"מפלצת של מלון 2": דרקולה במבטא יהודי
הפרק השני בסדרת סרטי האנימציה "מפלצת של מלון", מחביא את אדם סנדלר מאחורי דמותו של דרקולה, שמארח במלון שלו את מיטב המפלצות. בסאב-טקסט נגלה את חבריו הטובים של סנדלר מדבבים, ואת סוגיית הזהות היהודית מבצבצת מבעד לעלילה הצפויה. באופן יחסי זה עובד
"מפלצת של מלון 2" ("Hotel Transylvania 2"), חלקה השני של סדרת סרטי האנימציה, מחביא את אדם סנדלר מאחורי דמותו של דרקולה. זה חוסך מהצופים את הנוכחות הפיזית שלו, ומנטרל כמות משמעותית מבדיחות ההגעלה הפיזית העצלות, והפרסומות הלא-ממש-סמויות שמציפות את סרטיו.
מצד שני, מהמבטא של דרקולה, שנשמע כמו חיקוי סנדלרי עצל של בלה לוגוסי, אי אפשר לברוח. גם לא מהקטעים, שלמרבה המזל התמעטו מהסרט הקודם, שבהם סנדלר מתחיל לשיר.
הקונספט פשוט: דרקולה כמנהל מלון מפואר שבו מתארחות המפלצות. זהו מקום המפלט שלהן מהחברה האנושית. חרף מוזרותם המאיימת, הם אוסף פריקים חביבים שמפחדים מבני האדם. בחלק הראשון דרקולה גידל את בתו מיוויס (סלינה גומז) תוך ניסיון מגונן-חונק לדכא כל רצון מצדה לפגוש את בני האדם. הדברים משתנים כאשר למלון נקלע בן אנוש צעיר בשם ג'וני (אנדי סמברג), שבו מתאהבת מיוויס.
האב מנסה לשבש את המסלול הרומנטי שאליו נעים יחסים אלו, אך בסוף החלק הראשון נכנע לכוחה של האהבה. החלק השני לוקח את דילמת המפלצות לבדן או התחככות עם בני האדם לדור הבא.
כהרגלו סנדלר אינו הבימאי (התפקיד נותר בידיו של גנדי טרטקובסקי) אבל הפעם הוא משמש כאחד משני התסריטאים (יחד עם רוברט סמיגל - שותף לכתיבה עם סנדלר מאז ימי SNL).
אמנם זהו סרט אנימציה לכל המשפחה, אך הוא משתלב היטב בתהליך ההתפתחות בסרטיו של סנדלר עצמו. הכוונה אינה, כמובן, להתפתחות באיכותם, אלא למעבר ממי שגילם דמויות של ילד בגוף מבוגר ("נער המים") לדמות אב בגיל העמידה המנסה, יחד עם חבריו, להתמודד עם סוגיות הזוגיות וגידול הילדים (סרטי "מגודלים").
בהתאם לכך נותר מוטיב סנדלרי מובהק - אחוות החברים. כהרגלו סרטיו לא נראים רק כאמצעי לרווח קל על בסיס בדיחות מפוקפקות, אלא הזדמנות לכנס אנשים שאיתם עבר בעבר ושהם גם חבריו הטובים בחיים. מאחורי דמויות מפלצות יוניברסל הקלאסיות בגרסת אנימציה, מסתתרים כמה מהקבועים: קווין ג'יימס כ"פרנקי" (פרנקנשטיין), דיוויד ספייד כאדם הבלתי נראה, סטיב בושמי כאיש הזאב.
המרכיב השלישי נמצא ברמת הסאב-טקסט הגלויה למדי של סדרת הסרטים (וניתן גם לטעון שהוא נוכח בלפחות חלק מסרטי הלייב אקשן של סנדלר): הקשר בין אחרות פיזית והתנהגותית לזהות יהודית. קצת קשה לדון בתזה זו במסגרת הביקורת, אבל אין ספק שסנדלר ממשיך מסורת ארוכת שנים בהומור היהודי-אמריקאי כהומור של הפריק הפיזי וההתנהגותי (האחים מרקס, ג'רי לואיס). לא אחת דמותו מזוהה כדמות יהודית, ובחלק מסרטיו זהות זו מהווה את הנושא המרכזי והגלוי (סרט האנימציה הכושל "8 לילות מטורפים", "אל תתעסקו עם הזוהן").
הדילמה של מפלצות מול בני אדם בסרטי "מפלצת של מלון" היא, בשינוי קל, דילמות ההתערות של יהודים בחברה שמסביבם. המפלצות, חרף שונותם המאיימת, הן הגזע הנרדף. ההצדקה שהוצגה בסרט הראשון לבניית המלון ולניסיון של דרקולה להפריד בין בתו ובין העולם האנושי - היא מותה של אשתו האהובה בידיהם האנשים "הרגילים".
בגטו המפלצות חופשיות להתנהל בדרכם הייחודית. אגב, סנדלר הוא לא הקומיקאי היהודי היחידי שהשתמש באנימציה כדי לעסוק בשאלות של הפרדה או התערות בחברה האנושית "הרגילה"/לא יהודית. קדם לו ג'רי סיינפלד ב"כוורת בסרט" (2007).
החתונה שפותחת את הסרט מובילה ללידת הצאצא, ולתנועה המהירה קדימה לכיוון גיל חמש.
זוהי שעת ההכרעה. הניבים הערפדיים אמורים לצמוח עד גיל חמש, ואילו לילד הקרוי דניס (אשר בלינקוף) הם טרם צמחו. לא ברור האם מדובר בילד אנושי, או בערפד כפי שמייחל הסבא. הלחץ המתמיד מכניס מתיחות ליחסים של דרקולה עם בתו מייויס, עד שהיא שוקלת לעזוב את המלון עם בעלה, ולגדל את הילד בעולמם של בני האדם. אפשרות נטישה של המסורת שכמותה לא נראתה מאז "זמר הג'ז".
בשליש הראשון של סרט המשבר הולך ונבנה עד לנקודת השיא שבה הבת מחליטה לצאת לבדוק את המים בעולם האנושי. לפני ההחלטה הסופית לגבי חינוך הילד. השליש השני מציע את סדרת החינוך הערפדית אותה מנסה להעביר הסבא לנכד יחד עם חבריו המפלצות, והשלישי האחרון מוקדש למסיבת יום ההולדת, נקודת ההכרעה בדבר זהותו הסופית של הילד.
אם היה צופה בוגר שפספס את הסאב-טקסט, מגיע החלק האחרון ומביא איתו דמות נשכחת מהעבר המשפחתי - דמותו של אביו של דרקולה - ולאד. ולאד הוא ערפד מהדור הישן, כזה שלא יכול להעלות על דעתו מגע עם בני אדם של יסתיים בטריפתם, ושלא יודע כי נכדתו התחתנה עם בן אנוש ונינו, חלילה, עלול להיות אדם. הקול, איך לא, הוא הקול הקלאסי המגיע היישר מ"רצועת הבורשט" - קולו של מל ברוקס. הסרט הוא מוצר בידורי קדחתני וסביר. הרבה בדיחות לא עובדות, והמהלך העלילתי שלו צפוי, אבל הוא לא בחזקת טראומה מוחית כמו לא מעט מסרטיו של סנדלר. גם זה סוג של הישג.
