איאן מקלן: "שרלוק הולמס לא היה הומו"
אחרי שגילם את גנדלף ב"שר הטבעות" ומגנטו ב"אקס-מן", איאן מקלן בן ה-76 חוזר למסך כשרלוק הולמס הזקן בדרמה "מר הולמס". בראיון הוא מודה כי בגילו המתקדם הוא חושב הרבה על המוות, "אבל לא משקיע בהסתכלות לאחור", וכהומו מוצהר הוא מפקפק בסברה שהבלש האגדי היה חד מיני
אז לא מפתיע שמקלן הרגיש צורך לגוון, ולכן הוא מגלם כעת דמות מיתולוגית-אייקונית אחרת: שרלוק הולמס, הבלש הבריטי המבריק, המורכב והמתוחכם - יציר דמיונו של הסופר ארתור קונאן דויל. זה קורה בהפקה צנועה בהרבה ממה שהשחקן בן ה-76 הורגל בשנים האחרונות: "מר הולמס", שביים ביל קונדון, איתו עשה בעבר את "אלים ומפלצות" (1998).
"אם אתה עושה סרט שובר קופות גדול, משלמים לך יותר כסף, וסביר להניח שאתה צריך להשקיע יותר זמן בזה", סיפר מקלן, בראיון שהתקיים בפסטיבל ברלין האחרון, "עם זאת, כשאתה משחק בתפקיד ראשי בסרט כמו 'מר הולמס', אתה צריך להשקיע הרבה פחות זמן ומאמץ. זה ההבדל המשמעותי בין הפקות גדולות לעצמאיות. זה די כיף לעשות סרט בצורה מהירה - זה שומר אותך על קצות האצבעות, ואתה לא הולך לאיבוד. בסרטים כמו 'שר הטבעות' יש המון דברים שמתרחשים מסביב".
"מר הולמס", שמתייצב עכשיו אצלנו בבתי הקולנוע ומבוסס על ספרושל מיץ' קאלין, בוחן מה היה קורה אם שרלוק הולמס, היה מגיע לגיל 93. על פי "מר הולמס", הבלש המיתולוגי חי בכפר בריטי קטן, בו הוא מטפח להנאתו כוורות, וגם מנסה בעזרת בנה (מיילו פארקר) של אם הבית (לורה ליני) לפענח את החידה הבלשית האחרונה עליה עמל לפני שפרש, ואותה לא הצליח לפצח בשעתו. הזיכרון של הולמס המקשיש מתעתע בו. האם יצליח לפענח את הפרשה?
"זהו סרט על גבר שמתכונן למות, ומסתכל לאחור כאשר הוא קרוב למוות", מאבחן מקלן, "הוא חש חרטה מסוימת למען האמת. שרלוק הולמס הוא אמנם לא בן אדם אמיתי, אבל אתה די מרגיש כאילו הוא כן היה. אגב, עדיין לא פגשתי מישהו שאמר שהוא לא יודע מי זה שרלוק הולמס. זה מדהים, לא?".
כשהוא נשאל אם גם לו - כמו להולמס בסרט - יש חרטות בגילו המתקדם, מקלן פוצץ בשיר עם שורה מ"My Way", שירו האיקוני של פרנק סינטרה. "Regrets, I had a few" (חרטות, היו לי כמה) הוא מפזם בחביבות. "כמובן שיש לי חרטות. איך אפשר שלא יהיו לך? זה לא אומר שלא ממש נהניתי בחיי. אני גם נהנה בהווה, אבל לפעמים זה לא לפי הציפיות. זה הכל קצת אינטימי מדי. אני לא לחלוטין מבין את זה בעצמי. אבל זו כנראה הסיבה שאני לא משקיע יותר מדי זמן בהסתכלות לאחור. אני מודע לעבר שלי, אבל אני תמיד מרחרח מסביב ומחפש משהו שלא עשיתי עד כה, ויעשה אותי אנרגטי. לא הייתי רוצה לחיות חיים שגרתיים".
מקלן מודה שהוא חושב לא אחת על המוות. "בגילי אתה כן חושב כל יום על מוות. לא בצורה מתאבלת ועגמומית בהכרח. אבל כשהחברים שלך מתים, כולל אנשים צעירים ממך, אתה לא יכול להימנע מלהיות מודע לכך שאתה עדיין חי - בלי שום תחושה של גאווה, אבל עם מידה מסוימת של הכרת תודה".
זו הסיבה שאתה ממשיך לעבוד?
"בדיוק. אם אני יכול, כדאי שאעשה זאת. כלומר, כדי לעבוד בצורה שאני עובד, הכל צריך לתפקד. לכן אתה צריך לעשות פעילות גופנית ולשמור על כושר. לכן אתה צריך לבחון את מה שאתה אוכל, לכן אתה צריך לבחון את מה שאתה עושה. אתה צריך לבחון כמה זמן אתה ישן. כי אחרת אני יודע שהייתי מתקפל ופשוט יושב סלון או בפאב שבבעלותי".
