סבטלנה אלכסייביץ' היא כלת פרס נובל לספרות
הסופרת והעיתונאית הבלארוסית זכתה בפרס נובל לספרות לשנת 2015, והינה האישה ה-14 שזכתה בפרס המוענק כבר 107 שנה. ספריה ועבודתה העיתונאית עוסקים בחוויות הקשות שעברו על ארצה בעקבות מלחמת העולם השנייה, וכן מתארים משברים היסטוריים כגון מלחמת אפגניסטן ואסון צ'רנוביל
אלכסייביץ' נולדה ב-1948 באוקריאנה להורים בלארוסים, ובהמשך גדלה בבלארוס. כשבגרה, החלה את הקריירה העיתונאית שלה ככתבת בעיתונים מקומיים, ובהמשך ב"נימן מגזין" במינסק.
הקריירה העיתונאית התפתחה בעקבות סיקור אירועים היסטוריים ודרמטיים שהתרחשו במדינתה ובעולם, היא עסקה בהשפעתה של מלחמת העולם השנייה על המדינה, נפילתה של ברית המועצות, המלחמה האפגנית-סובייטית, אסון צ'רנוביל ועוד. בעקבות עבודתה, נרדפה על ידי משטר לוקשנקו, ומצאה מקלט בפריז, גטבורג וברלין. היא חזרה להתגורר בבלארוס רק בשנת 2011.
באשר ליצירתה הספרותית: ספריה מתארים את הכרוניקה הבעייתית של האדם הסובייטי, והפוסט-סובייטי, בהתאם לכלל השינויים ההיסטורים שעברו עליו. יצירותה הבולטת ביותר עוסקת במלחמת אפגניסטן - "Zinky Boys", ועבודתה זכתה לשבחים רבים גם בזכות ספר שסקר את חוויות אסון צ'רנוביל בשם "Voices from Chernobyl".
ספרה הראשון "Unwomanly Face", שהורכב ממונולוגים של נשים העוסקות במלחמה, ראה אור בשנת 1985 ונמכר במיליוני עותקים ברחבי העולם. בהמשך כתבה ספר שמתאר זיכרונות אישיים של נשים וילדים מזמן מלחמת העולם השנייה, "The Last Witness".
ספריה של אלכסייביץ' תורגמו ופורסמו ב-19 מדינות, ביניהן אנגליה, גרמניה, שבדיה, יפן, ארצות הברית, סין, ויאטנם והודו. מבין הפרסים הספרותיים שבהם זכתה עבור עבודתה: פרס מדיצ'י (2013) פרס פרידריך-פרייס (1998) ופרס מעגל מבקרי הספר הלאומי (2005).
בניגוד לשנים קודמות, שבהם ההימורים סביב שמות הסופרים שעתידים לזכות בנובל היו די רחוקים מלקלוע לטעם השופטים של האקדמיה השבדית (פרט אולי, למקרה הבודד של אליס מונרו), השנה אלכסייביץ' הובילה באתרי ההימורים במועמדותה לפרס.
ועדת הפרס שמרה כהרגלה את החלטתה ואת רשימת המועמדים תחת מעטה סודיות קפדני, וההכרזה היום שמה קץ לספקולציות השונות באתרי ההימורים לפרס, שכללו את הסופר היפני הרוקי מורקמי, הסופר והמחזאי הנורבגי יון פוסה, הסופר האמריקני פיליפ רות, המשורר הסורי אדוניס ועוד. בשנה שעברה זכה בפרס נובל לספרות הסופר הצרפתי פטריק מודיאנו.
לפנייה לכתב/ת 
