט העצום שנתן לה התפקיד ב"שלאגר" ו"שיר הפרחה", נחשבה לאטרקציה על הסט של תוכנית הילדים הפופולרית.
.
מתוך ערוץ היוטיוב של הטלוויזיה החינוכית
"ברור שהתוספת של עפרה חזה הוסיפה בגדול לפרק הזה", מאשר דודו זר, אחד המגישים הקבועים בתוכנית, שבפרק החגיגי המדובר בעיקר התלבט בין שופרים שהציע לו המגיש-אורח השני, ניסים גרמה, לתפוחים שהציעה לו עפרה ויינגרטן. "נורא אהבו אותה אז.
"אני זוכרת טוב מאוד את עפרה חזה על הסט", אומרת עירית שילה, האשה שמאחורי אוזה. "בעיניי היא דווקא היתה קצת מרוחקת ומה שהיה חשוב לה בעיקר זה איך היא נראית, כל הזמן היא היתה עם המראה והשפתון. אני זוכרת את זה כי אני לא אוהבת אובר התייפייפות. אני יכולה להבין את זה, רוב השחקנים שהגיעו להופעת אורח מטבע הדברים היו מאוד עסוקים עם עצמם, ולא ממש החליפו איתנו רבע מילה כי הם היו מתוחים. אני לא באה אליהם בטענות, היתה להם הופעה אחת והם היו צריכים להיות טובים".
"אנשים לא יודעים, אבל עפרה חזה היתה אחת הנשים שנבחנו לתפקיד המגישה הקבועה בתוכנית, והבחירה היתה בינה לבין עפרה ויינגרטן", נזכר זר. "היא היתה נהדרת אבל אני בחרתי בסוף בעפרה ויינגרטן מתוך אגואיזם צרוף, לא רציתי שהפרטנרית שלי תהיה סטארית".
לך תדע איפה היתה היום אם היא היתה נבחרת.
"לא נראה לי שהחיים שלה היו לוקחים מסלול שונה. אני לא חושב שהיא רצתה את זה ממש, או יותר נכון שבצלאל אלוני רצה את זה בשבילה".
"אני הבנתי שניסו את דודו ועפרה חזה ואז אמרו 'נביא אשכנזייה'", משחזרת ויינגרטן, "כי דודו הוא שחרחר גדול וגם עפרה חזה, ואני הייתי עפרה ויינגרטן אבל במקור אני בכלל קלדרון. הם לא ידעו שאני ספרדייה. אבא בולגריה ואמא מיוון, אני סלט".
גם אותך ריגשה הנוכחות של חזה על הסט?
"עפרה היתה מותק של בחורה. היה רגע שניסים התבלבל בטקסט והיא הרגה אותי מצחוק, כמעט עשיתי פיפי כי היא התאפקה לא לצחוק בצורה כל כך מצחיקה".
חזה אכן השרתה חגיגיות רבה על הפרק, שהפך לאחד הזכורים ביותר מהסדרה, ומשודר עד היום בעיתות רצון באשמורות אחרונות, סביב תקופת חגי תשרי. היה בו הכל. מסרים פילוסופיים סמויים וסמויים פחות, תובנות חינוכיות, שירי נכס צאן-ברזל ומשפטי מפתח לחיים. ככה הפנים דור שלם ש"כשיודעים מה רוצים זה מאוד עוזר, גם לקונה וגם למוכר!" ופצח בשירת "כי ידוע הרי שחודש תשרי זהו חודש מאוד חגיגי".