כמה פיינטים אתה יכול לשתות בלי להשתכר?
"האמת אני לא שותה כל כך הרבה".
לא רק שמקלן חי. הוא גם חי ובועט, וכבר עובד עם קונדון על גרסה חדשה, בשר ודם, לאגדת "היפה והחיה", ולסרט המצויר המוזיקלי של דיסני. "נהדר לעבוד עם ביל", מעיד מקלן. "מאז שעשינו יחד את 'אלים ומפלצות' נהיינו חברים טובים ושמרנו על קשר. וכשאני מגיע ללוס אנג'לס, אני מתארח וישן בבית שלו".
במהלך "מר הולמס", נדרש מקלן מתוקף תפקידו לשהות בקרבת כוורות דבורים - אילוץ שהרתיע מאוד את השחקן. "הדבר הראשון שאמרתי לביל היה שאני מבקש שלא יהיה לי קשר עם הדבורים", הוא מספר, "ואז פגשתי את הבנאדם שנטע את הכוורות בלוקיישן שלנו כדי שהדבורים יתרגלו למקום. והוא הראה לי את הכוורות שלו באמצע לונדון. כן, מעל החנות המפורסמת פורטנאם ומייסון, יש לו כוורות דבורים.
"זה נדמה שהדבורים האלו ניזונות אקסקלוסיבית מהפרחים מארמון בקינגהאם. הדבש שאתה אוסף מהעיר הוא טהור יותר מהדבש מאזורים כפריים, שם משתמשים באופן נפוץ בקוטלי חרקים. והאיש הזה הראה לי איך להציג את עצמי בפני הדבורים, לדבר איתם ולהרגיע אותם. זה הכל תלוי בפליטה הקטנה הזאת של עשן. הם לא מעוניינים בך כל עוד אתה לא מפריע להם. נראה שזה הכלל".
"אולי הדבורים קלטו את הכבוד שלי כלפיהן, ולכן הן לא עקצו אותי. אפילו כשעבדתי ללא כפפות הן לא עקצו אותי".
מה חשבת על הפרשנות של בנדיקט קאמברבאץ' לשרלוק הולמס בסדרה "שרלוק"?
"לא ראיתי אף פרק של הסדרה. אבל אל תפרסם זאת, כי אקבל הערה עוקצנית מחברי מרטין פרימן, שגם משחק בה. אני יודע שאני אצטרך לשבת ולראות יום אחד את 'שרלוק' בזמן הקרוב".
מאחר ומקלן הוא הומו מוצהר, הנאבק למען זכויות קהילת הלהט"בים, מתבקש לשאול אותו מה הוא חושב על התיאוריות ששרלוק הולמס היה למעשה הומו, שניהל רומן עם עוזרו המסור דוקטור ווטסון. "אוהו, זו שאלה שובבה", מגיב מקלן, "בגרסה שלנו, הם לא זוג אוהבים, אבל בחנתי קצת את העניין הזה, ואני לא חושב שיש סיכוי שקונאן דויל שהמציא אותם, אי פעם דמיין שהולמס וווטסון היו במערכת יחסים כזאת.
"שרלוק הולמס כבחור צעיר היה כימאי שעובד באוניברסיטה, ואין לו איפה לגור בלונדון, אז עושים לו הכרות עם דוקטור ווטסון במועדון כלשהו, ומתברר שיש לו במקרה חדר פנוי. שרלוק הולמס הוא כל כך מנותק מהכל,
ומתמקד רק במה שהוא עושה, אז הלב שלו לא פנוי למוערבות רגשית. ואם הוא כן היה הומו, אני לא חושב שהוא היה מנהל רומן עם ווטסון, שהתחתן די מהר. אני חושד, כמו בסיפור שלנו, שהוא היה סטרייט. אבל האמת היא ששרלוק לא יכול להתחבר ולהזדהות עם אנשים אחרים".
רגע לפני הפרידה ממנו, מקלן מתחקר אותי. "תגיד איפה אתה גר בישראל?", הוא שואל, וכשאני משיב לו שאני מתגורר בתל אביב, ומעדכן שהיא ידועה גם כעיר מזמנת במיוחד עבור הומואים מכל העולם, הוא חולק זכרון רחוק מביקורו שם. "לפני הרבה שנים, בראשית שנות ה-80, האמרגן שמואל צמח, הביא אותי להופעות בתל אביב ובירושלים. קבלת הפנים היתה חמה וכנה. הרגשתי שאני מתקבל על ידי הקהל הישראלי בברכה אמיתית. באמצע כל הצרות אצלכם, ברגע שהם ראו אותי, התקבלתי במחיאות כפיים ובתודה. קבלת הפנים והביקור היו מאוד רגשיים. אני צריך לבוא שוב".
