האם האירופאים מחרימים את בורסת ת"א?
לאירופאים אומנם יש צרות כלכליות משלהם על רקע משבר החוב שמאיים על היבשת ואין להם עודף מזומנים להשקעות. אך, מסתבר כי הנוכחות הדלילה של משקיעים אירופים בבורסה הישראלית נובעת בעיקר ממניעים פוליטיים ומפעילותה של תנועת החרם על ישראל. ריאיון עם מנכ"ל בית ההשקעות שכל פעילותו מכוונת לאירופה
אירופה אף פעם לא הייתה יעד פופולארי עבור חברות ישראליות המבקשות לצאת להנפקה ולגייס כספים בחו"ל. למרות שגיאוגרפית יבשת אירופה קרובה יותר, הבורסה האמריקנית קורצת לישראלים הרבה יותר. בתי השקעות בישראל מכוונים בעיקר לשוק הישראלי או האמריקני והשוק האירופאי נותר הרחק מאחור. גם משקיעים באירופה לא מגלים עניין בשוק הישראלי והיכולת למשוך משקיעים מאירופה לבורסה בת"א הולכת ופוחתת.
לכתבות נוספות בנושא:
במרכז ת"א, קרוב לרחוב אבן גבירול, נמצא בית ההשקעות קוקירמן, בית השקעות דיסקרטי שפחות מוכר לקהל המשקיעים הישראלי. קוקירמן שם לו למטרה מאז היווסדו לפתוח עבור הישראלים דלת לעולם ההשקעות האירופאי ולפתח פעילות פיננסית בין ישראל ליבשת. את השער לאירופה מנסה לבנות בקדחתנות מייסד בית ההשקעות והמנכ"ל אדוארד קוקירמן, שעלה לישראל בגיל 18 מצרפת, ציוני שמנסה לקרב את ישראל לאירופה. בביקור בבית ההשקעות אפשר לחוש מקרוב באווירה אירופאית, העובדים שם מדברים צרפתית והאוריינטציה היא ברורה. אולם, שיחה עם מנכ"ל קוקירמן חושפת את תמונת המצב האמיתית ומגלה עד כמה בפועל אירופה רחוקה. קוקירמן מספק הצצה לאתגר הגדול היום לקרב את היבשת ובעולם ההשקעות אירופה רחוקה מישראל הרבה יותר מניו יורק.
התייאשו מאירופה
בעבר בית ההשקעות קוקירמן הצליח להנפיק לא מעט חברות ישראליות בבורסות ביבשת, קרן אסטרה הייתה הראשונה שהונפקה בבורסה בפריז ב-1997. רוב ההנפקות של החברות הישראליות התרכזו בפריז, גרמניה ולונדון. היום יש הרבה פחות הנפקות של חברות ישראליות בבורסות האירופאיות ובעצם הבורסה היחידה היום שהיא בעלת אופי בינלאומי שיכולה להוות אופציה עבור הישראלים היא בורסת לונדון. הבורסות האירופאיות האחרות הן אומנם גלובליות אך האופי הלאומי הוא מאוד חזק.
אדוארד קוקירמן שבקיא היטב במציאות הפוליטית האירופאית ומומחה לתקשורת אירופאית לא אופטימי באשר להשקעות של אירופאים בישראל ומבהיר שהסיכוי שכסף אירופאי יגיע לישראל ואירופאים ישקיעו בחברות ישראליות הנסחרות בבורסה בת"א הוא כמעט אפסי. הוא גם לא רואה באופק איזשהו שינוי שיגרום לכך שכספים מאירופה יגיעו פתאום. גם הוא מודה שהמאמץ להביא משקיעים אירופאים לכאן לא עלה יפה ולכן היה דרוש לבית ההשקעות שבניהולו שינוי כיוון - להפנות את המאמצים לאופק אחר לגמרי, באזור גיאוגרפי אחר לחלוטין – סין.