"בעיניי התסריט של הפרק הזה מבריק", אומר גיא בוסקו, סכפ"שאי בדימוס (מייצר סיכומי פרקים שבועיים), היום תסריטאי ומהנדס תוכנה. "זה מתחיל בפתיחה שהיא בעצם טיזר לכל הקטעים שמגיעים אחר כך, כשדודו שר ומתבטל בזמן שכל שאר המגישים עובדים קשה. דרך הקטע הפילוסופי עם השופרות, שבו אנחנו לומדים שהבחירה היחידה בחיים שאפשר לבצע כשנמצאים במצב שבו כולם שווים היא בחירה אקראית, ועד כמובן מכירת התפוחים בדבש שמדגישה את האופי של כל אחד ואחד מהמשתתפים במטאפורה של החיים כתפוח. כמבוגר, אגב, אתה מתחיל לשים לב לדברים שלא שמת לב אליהם בתור ילד, כמו העקבים במגפיים של דודו זר או איך ניסים גרמה שוכח את השורה שלו בקטע עם הערבה. אלה הדברים החדשים שנחרטים לך בזיכרון".
"ברוב התוכניות הראשונות תמיד הלכתי עם מגפיים", מאשר זר. "כי אהבתי מגפיים ואני איש קטן, אז תמיד רציתי להיות יותר גבוה יותר, בטח כשמעמידים אותי עם אפי ישראל, למשל, ורואים את הפרש הגבהים. אמנם אין לי בקר מחוץ לבית אבל אני אוהב ללכת עם מגפיים גם היום".
כולכם לבושים מאוד בהידור בפרק הזה.
"אמרו לנו לבוא חגיגי, אז אני לבשתי בפרק הזה את מה שלבשתי בחתונה שלי", צוחקת ויינגרטן. "הלבן-הלבן הזה שמכסה לי את הכתפיים? זה החלק העליון של שמלת החתונה שלי".
"זהו חודש מאוד חגיגי ופרק חגיגי, והיה חשוב שהוא יצא מכובד ונכון ושהבגדים יהיו נכונים", מוסיף זר. "אל תשכחי שלא היו לנו מלבישות בתקופה ההיא, כל אחד בא מהבית עם מה שיש לו. רק אחרי 20 שנה כשצילמנו את התוכנית קיבלנו מלבישה, וגם אז אחת מהן פישלה בגדול בעניין הזה. באחד הפרקים היא הביאה לי חולצה יפה עם ציור, לימים כשהסתכלתי בפרק הזה בעצמי והתרכזתי במה שמצויר, פתאום הבנתי שזה היה ציור של אשה ערומה עם רגליים פתוחות. אני לא אגיד באיזה פרק זה, אבל זה קיים".
"הכל היה צנוע אז", משחזרת הבמאית יעל גרף, "אבל לא כל כך שמנו לב כי היה לנו חופש יצירה מוחלט ואין לזה מחיר. לא היתה מחלקת אביזרים נורמלית. שושנה (צחור - המפיקה, ס.ש) היתה יורדת בעצמה לשוק כדי לקנות סירים ואביזרים שיהיו חמודים ולא ייראו פח. אבל קיבלנו גב וזה חשוב. עם כל היתר – אפשר להסתדר. זאת היתה חגיגה".
ממילים גבוהות לקניבליזם
תוכניות הילדים הישנות שונות מהנוכחיות לפחות במאפיין בולט אחד: השפה. מבעד לנוסטלגיה אי אפשר שלא לתהות כמה מהמילים הגבוהות והיפות האלה עברו לילדים מעל הראש, אבל עובדה, זה עבד. מה שבטוח - בפרק הזה הרוח שנחה על דתיה בן דור, התסריטאית של "פרפר נחמד" שגם כתבה את הפזמונים שהופיעו בפרק והלחינה אותם, היתה גבוהה במיוחד.
"זה היה אחד הפרקים הראשונים שכתבתי ל'פרפר נחמד', אולי אפילו השני, והוא כל כך בשל", נזכרת בן דור. "ומה שעושה את החגיגיות הזו זו הבחירה המודעת בסגנון ובשפה יותר ספרותית. אני לא דואגת שהילדים לא יבינו אותה כי גם כשהשפה יותר גבוהה, יש פטנטים. אם הילד פוגש מילה בפעם הראשונה, הוא מבין אותה מתוך ההקשר, גם מבלי שיכיר אותה".
תרשי לי להיאנח ולציין שהפרקים של הדור החדש של "פרפר נחמד" נראים אחרת לגמרי.
