הונג קונג: חלום עתידני במציאות

יש ערים שהתאהבתי בהן ממבט ראשון. רומא, בנגקוק ואיסטנבול למשל, שעולות לי מיד לראש. עם הונג קונג זה לא היה ככה. העיר גרמה לי להרגיש עצבנית וחסרת נחת. היא כל כך מוטרפת. הרגשתי מוזר, כאילו זה היה הבית שלי בחיים קודמים. בפעם השנייה הגעתי לשם כדי לנסות ולהבין למה העיר השפיעה עלי ככה. בפעם השלישית התאהבתי בה עמוקות, ועברתי שוב את טיסת 12 השעות רק כדי לישון בבית המלון האהוב עליי ולתצפת על נופו עוצר הנשימה של מפרץ קאולון.

הונג קונג הקסומה(צילום: רימה אולברה)

הונג קונג לקוחה מתוך חלום עתידני שאינו מהעולם הזה. לא מפתיע שהבמאי רידלי סקוט השתמש בהונג קונג כמודל כשצילם את סרטו הקלאסי האלמותי "בלייד ראנר".

חלום עתידני במציאות(צילום: רימה אולברה)

גורדי שחקים נישאים מעל, מנצנצים, הערפל סביב קצותיהם הינו כדרקונים השוחים באוויר, סמטאות ומקדשים עתיקים, שפע בלתי נתפס ואיתם התחושה שקשה להתנתק ממנה, על רבדים ושכבות רבות נסתרות וסודות שזר מבחוץ לא יראה לעולם. זה מקום של שחיתות אבסולוטית ועם זאת פשטות, אמנות, תרבות והיסטוריה. באמצע העולם המוזר הזה, מצאתי סופרמרקט.

"ביג דיל!" בוודאי תאמרו. "מה לעזאזל כל כך מעניין בסופרמרקט?"

טוב, אספר לכם. זכרו שהסופרמרקט שוכן במרכז אחת הערים בעלות השפע והעושר הגדול בעולם. מה יש שם? קחו נשימה עמוקה.

(צילום: רימה אולברה)

בּקר ואגיו A5 (הדירוג הטוב ביותר) דג טורבוט, כתרי צלעות טלה צעיר וקטן בגודל של כף יד, בשר צבי מאוסטרליה, נתחי "ניו יורק סטריפ" מיושן 30 יום, בקבוקים משנות בציר שונות של פטרוס, רומאנה קונטי ועוד, בקבוקי קוניאק שעולים כמו הבית שלי, תרנגולות מברס בצרפת, שרימפס אמאיבי חי, מגוון של עשרות צדפות ואויסטרים, אלכוהול מאורז ארטיסנל כל כך יקר שהוא נמצא תחת סוגר ובריח, קוויאר רוסי, ארנבות פרא, מלונים יפניים שעולים 200 דולר, ג'ינסנג רפואי שנבחר בקפידה, 50 סוגים או יותר של אורז חלקם עם חתימותיהם של המגדלים הפרטיים ומספרים סדרתיים של שק, שכולם נשמרים בקירור של אפס מעלות. וזו רק רשימה קטנה מתוך מגוון המוצרים הזמינים כאן. במילים אחרות: כל מה שתרצו תוכלו למצוא כאן, והכל מגיע אווירית על בסיס יומיומי, טרי ממדינות המקור.

כל מה שחלמתם(צילום: רימה אולברה)

אחרי האוכל

עתיקות בהונג קונג. צריך לשפשף את העיניים(צילום: רימה אולברה)

אבל עבורי, הדברים היפים ביותר בהונג קונג הם עצי הפיקוס ההודיים הטבעיים, עצים בני מאות שנים. הענפים האדירים והפתלתלים שלהם תלויים באוויר ומהם נתלים חוטי שיער ארוכים. לצדם, הסמטאות הנסתרות, עד שלפתע אתה נתקל בהן, שנמצאות בין מרכזי עסקים עמוסים, עם רצפות קרמיות עתיקות, מקדשים עם פירות וקטורת שנותרו בפינות הרחובות המוצלים עם מנחה לאלים רבים, גדולים כקטנים.

בתמונה: אושר(צילום: רימה אולברה)

ויש גם את החנויות. חנויות הדגים הקטנות עם אין סוף סוגים של פירות ים אקזוטיים, חנויות עתיקות עם חפצים בעלי ערך ויופי בלתי נתפסים שגורמים לך, באופן מילולי, לשפשף עיניים מבלי להאמין למה שעיניך רואות, חנויות טקסטיל עתיקות עם חלוקי משי טקסיים שנלבשו פעם על ידי הקיסרים התלויים מאחורי קירות זכוכית, בתי התה שנראים בדיוק כמו לפני מאות שנים, וכמובן, האוכל הבלתי יתואר. דברים שטבחים מתאמנים עליהם דורות עד שהגיעו ליד שלמות, מנות שנראות עד כדי בלתי אפשריות, טעמים ששמשכרים לך החושים וגורמים להרגיש חי ומופתע. זוהי הונג קונג שאני אוהבת.