"בעבר רוב המשקיעים היו מאירופה, בשנים האחרונות החלטנו לבצע תפנית לכיוון סין. רוב הגיוסים הגיעו מסין ולא מאירופה, בקרן שלנו (קטליסט – קרן פרייבט אקוויטי) רוב המשקיעים היום הם מסין. עדיין הקשרים שלנו באירופה הם מאוד חזקים ויש לנו שלושה סניפים של בית ההשקעות באירופה אך באופן מעשי השקעות האירופאים לא הגיעו אפילו ל-10% ממה שעשו האמריקנים בשוק הישראלי. היום, הסינים הם המשקיעים הגדולים ביותר בישראל. השינוי שעשינו לכיוון סין השתלם לנו ורוב העסקאות שלנו כיום הם עם משקיעים סינים".
לא רוצים להסתבך
אירופאים שמשקיעים בישראל עושים זאת במסגרת השקעות פרטיות (בעיקר בנדל"ן). לעומת ההשקעות הפרטיות, הפעילות של קרנות וגופים מוסדיים אירופאים היא מאוד מוגבלת. גם החברות הגדולות האירופאיות מדירות את רגליהן מישראל. לקוקירמן אין שום ספק שהמצב באירופה והמצב הביטחוני העכור עבור הקהילה היהודית, שולח את ידו גם לזירה הכלכלית ויש לו השפעה ברורה על הדלילות של השקעות אירופאיות בישראל.
הירידה בהשקעות של אירופאים בישראל היא מובנת בהתחשב במשבר באירופה, המעבר של ישראל מהשווקים המתפתחים לשווקים המפותחים – מה שגרם לשוק הישראלי לאבד מעט ממעמדו כשוק אטרקטיבי למחפשי הזדמנויות, העדפה של המשקיעים המוסדיים האירופאים השקעות באירו ובדולר ולא בשקל - מה שמרחיק משקיעים מהבורסה בת"א, אך לצד הסיבות הטרוויאליות שמסבירות את העניין, אדוארד קוקירמן מפנה את המבט לעוד סיבה אחת – פעילות אנטי ישראלית שתופסת תאוצה באירופה ע"י תנועת BDS.
"רואים את ההשלכות של BDS גם באסיפות הכלליות של החברות המובילות, גם אם בחנו השקעה בחברות ישראליות זה מייד יירד מהפרק בגלל ההשפעה של BDS. מספיק שרק גורם אחד בוועדת ההשקעות של החברות יעלה את הסוגיה שהחברה עלולה לספוג ביקורת ציבורית אם תחליט להשקיע בחברה ישראלית, מייד ההזדמנות הזו יורדת והופכת ללא רלבנטית. קברניטי החברות המובילות באירופה אומרים לעצמם שיש מספיק הזדמנויות השקעה, למה לנו להסתבך בהשקעה בישראל, באזור עימות".
בסין אין BDS
כדי להמחיש את הלחץ של התנועה שקוראת לחרם על ישראל על החברות האירופאיות, קוקירמן מזכיר את הסיפור של חברת ויאוליה הצרפתית שהחזיקה ב-5% ממניות קבוצת סיטיפס, שזכתה במכרז להקמת הקו הראשון של הרכבת הקלה בירושלים.
"החברה ספגה ביקורת בעקבות המעורבות בפעילות בישראל ובאסיפה הכללית של החברה היה מי שאמר שהחברה איבדה מכרז בשבדיה רק בגלל השותפות עם חברה ישראלית. בעקבות הלחץ, החברה הצרפתית נאלצה למכור, להיפטר מהפוזיציה הישראלית ולצאת מהשוק הישראלי".
יותר מכל מקום אחר בעולם, הפוליטיקה ביבשת אירופה משחקת תפקיד מרכזי וזה בא לידי ביטוי גם בעולם ההשקעות. "הארגון BDS הוא בעל השפעה על חברות מובילות, יש לו כוח ורואים את ההשלכות של הלחץ שהוא מפעיל גם בשוק הישראלי. הרעיונות של BDS מחלחלים למקבלי ההחלטות בגופים פיננסיים והם בסופו של דבר מושפעים מהתעמולה הזו. אנחנו כבית השקעות מעדיפים להיות עם הפנים לכיוון סין כי שם אין חרם ואין BDS שמרחיק מאיתנו משקיעים. גם בארה"ב לא נראה תופעות מעין אלה, פעילות של חרם אסורה על פי חוק באמריקה", מסכם קוקירמן ומדגיש כי גם בטווח הרחוק לא רואים באופק עלייה בהשקעות של חברות אירופאיות בגופים ישראלים.
לפנייה לכתב/ת 