"זה עוד כלום. לפני כמה שנים באחד הפרקים החדשים יותר יצא לי לראות שנולי יושבת לארוחה ומגישים לה עוף. מה זה הקניבליזם הזה? כתבתי תלונה משעשעת בזמנו לערוץ הראשון, הם ענו לי 'זה לא אנחנו, זה החינוכית'".
"אני נחשפת להרבה טרוניות באינטרנט על הדור החדש של 'פרפר נחמד', ואני מאוד שמחה להיווכח שהציבור לא טיפש והוא מבחין. "אומרת בן-דור. "אצלנו היה תהליך שלם שכלל חזרת קריאה מדוקדקת, לפחות שלוש חזרות שבהן כל שחקן יושב עם עיפרון ביד וכותב ניקוד, ואני יושבת שם ושומרת על השפה. וזה היה מנדט שלי בין היתר. ואמנם את ניסים לא הבאנו רק בגלל השפה שלו, אבל זה לא היה רגיל להביא בנאדם שמדבר כמו ניסים לתוכנית ובהחלט היינו מודעות לנקודה הזאת בליהוק. לצערנו אף אחד לא מדבר היום בחית ועין וזאת היתה מתנה, תענוג".
"בכל המשדרים ניסינו להכניס את המגוון מצד אחד, אבל גם את זה שכולנו בני אדם ושצריך לכבד את זה", מדגישה גרף. "ועכשיו בא בנט ואומר ש'אני זה אני והאחר זה אחר', בבת אחת הרס עמל של כל כך הרבה שנים וניסיון לחבר בין אנשים. איש מצחיק מאוד".
השיר בסוף הפרק, "אין אדיר כה', אין ברוך כבן עמרם..", הוא שיר עם אופי די דתי, כבר לא שומעים כאלה היום בתוכניות ילדים.
"המנהל של הטלוויזיה באותה תקופה, יעקב לורברבוים, היה חובש כיפה", מבהיר זר, "ואף אחד לא הסתיר את זה שיצקנו תכנים יהודיים בהרבה תוכניות, לא רק על חגי תשרי, זה היה חלק ממערכת הלימודים של הגנים וזה היה מאוד חשוב וזה היה בסדר גמור. לא שאני דתי, כי אני לא, אבל כשהיינו ילדים היינו במשפחה מסורתית וזה שיר ששרנו בבית כנסת בשמחת תורה".
"זה לא הדבר היחיד שנעלם", מוסיפה גרף. "איפה תמצאי היום שנות טובות כמו פעם? זה נעלם, הכל במיילים ובסמסים, הילדים לא יודעים במה מדובר בכלל. בפרק היו לנו שנות טובות עם תותחים שפיזרו עליהם נצנצים, כל מיני דברים שהיום נראים מופרעים לגמרי".
"באופן כללי כולם אומרים שזה הפרק הכי אהוב, שהם גדלו עליו", מסכם זר. "בזמנו היו מזמינים אותי הרבה להופעות במועדונים של צעירים, וכשבאתי לעשות רוקנרול", הוא צוחק, "ביקשו ממני לשיר 'פרפר נחמד' או את השיר על חודש תשרי, והייתי שר את זה בשתיים בבוקר לחברה צעירים ששתו הרבה אלכוהול".
השנים עברו, הילדים של פעם הם היום כבר הורים לילדים משלהם, אבל בין אם הייתם מאחורי הקלעים, לפניהם או מול המסך, הפרק המופתי הזה תמיד ייזכר כאבן דרך בטלוויזיית הילדות ההיא. "יכול להיות שכשאני אזדקן, אני אשב בגינה על הספסל וארכל עם אוזה על העוברים והשבים, כדי שיהיה לי עם מי לדבר", מחייכת שילה. "היא קיימת בתוכי כי לא פעם עוברות לי מחשבות ביקורתיות. כשאני רואה מישהי לבושה זוועה או מישהו מתנהג לא יפה, אני נורא מתאפקת. לו אוזה היתה על ידי, היא היתה אומרת את זה במקומי כדי שלא יכו אותי".
